שו"ת תעלומות לב חלק א קצז

אחד והם דברים ברורים ואמתיים. ובכנ"הג ח"מ סי' ק"ם הג"הט מ"ז כתב שכן מצא כתוב בתשובה כ"י למהר"ש יפה כעדות רבו הרב ז"ל ע"ע

באופן שס' מהרי"ט ז"ל הלזו רבים ונכבדים קמים עליו זולת מהר"י בירב ז"ל שהסכים לדעתו וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' רכ"ה שרבים חלקו על רבו מהרי"ט וכתב שאם היה בא מעשה לידו לא היה פוסק להפך מפני ששתה מימיו וכ"כ בסי' רכ"ח שלהיותו שותה מימיו היה סומך על דעתו עי"ש. הנה מפורש שגם הוא ז"ל רווחא שביק להבאים אחריו שלא שתו מימיו לפסוק כסברת הרבים החולקים עליו. וכמו שכן שמענו מפי אחד חכם השוכן כבוד בארצנו הקדושה תוב"א והיה ממונה אדיני חזקות בעוב"י שאלוניקי יע"א והעיד בגודלו שכך היו דנים תמיד לתת כח וחזקה גם ללוקח חצר במשכנתא. ואם כן דנים בעוב"י שאלוניקי יע"א מקום התיסדות התקנה אשר מלשון המבואר בתקנתם שצריך שיפרע שכירות וכו' מינה דן מהרי"ט דמשכנתא ליתיה בכלל שכירות. ואתריה דרב הוא. כ"ש אנן בדידן שיש לנו לדון פע"הק כס' דבינו הגדול מהרלנ"ח ז"ל דאתריה דמר הוא ורבים קיימי כוותיה. ובפרט דפע"הק ת"ו אין לנו תקנה מפורשת שצריך לפרוע שכירות לאדון החצר וכמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ח"י. וגם מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' פ' עם כי עמד להשיב את האר'י מהרד"ך ז"ל בראיותיו מ"מ לא מלאו לבו לחלוק עליו וכתב שדברי. מהרד"ך טובים ונכוחים כי חכם גדול ורב מובהק היה ועי"ש שלא הכריע לאחד מן הצדדין כמ"ש הרב פרמ"א בח"א סי' מ"ד. גם הרב צמח צדק בסי' מ"ד הסכי' בפשיטות לס' מהרד"ך וכ"כ ג"כ הרב משפטי שמואל זלה"ה בסי' ל"ד

ובעיקר מחלוקתם שלדעת מהרי"ט ז"ל אין ראוי להוסיף על התקנה ומה שנכתב בפירוש שהוא שכירות מקיימינן והבו דלא לוסיף עלה והוא הטעם והטענה שעיקר סמיכתו עליה. ולדעת מהרד"ך ז"ל דא דאזלינן בתר כונת מתקני ההסכמות שלישוב העולם תקנו ומ"ל שכירות מ"ל משכנתא. והאריך לבאר זה בטו"ט ודעת. ומלבד שדבריו נכוחים בטעמם ואינם צריכים חיזוק. מצינו למהרשד"ם בסי' רכ"ח מצא לו עזר תנא דמסייע ליה הוא הרשב"ץ ז"ל בתשובה הו"ד בב"י יו"ד סי' רי"ח שסובר כדעת הרד"ך דאזלינן בתר הכוונה. והגם שהביא שם תשו' הת"הד בסי' רפ"א שנראה חולק להרשב"ץ ורצה להשוותם ולא עלתה לו. מ"מ שהרשב"ץ חולק על רבו מהרי"ט והיה חוכך להחמיר מפני שהרשב"ץ רב גדול היה כיעו"ש. (ועיין להרימ"ט ז"ל בח"א סי' ז' וסי' נ"ד ובס' שער אפרים סי' ס"ז) ועיין להפרמ"א ח"א סי' מ"ד ולהכנ"הג ביו"ד סי' רי"ח שהרבה להביא סוברים דס"ל דאזלינן בתר הכוונה כס' הרשב"ץ ומהרד"ך ז"ל. והאף אמנם שיש חולקים בזה. לדידן לא נפק"מ מידי מאחר שמרן ז"ל בש"ע סי' רי"ח פסק כן בלי חולק. גם רמ"א ז"ל שם בהגה פסק בפירוש דלא כהת"הד. ועיין ט"ז וש"ך שם ומ"מ אנן אתכא דמרן הש"ע סמכינן וכוותיה נקטינן. (ועיין בתשו' הרשב"ץ בח"ב סי' ס"א וצ"י) ועיין להרב נחפה בכסף ח"ב ח"מ סי' י"ג שכתב דאזלי' בתר כוונת המתקנים ונסתייע מפסק מרן דסי' רי"ח עי"ש בסו"ד. ואל יקשה בעיניך על התשובה הבאה בס' אבקת רוכל סי' ק"ח שנראה שנוטה לדעת מהרי"ט ז"ל. כי אותה תשובה לאו מרן ז"ל חתים עלה. והיא תשו' מהר"ש הלוי ז"ל ומרן לא השיב עליו. וכל לעומת זה כתב מרן בפירוש שם בסי' ק"י דע"ה ע"ב זהו אומדן דעת מתקני ההסכמות ובכל דוכתא אזלינן בתר אומדנא וכ"ש במידי דהסכמה אית לן למזל בתר אומדן דעתא ע"כ. וכ"ב הרב מ"מ ז"ל בתשו' הבאה בס' קול אליהו ח"ב סימן ל'

הן אמת שיש מקום לבע"ד לחלוק ולומר נהי דאזלינן בתר כונת המתקנים כס' מהרד"ך ז"ל משום דרבים אשר אתו. ומרן ז"ל מכללם. אבל אכתי מידי פלוגתא לא נפקא במ"ש עוד מהרי"ט דמשכנתא הוי מלתא דל"ש ולא גזרו ביה רבנן. ואף דהרד"ך פליג ליה בהא נמי. מ"מ כתב מהר"א ששון ז"ל בסי' קמ"ז שאין לדחות ודאם של מהרי"ט ומהר"י בירב ז"ל מפני ספקו של מהרד"ך עי"ש. אך נראה דהא נמי לא מכרעה דמלבד דאחד הרואה בתשו' מהרד"ך ז"ל בעיניו יראה דמפשט פשיט"ל דלא חשיב מלתא דל"ש אלא דבר שהוא פלא וגוזמא וכו' כיעו"ש. והגם שמהרי"א בתשו' כ"י כתב שמהרי"קו חולק עליו ואין דברי הרד"ך עומדים בפניו והכנ"הג בח"מ סי' רכ"ה אות ט"ל כתב שנראים דבריו. כבר כתבתי בתשו' אחרת (חא"הע סי' ב') דע"כ לא חלק מהרי"קו אלא דל"ב דבר פלא וגוזמא אבל עכ"פ בעי דבר דל"ש. משא"כ בנ"ד דנהי שנאמר שבזמן מתקני התקנות היה ל"ש מ"מ הם לא תקנו תקנות אלו לדורות עולם. וכיון שתקנתם היתה לדורות אין לנו כח לומר שלא עלתה על לבם לשער שיבא הזמן שיהיה שכיח טובא. וכ"ש שכבר כתב הרד"ך ז"ל דהוי שכיח מכח הנסיון שיש כמה יהודים שיש להם משכנתות מהגוים. ונראה כוונתו שהמשכנתות הם קדומות מזמן מתקני ההסכמות או קרוב לו

עוד זאת עינינו הרואות דבעיקר הדין רבים הם אשר אתו שהסכימו שיש לבעל המשכנתא חזקה מעליא. ומהר"א גאליקו ז"ל בתשו' כ"י ה"ד הכנ"הג ביו"ד סי' רי"ח כתב דהיכא דאיכא חרם בהסכמה גם הריב"ל יורה בפשיטות דאזלינן לחומרא. וכבר ידוע דאלו ההסכמות של החזקות נעשו בחרם חמור. והרד"ך שם כתב שכמו שחל החרם על הדבר המפורש בתקנה כן נמי חל בדבר הנוסף. והר"ש טאיטצאק ז"ל בס' שארית יהודה דמ"ט כתב ע"ד הרד"ך וכיון דאריה שאג מי לא יירא באיסור חרם החמור ועיין להכנ"הג שם. פש גבן לבאר אם ההסכמות שבפע"הק ירושלם תוב"א יש בהם חרם. כי הרב נחפה בכסף ח"ב ח"מ סי' י"ג נראה שהוא מסתפק בדבר. אך כיון שראינו דאפי' בסיגים ותקנות שהוסיפו על ההסכמות הראשונות הנה באו בגזירת נח"ש כמפורש בתקנות הנדפסות בס' ישרי לב אות ה' לח"מ. א"כ כ"ש שכן היו עיקרי התקנות. ולזה י"ל דמעיקרא לא נתקנו פע"הק אלו התקנות אלא שנגררים אחרי תקנות שאלוניקי יע"א. אכן כה הראני רב רחומאי הרב המובהק כמהרר"ף נר"ו תשובה כ"י מהרב הגדול ר"ל כמהר"י קוראל ז"ל דפשיט ליה דאיכא חרם וספקו להחמיר. (עתה סמוך להדפסה ממש נדפס ס' הנחמד ישמח לב מהרב המופלא ארי בן ארי כמוהר"ח גאגין נר"ו. וראיתי לו בסי' ז' שכתב בזה וגם האריך להשיב את הארי הגאון מז"ה ז"ל במ"ש בספר נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ח"י ואין הפנאי מסכים להתיישב בדב"ק ז ולהתבשם מתורתו: