שו"ת תעלומות לב חלק א קצג

ישתנה המזל. ואף אם נגזר על האשה הזאת שתפיל מ"מ אפשר שע"י זכות יתהפך הדבר ויחיה ולא ימות כי אל רחום ה' וניחם על הרעה. והדבר ידוע שבדבר שיאמר הנביא לרעה ולא יבא הדבר ולא יהיה אין בזה הכחשה לנבואתו כמ"ש הרמב"ם בס"פ הל' דעות הל' ד'. ור"י סובר דחליצתה כשרה מ"ט אם יבא אליהו ויאמר דמפלה הרי באותה שעה היתה בת חליצה ויבום ולא נשאר לנו אלא חששא שמא יתהפך הדבר כגו"ד אמרינן איגלאי מלתא למפרע והרי הפילה ור"ל ס"ל כיון דגם באותה שעה לא היה אפשר לאליהו לידע העתידות אם תפיל או יתהפך המזל ויחיה. לא אמרינן חמ"ל. ונפק"מ לפי זה דאפי' יבא אליהו ויאמר דמפלה לא שמעינן ליה משום דאי אפשר גם לו לידע העתידות ואם חלצה ע"פ דבורו אפי' דאגלאי מלתא למפרע שהרי הפילה אפי"ה צריכה חליצה אחרת כיון דבעת החליצה לא היה הדבר ברור. ועיין להרב הלכות יו"ט ז"ל בדמ"ו ע"ב

ונר"ל להכריע דהתוס' ס"ל דכי היכי דאמרינן דלר"ל תמ"ל לא אמרינן ה"ה נמי שאם יבא אליהו באמת אין שומעין לו בס' המציאות כה"ג דמעוברת דאין בידו לברר באמת מה שיהיה אח"כ. ואמינא לה ממ"ש התוס' ביבמות די"ד ד"ה רבי בתי' שני דשאני ב"ק שיצא במחלוקת ר"א ור"י משום דהוי נגד רוב ואין משגיחין בב"ק נגד רוב והכא נמי דכוותא שאם יבא אליהו ויאמר דהאי דמעברא מפלא אין שומעין לו כיון דהוי נגד רוב נשים דמתעברות ויולדות ומיעוט מפילות כדאמרינן בדקי"ט. ונגד רוב לא שמעינן ליה. ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"הע סי' נ"ט דקמ"ב ע"ג שתמה להתוספות בסוגיין אמאי לא משני דהכא הוי נגד רוב ולא צייתינן ליה כמו שכתבו הם ז"ל בדי"ד והצ"ע עי"ש. ואולי י"ל דס"ל להתוס' דדוקא בס' דדין אין משגיחין בב"ק נגד רוב כי לא בשמים היא והתורה אמרה אחרי רבים להטות.. אבל בס' דמציאות אה"ן דשמעינן ליה גם נגד רוב. ואפי' אי הכא גבי חל"מ לא צייתינן ליה גם כשבא בעצמו ואמר דמפלא. לאו משום דהוי נגד רוב היולדות דבכנו"ד בס' דמציאות שומעין לו אלא הכא היינו טעמא משום דאי אפשר גם לו לידע העתידות שבאופן זה כי אל רחום ה' וניחם על הרעה וכמדובר

והנה הר' שער אפרים ז"ל בסי' ע"ב ד"ן ע"א תמה על מרן מהרי"ק ז"ל שכתב טעם זה דאם יבא אליהו לענין נדר עד"ר ליישב דעת ר"ת ותמה עליו דלר"ל דקי"ל כוותיה לא ס"ל האי סברא כדמשמע בשמעתין דר"פ החולץ. ושוב נרגש שס' זאת דאם יבא אליהו היא כמעט מוסכמת מכמה דוכתי ומכללם מ"ש ר"ל גופיה בפסחים דל"ד הסח הדעת פיסול הגוף הוי ואם יבא אליהו ויטהרנה אין שומעין לו ופרש"י דפיסול הגוף היא מעלה בקדשים שנפסלת בכך ע"כ וא"כ מוכח דאי לאו האי טעמ' גם ר"ל מודה שאם יבא אליהו שומעין לו וא"כ סתר דידיה אדידיה ובא אל הישוב דגם בהחולץ מודה שאם יבא אליהו שומעין לו אלא דתגלי מ"ל לית ליה. אך כת' דלמהרי"ק אכתי הקושיא במקומה עומדת ויישב ע"פ דברי התוס' בסוגיין דבדבר הצריך לידע מה שבאותה שעה מודה ר"ל דא דאמרינן תמ"ל. וסיים וכתב דע"פ דברי התו' יתיישבו כל המקומות שהביא דמשמע דר"ל אית ליה האי סברא דאם יבא אליהו דהיינו בכה"ג עש"ב. וחזינא לגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קי"ח דקפ"ב שהביא דברי השער אפרים הנז' שתמה מההיא דפ' כל שעה לס' ר"ל בהחולץ ויישב ע"פ דברי התוס' בפ' החולץ וכתב ולדידי ל"ק דכי פליגי ר"י ור"ל או ר"א ור"י היינו לדון על הדבר אף אם לא בא אליהו כאלו בא ובירר אבל כ"ע מודו שאם בא אליהו באמת ובירר דהוי בירור גמור וכי אמר ר"ל בפסחים דאם פיסול טומאה הוי אם יבא אליהו שומעין לו בהא כ"ע מודו וכו' אתד"ק. ואחרי נער"ק זוהי שק' שחילוק זה כבר כתבו בפי' גם הר' שער אפרים שם ולא הוצרך לדברי התוס' אלא כדי ליישב מה שהק' על מרן מהרי"ק דע"פ חילוק זה לא יתיישבו דבריו וע"פ תי' התו' יתיישב שפיר. והנ"ל ליישב דברי הגאון מז"ה הגדול ז"ל הוא באופן זה כי אם נניח ליסוד מוסד תי' התוס' בין דבר התלוי בעתידות לדבר הצריך לידע מה שבאותה שעה. אפשר דאין נפקותא בין בא אליהו ובירר לתמ"ל דבדבר העתיד נימא דכי היכי דסובר ר"ל דתמ"ל לא אמרינן. ה"ה נמי אם בא אליהו בעצמו דאין שומעין לו אבל אם נחלק בין בא אליהו ובירר להיכא דלא בא אלא דאנו אומרים תמ"ל. נפק"מ טובא דאפי' בדבר התלוי בעתידות אם בא אליהו באמת ובירר שומעין לו אלא דתמ"ל לא אמרי' ויש סמך לס' זאת דלר"ל אפי' בעתידות אם בא אליהו שומעין לו מדקאמר ר"ל התם תמ"ל לא אמרינן דמשמע דמודה היכא שבא ובירר וכמ"ש הרב שער אפרים גופיה שם. וזוהי שהוק"ל למז"ה הגדול ז"ל על הר' שער אפרים זל דנהי דהוכרח לדברי התוס' כדי ליישב דברי מוהרי"קו ז"ל. מ"מ לא הי"ל לנוד מתירוצו הא' וליישב כל המקומות שהביא ע"פ דברי התוס' כיון דמאותם המקומות מעיקרא קו' ליתא כדי ליישבם ע"פ דברי התוס'. זהו הנ"ל ליישב דבריו של גדול מז"ה הגאון ז"ל אף אם קיצר בדבר והרציתי הדברים לפני מרן הגאון הרמ"ז ח"ד בדרא נר"ו והכי אמר רב שכבר קדמני בתמיהה זאת על הגאון אבינו הזק'ן זלה"ה הר' מהר"ש חכים ז"ל ביום הקהל והוא נר"ו יישב הדברים בס"ה נדיב לב ח"א הנד"מ בחיו"ד סי' ע"ה דקמ"ב

ובהיותי בזה ראיתי להמש"ל ז"ל בפ"ו מה' גירושין הל"ג שה"ד הרמ"ה ז"ל שהביא הטור בסי' ל"ח במקדש ע"ת שיאמר אין דלא מפטרא בלא חליצה דילמא הדר ואמר אין ומקיים תנאה ע"כ וכתב הרב ז"ל שהוא הפך דברי התוס' דר"פ החולץ דכגו"ד שהוא לידע העתידות לא אמרינן תמ"ל. וכתב דע"פ דברי הנמק"י אתי שפיר דינו של הרמ"ה ז"ל עייש"ב ולפי מה שכתבנו בעניותנו אפש"ל שגם התוס' לא כתבו דבדבר העתיד ס"ל לר"ל דלא אמרי' תמ"ל אלא בעתידות כה"ג שאי אפשר לידע אותם וכמדובר. ועיין חק"ל מ"ב א"הע סי' כ"ח וכ"ט דק"ס ע"ג. ואגב אורחין אביע אומר במ"ש הרשב"א באל'פיו סימן תת"ב וז"ל וכ"ש עכשיו שהיא טוענת שהיא מעוברת וכו' ומי שראה בחליצתה ולא בגירושה ונמצא פוסל וכו' ע"כ כי יש לי לדון לפי קיצורי דלמאי דמסיק הש"ס משום דר"י דכל שאינה עולה ליבום וכו' א"כ היה די טעם זה בנ"ד שלא לחלוץ. ולפי הס"ד דמייתי היה ראוי כאן לחלוץ כיון שכבר היא גרושה ופסולה לכהונה ומה שהיה ראוי לחוש כאן היה דאיכא דחזי בחליצה ולא ראה בגירושה. וכשרואה שהיה. ולד ש"ק מכשירין אותה לכהונה. והרב ז"ל כתב דנמצאות פוסל את זו לכהונה וצ"י בדב"ק: נשלם חלק אבן העזר