שו"ת תעלומות לב חלק א קצה

הרמ"ז ז"ל וכמו שתמה עליו הרב המופלא כמהרח"ב פונטרימולי ז"ל בתשובתו הבאה בס"ה חיים ביד הנד"מ סי' נ"ו והוכיח כן מתשו' הרשב"א ח"ה סי' פ"ו. אני אומר שצדקו דברי הגאון מז"ה ז"ל שהוכיח כן מדברי הרא"ש גופיה. ויש סעד לדבריו מתשו' מרן ז"ל באבק"ר סימן ע"ג. והוכחתו מתשו' הרשב"א ח"ה הנז"ל אינה הוכחה כי אינה ענין לזה כמובן להעומד בשרשן של דברים. ועוד דמאחר שאביהם הנותן התנה בפירוש שאם ימכרו. שיהיה הקדש מע"ומ. א"כ בכל אופן שיעברו על התנאי יד ההקדש על העליונה שיחול מאותה שעה שהיה המוריש חי. ומ"מ צריך לעמוד בלשון שהקדיש אם הוא עשוי באופן המועיל לפו"ד (ועיין בתשו' הרשב"ש דסי' ק"ץ הנז' ובתשו' הרשב"א ח"ג סי' קכ"ב וח"ד סי' צ"ב). וגם יש לישא וליתן במה שהאריך הרב נחפה בכסף ז"ל בח"ב ח"מ סי' ג'. מיהו בנ"ד שהם באים לשאול ולדרוש את ה' אם יכולים למכור הא ודאי דלכתחילה אין מורים להם להתיר למכור ועיין למהריט"ץ ז"ל בסי' פ"ו ואכמ"ל

מ"מ כל זה אני אומר לגבי בן המוריש העודנו חי דעכ"פ לכתחילה חייב לקיים התנאי שהתנה עמו אביו. אבל לגבי הבן הנפטר שכבר קיים תנאו ונתקיימו בידו המתנה. ובנו הוא בא מכח ירושה וירושה אין לה הפסק וכמצבייה עביד בחלק ירושתו. וכמו שהוכיח השואל ה"י מסברא דנפשיה. והיא סברה ישרה ואמיתית עד אשר אינו צריך לראיה. ואני בא לבאר מקום הסתירה. שהיה נראה לכאורה לסתור ממ"ש מהר"י אדרבי ז"ל בסי' שע"ז בנותן מתנה ע"ת ומת המקבל מתנה שאם יורשו חייב לקיים התנאי. ומתשובה זאת נסתייע מהר"י הלוי ז"ל בסי' ע"ב שכתב גם הוא קרוב לזה כדי לישב קושית מרן הב"י ז"ל על דברי הגאונים ז"ל בסי' רמ"ח עי"ש. וגם מהריט"ץ ז"ל בסי' פ"ו כתב גם. הוא כעין זה אלא שאין נדונו מבורר כדי להתיישב בו. ומ"מ גם הוא ז"ל הסכים אסו"ד דלכל הסברות אם מכרו הבתים יוצאי ירכו המכירה מכירה ואין הענים מוציאים מידם דלא גרע מנכסי לך וכו' ונראה דאע"ג דהתם המשיא עצה למכור בנכסים נקרא רשע הכא שפיר דמי את"ד ועל דברי מהר"י הלוי ז"ל הנז"ל כבר עמד כגבור הרב נחפה בכסף ז"ל בח"ב ח"מ סי' ג' וסתר כל דבריו בטוב טעם ודעת ע"ע. ומעיקרא נראה פשוט מקושיית מב"י ז"ל ע"ד הגאונים שם דאיהו לא ס"ל הכי אלא בפשיטות ס"ל דכל שזכה היורש אחר המקבל מתנה תו אין לה הפסק ואין צריך לקיים התנאי ואנן כוותיה נקטינן בודאי. ולו יהי אלא מחלוקת הפוסקים ז"ל היורש הוא המוחזק בודאי ואין ס' מוציא מירי ודאי

וגם מתשו' מהר"י אדרבי ז"ל הנז' לא תברא דהתם התנה שלא תמכר החנות אלא ברשות יצחק בנו והוי כשיור ששייר לבנו היורש בגוף הבית נגד מקבל המתנה ולכן ס"ל שכל זמן שיצחק קיים חייב המקבל מתנה או יורשו לקיים התנאי. משא"כ בנ"ד שהמוריש עצמו לא התנה כ"א עם בניו מקבלי המתנה ולא עם זרע זרעו לדורות. ואעיקרא מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' שנ"ו חלק על הר"י אדרבי ז"ל באותו נדון עצמו וה"ד הרב החבי"ב ז"ל בכנ"הג סי' רמ"א הג"הט נ"ט. וגדולה מזאת שמעתי מקשים ומטו בה משמיה דהרב מעשה רוקח ז"ל בח"ד כ"י שכתב שמהרי"א בסי' ש"ט סתר עצמו. ולפי קיצורי נראה לע"ד דלא סתרן תשו' הרי"א אהדדי. דההיא דסי' ש"ט כתוב בשאלה שתנאי התנה הנותן שלא יורשה למכור כ"א ברשות דודו יצחק. שמשמע דברים אלו שהצוואה והתנאי היה לנוכח עם המקבל מתנה וכך היא ג"כ לשון שאלת מהרשד"ם ומדוקדק בתשו' שם. ולפי שלא הזכיר בתנאי אלא לכן הבן היורש פטור מלקיים התנאי. אבל בההיא דסי' שע"ז כתוב סתם שלא למוכרו אלא ברשות יצחק א"כ הוי כשיור זכות ששייר לבנו. ולכן גם היורש חייב לקיים התנאי. זה נרלע"ד והמדקדק יבחר ויקרב כי אין לי פנאי להרחיב הדברים ועיין חק"ל חיו"ד ח"ב סי' מ"ו. ועיין להריב"ש ז"ל בסי' קמ"ד וקמ"ה וכמ"ש ע"ד בסי' שאח"ז

שוב אחר ימים ראיתי להגאון מז"ה הגדול בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ג דקמ"ב ע"ב שכתב וז"ל גם מצאתי למהרי"א בסי' שע"ז ומהרשד"ם ח"מ סימן רע"ד ושנ"ו ותי"ג דאם נתן מתנה ע"ת דאם מת המקבל חייב היורש לקיים וכו' עי"ש. והוא תימה דמהרשד"ם שם חלוק עם מהרי"א כמ"ש ה' מע"ר ז"ל וכנז"ל ובפירוש כתב בסי' שנ"ו וז"ל ואפי' אם תמ"ל שהתנאי קיים היינו לגבי מקבל המתנה וכו' אבל אחר שהוא קיים התנאי כבר זכה בחנות ואברהם אביו הוא יורש את בנו והוא יכול לעשות מה שירצה שאין מזכיר התנאי אלא לבן כמו שנראה מלשון השאלה בפירוש ע"כ. ואולי כיוין הוא ז"ל למ"ש בעניותין שלא זיכה הרשד"ם את היורש אלא מפני לשון השאלה שלא הזכיר התנאי אלא לבן ומינה נשמע דמודה למהרי"א ז"ל בלשון הכתוב בסי' שע"ז ולכן ציין ההיא דמהרשד"ם רסי' רע"ד (והיא היא אותה דסי' תי"ג). אבל קיצר הרבה אם כיוין לזה וגם קשה שלא הביא תשו' הרי"א דסימן ש"ט. וביותר קשה על הכנ"הג שם שהביא אותה דסי' ש"ט וסי' שע"ז ולא נרגש מסתירה זאת: סימן ב' ירושלם עי"הק תוב"א שנת תרכ"ה

שאלה ר' שקנה קרקע משמעון ונתחייב ראובן הקונה בקנין ובשטר עשוי כהוגן וכתחז"ל שכשימכרנו לא ימכרנו אלא לשמעון המ"ק. ואחרי כן מת ראובן וחלי"ש ויורשיו אחריו רצו למכור הקרקע הזה לאחרים ויצא טעון שמעון כי לו משפט הזכיה כפי התנאי שבינו ובין ראובן המוריש. וע"ז יחדיו למשפט יקרבו אם התנאי הזה יש בו מועיל לפי דין תו"הק שת"ת. ואף אם הוא מועיל וחזי ומספיק לפו"ד אי גם יורשיו של ר' יהיו חייבים לקיים התנאי הזה אם לא. על הכל יורה המורה לצדקה היכא שכמ"ה

תשובה עד שאתה שואלני אם חייבים יורשיו לקיים. שאל נא אם המוריש עצמו היה חייב לקיים התנאי הזה. כי הנה מפורש בשאלה שלא קצב דמים בכמה ימכרנו לו. ואם מכרו לאחר מכורה לשני דכל שלא פסק דמים לא סמכה דעתיה. וכמ"ש הר"המ ז"ל בפ"ח מהל' מכירה הל' ז' שכ"כ בהלכות. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל שם. וכן פסק בפירוש הטוש"ע בסי' ר"ו. וכל זה הוא אפי' קנו מניה במעכשיו כל שלא פסק דמים לא מהני כמ"ש הפרישה שם והוא פשוט. כ"ש בנ"ד דליכא מעכשיו. ולכ"ע אי לא אמר מעכשיו הקנין לחודיה ל"מ ולא מידי. אי משום דהוי קנין דברים או משום דהוי אסמכתא כיעויין בב"י זב"ח