שו"ת תעלומות לב חלק א קצט

הרב ת"הד ז"ל דרב חיליה. ואדבריה הגאון ר' אבהו זצוק"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' א' וט"ו ופ"ד ועיין בספרו הבהיר ישרי לב ח"מ אות ק' ואין לערער ע"ז דמעיקרא הרב ת"הד ז"ל לא אמרה אלא בנהגו כן ומשום מנהג מבטל הלכה. והרי רבני הספרדים לא נהגו כן מימות עולם. דהא עיקר סמיכת מז"ה הגאון ז"ל הוא ברב המנוי מאת המלך דאלים כחו. ומנהג זה שממנה המלך רבנים בתוגרמא בהורמנא דידיה הוא מנהג חדש שלא היה לעולמים. וגם עתה לא כל הרבנים הם מנויים בהורמנא דמלכא יר"ה. ואחרי שראינו שנהגו כן הרב ר"מ מעיר אינדירני אפי' במלתא דאיסורא כמ"ש הרב נח"ב ז"ל שם וגם הגאון מז"ה ז"ל. וכן יש בידי קיום ב"ד מהרב הגדול מופ"הד ר"ל כמהר"א אשכנזי הי"ו ומר חתים עלה והוא באחד. וזה מקרוב בא לידי הרשאה מקויימת בחתימת הרב המופלא שבסנהדרין תנא ירושלמאה כמהר"ם פארדו הי"ו לבדו א"כ ודאי שהנוהג כמותם בשעת הצורך אין מזניחין אותו ועיין בתשובת מהרימ"ט בח"ב א"הע סי' ט': סימן ה' טראבלס יע"א

שאלה ראובן שבא לפתוח פתח ביתו כנגד פתח בית חצר חברו ויש ר"הר מפסיק ביניהם ובעל החצר שכנגדו מעכב בידו מפני שמזיק לו בראיה יען אין לו פתח חצר והבית עצמה פתוחה לר"הר וכיון שהוא ואשתו יושבים תמיד בבית הרי היזקם קבוע יותר מפני ר"הר. ואחד מן המורים היה דעתו נוטה למונעו מלפתוח מפני שרצה לדמות בית זה לחנות שיש בה תדיר ואני אין דעתי מסכמת עמו. ע"כ אמרתי לגלות ולברר טעם לדבר וזה החלי בס"ד

הנה שורש דין זה איתיה בתוספתא פ"ב דב"ב והביאוה הרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' חזקת הבתים והריב"ש ז"ל בסימן ת"ט. והיא מימרא דאבא שאול דאמר לא יפתח אדם פתח חנות כנגד חצרו של חברו כדי שלא יהא יושב בחנותו ורואה מה שבחצרו של חברו אלא זה פותח לר"הר וזה פותח לר"הר עכ"ל התוספתא ופסקה הר"ם במז"ל בפ"ה מהל' שכנים הל' ז' והטוש"ע בחח"מ סי' קנ"ד. ועין רואה שלא אסרו אלא בחנות ויהבי טעמא מפני שהוא יושב שם תמיד כדי לעשות מלאכתו ומביט במה שבחצר חברו. וגם כי בני אדם הבאים לקנות ממנו או לתקן אצלו אם הוא בעל מלאכה הרי הם מתעכבים אצלו ומזיקים בראיה לחצר חברו. ונמצא היזקו תמידי וקבוע טפי טובא מבני ר"הר מה שאין כן בבית אע"פ שאין לו פתח חצר אלא פתח הבית פתוחה לר"הר נגד פתח חצר חברו. דאז אין היזקו יותר קבוע מבני ר"הר. כי אין דרך האיש לשבת ספון בביתו וכן דרך גבר בזרוח השמש יצא לפעלו ולעבודתו. ועל אשתו וב"ב אין לחוש כי כל כבודה בת מלך פנימה ואין דרך נשים בנות ישראל הצנועות לשבת בפתח הפתוח לר"הר. ותו דעיקר ההיזק ראיה אינו על האשה אלא על האיש כידוע

וכל זה אני אומר לרווחא דמלתא מצר הסברא הישרה שאין ביד המערער למחות בשכנו הבא לפתוח פתח ביתו לר"הר. ומצר הדין הגמור פשיטא שאין כח בידו לעכב אותו. כי אין מקום לחלק בין פתח בית לפתח חצר ולא אסרו בתוספתא אלא חנות. והבו דלא לוסיף עלה. והרי גדולה מזאת משמע מפסק מרן הש"ע שם בסי' קנ"ד שפסק וז"ל אבל פותח אדם פתח בית כנגד פתח בית וכו' עי"ש וכ"ש וק"ו פתח בית כנגד פתח חצר כנ"ד דלכ"ע אין מעכב על ידו. והטעם פשוט כדאמרן כי אין דרך בנ"א לעמוד בתמידות בפתח ביתו. ואם יעשה זה במקרה פעם או שתים. גם בני ר"הר עושים כן לפעמים כשיזדמן לדבר זה עם זה ויקרה זה תמיד להיות בני ר"ה רבים. ודוקא בחנות אסרו לפתוח מפני שהיזקו יותר תמידי. מבני ר"ה כי הוא יושב שם גם ביום סגריר וגם בתקופת תמוז שאין דרך בני ר"הר לעמוד בחוץ. וכן אסברה ניהלן הריב"ש ז"ל בס"סי ת"ט עי"ש בדבריו המצודקים. ועיין להגאון מז"ה זלה"ה בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ז"ך דמ"ב ע"א וע"ב. ועם היות הדבר פשוט ומבורר מאד בנ"ד שיכול לפתוח פתח ביתו כנגד פתח בית חצר חבירו ואין מוחה בידו. אבע"א קרא אבע"א סברא. ואם באנו לעשות פסקי דינים ותשובות בדברים פשוטים כאלו לא יכילו ספרים ומגילות גם אם יהיו השמים גוילים. אבל הוצרכתי לזה כדי להוציא מלב שכנגדי שהיה חלוק עלי. וכשראה כל האמור בענין הודה גם הוא אל האמת. וכן עשינו מעשה וניתן רשות להפותח לפתוח פתח ביתו כאות נפשו. וצי"ם: סימן ו'

עוד בא מעשה לידינו בפותח חלון בעליתו לר"הר ומזיק בראיה לפתח חצר חברו הפתוחה לר"הר והניזק רצה לעכב על ידו. ודנתי שאינו יכול לעכב על ידו. כיון שפתח החצר פתוחה לר"הר והא בעי לאצטנועי מבני ר"הר. ולא נכחד ממני מ"ש מרן ז"ל בסי' קנ"ד ס"ג אבל פותח לר"הר חלון כנגד חלון ופתח כנגד פתח אם אינם גבוהים ד' אמות וכו'. ויש מקום לטועה לטעות ולומר דהיכא שחלון או פתח המזיק הוא גבוה כנ"ד שהחלון הוא בעליה שיכול הניזק לעכב. אך כל משכיל על דבר אמת ישכיל להבין שאין יכול הניזק לעכב על שכנגדו הבא לפתוח. אלא אם חלונו או פתחו גבוהים למעלה מארבע אמות. וזהו שכתב הש"ע אם אינם גבוהים ה"א כלומר חלון או פתח הניזק. אבל אם חלון או פתח הניזק הם למטה מד"א כנ"ד וכל הולכי ר"הר מביטים בו. אז גם אם חלון המזיק הוא למעלה מד"א אינו יכול הלה לעכב. שאומר לו הריני כאחד מבני ר"הר שרואים אותך וסוף סוף את בעי לאצטנועי ודבר זה ממקומו הוא מוכרע ממ"ש הטור ז"ל בסי' קנ"ד וז"ל לפיכך בעליה גם בר"הר אסור לפתוח כנגד חלון חבירו שבעליתו. והיא תשובת הרא"ש ז"ל בכלל ק' סי' ז' ושם כתב בפירוש דכיון דטעמא דיהיב גמרא הוא דאמ"ל סוף סוף הא בעית לאצטנועי מבני ר"הר. א"כ בעליה דבני ר"הר לא מצו חזו ליה מעכב עליו מלפתוח עי"ש דון מינה היכא שחלון הניזק נמוך ובני ר"הר מביטים בו שיכול חברו לפתוח בעליתו. ועיין תשב"ץ ח"ד סי' נ"ה. ועיין בתשו' מרן ז"ל באבקת רוכל סי' ק"ז ויש קצת תימה בדבריו ז"ל כאשר יראה הרואה. ומדברי רבינו יונה ז"ל שהביא הטור שם יתבאר כן ועיין פרישה שם

והנה דבר זה קיימתיו מסברה דנפשאי מכח הדיוקים הנז"ל ושוב מצאתי להרב כנ"הג במ"ב בסי' קנ"ד הגהב"י ס"ו שהביא בפשיטות סברה