שו"ת תעלומות לב חלק א קצב

לחודה כמתבאר מדבריו בפי"ב ופי"ז מהא"ב וכמו שהכריח ג"כ הרמ"ז ז"ל וכנז"ל. ולפי זה ממילא יתישב מה שתמה עוד הרב ז"ל על דברי המש"ל בפ"ב מהל' סוטה וכמובן הפשוט

גם מה שכתב הרב שרשי הים ז"ל שם על מ"ש הרמ"ל ז"ל שם בהל' סוטה על דברי רש"י עלה דתנן בר"פ ארוסה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' לא שותות ולא נוטלות כתובה משום דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לאשות ע"כ ותמה הרב דהא בלא"ה אין האיש מנוקה מעון כיון דבעינן דקדמה שכיבת בעל לבועל והצ"ע עי"ש וע"ז הקשה הרב הנז' ז"ל דאיכא למימר דקרא אתא לפצוע שנפצע אחר שנשאה שאינה ראויה לאישות. ואף שנרגש דרש"י לא אמרה אלא גבי אלמנה לכ"ג וכדומה לה שנישאו באיסור. מ"מ כתב דהא לא קשיא דרש"י נקט קרא דכי תשטה אשתו דנפק"מ לפ"ד וכיוצא שנישאו בהתר את"ד ז"ל ומ"מ לא ימלט רש"י ז"ל מהשגה שאם כיוין לזה הי"ל לפרש זה בשמעתין גבי אשת סריס שכתב דבס"ח איירי דאלו סריס אדם אסור לקיימה שם הי"ל לפרש דמעטיה קרא דכי תשטה אשתו. ואולי דכיון דהספרי אייתי לקרא גבי אלמנה לכ"ג משו"ה אייתי גם הוא ז"ל שם ולעולם דכוונתו ז"ל דנפק"מ לפ"ד וכ"ש שנישאו בהתר. והכי מדוקדק בדבריו שכתב לא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה והכי תניא בספרי וכו' כיעו"ש. ועיין למז"ה הגאון בחק"ל א"הע סימן פ'. ועתה נד"מ ס' שואל ומשיב ושם בח"ד שבמהדורא תניינא סי' ה' הביא משם אחד חכם שתירץ לקושית הרמ"ל הלזו. דמשכח"ל באלמנה לכ"ג גופיה שהוא מנוקה מעון. וכגון שהראשון שנתאלמנה ממנו התנה עמה ע"מ שלא תזנה. והשתא אם זינתה שוב לא הות למפרע אשתו של ראשון ואינה אלמנה לכ"ג. ולכך אצטריך קרא למעט משום דאינה ראויה לאישות דאם לא תזנה (צ"ל זנתה) שוב הות אלמנה לכ"ג דחלו הקידושין הראשונים. והרב שו"ט אם מהני תנאי זה משום מתנה עמש"ב ומשוה כל בעילותיו למפרע בע"ז ואסיק די"ל דהספרי עיקר הלימוד מכי תשטה אשתו הוא למעט אלמנה לכ"ג ובאלמנה מן האירוסין ובכה"ג שהתנה ומה דנקט גרושה וחלוצה שגרא דלשנא הוא. אמנם רש"י דכתב דכל הני אמעיטו מקרא שפיר תמה המ"ל את"ד ואני שמעתי ולא אבין אוקמתא זאת שאמר שהוא דבר חכמה. כי מעיקרא הדבר צריך אצלי תלמוד אם מהני תנאי כזה גם לאחר מותו ואחר שנשאת לאחר ותנקה מאישות הראשון לגמרי. כי לפי זה אם זינתה אחר מותו אינה זקוקה ליבם כיון שבטלו קידושין הראשונים. וגם אם זינתה תחתיו יוצאה בלא גט וכל זה קשה לאומרו. ועיין בכנ"הג חא"הע ריש סי' ל"ח ובסי' זק"ן ובמש"ל סי' א' לא"הע. עוד זאת דאנן בעינן שיבדקו המים בין זינתה ותלך למיתה. בין לא זינתה שאם היתה עקרה נפקדת למ"ד או אם היתה יולדת בצער שיולדת בריוח ואם נקבות זכרים. והכא אם לא זינתה דאין האיש מנוקה מעון ואם השקה אותה מעוברת אין כאן בדיקה. ועיין במ"ש בעל הלכות גדולות ה"ד הר"ן ז"ל בר"פ המגרש. ועיין בס' דברי אמת להגאון מהר"א בכ"ר דוד זלה"ה בקונט' ראשון בענין גיטין עי"ש שהאריך

תו חזיתיה להרב שרשי הים ז"ל שם שתמה לפי מ"ם הר"ן (במס' כתובות ה"ד מרן ב"י בסי' ט"ל וה"המ בפ"ז מהל' אישות ה"ח משם הרשב"א ז"ל) במקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים דאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר לכתחי' ולא חיישינן דילמא אחר שתנשא לאחר תלך אצל חכם ותתיר נדריה ותהיה מקודשת לראשון ובניה מהב' ממזרים. כי לפ"ז מצינו ממזר לאחר עשרה דורות (צ"ל שלשה דורות כי קשה הדבר לאומרו שחיתה עשרה דורות) כגון זאת שהלכה ונשאת ואח"כ התירו נדריה דבניה מהב' ממזרים. ואיך קאמר ר"א בפרק הערל דע"ח מי יתן לי דור ג' ואטהרנו כיון דמשכ"ל בכג"וד דחיי. ושם הביא שכן הקשה הרב הגדול מהרח"א ז"ל ביום הקהל עיש"ב. ובהגהה כת"י מצאתי שהביא דברי הרב מהרח"א ז"ל בס' נשמת חיים ד"ס ע"ב וציין למ"ש הר"מ ז"ל בפט"ו מהל' א"ב והאריך בזה. ועיין מה שכתבתי בעניותי בהגהותי לס"ה ישרי לב א"הע אות ק' סכ"ח ועיין קול אליהו ח"ב א"הע סי' ז' ואכמ"ל. עתה מקרוב נד"מ ס"ה כפי אהרן ושם בחא"הע ס"סי א' הביא ספקו של הגאון מז"ה ז"ל בחא"הע סימן ח' ותמה מהאי סוגיא דפ' הערל ומפרש"י ז"ל. וכבר מלתי א אמורה אין צורך לכפול הדברים: סימן ל"ז בענין אם יבא אליהו. בשנת הכת"ר

גרסינן בר"פ החולץ דל"ה החולץ למעוברת והפילה ר"י סבר אינה צריכה חליצה מן האחין משום דחליצת מעוברת שמה חליצה ואם יבא אליהו ויאמר דהאי דמעברא אפילי מפלא הוי בת חליצה ויבום השתא נמי תמ"ל. ור"ל סבר צריכה חליצה משום דח"מ לא שמה חליצה ותמ"ל לא אמרינן וקי"ל הלכתא כר"ל בהא. והתוס' שם בד"ה תמ"ל הקשו מההיא דספקות לקמן דמ"א דא דאמרינן תמ"ל. ותירצו דהכא גבי ח"מ אין זה ספק הראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אם תפיל או לא. אבל גבי ספקות אין צריך לידע אלא מה שבאותה שעה ע"כ. ולכאורה יש לתמוה דכיון דאמרינן חמ"ל אף בדבר שאינו ברור לנו משום דאליהו יכול לברר. ה"ה נימא גם בדבר דלעתיד כיון דלאליהו קים ליה מלתא דלעתיד כהווה ועבר והוא יכול לידע העתידות. אבל הא לא קשיא משום דבשלמא בדבר שאין תלוי לידע אלא מה שבאותה שעה בההיא. דספקות וכדומה אין כאן ספק שאליהו יכול לברר כיון דברירא ליה מלתא. ולאו דוקא אליהו אלא ה"ה אם באו עדים שידעו איזו קידש. (כן ראיתי אחרי כן בתוספי הרא"ש בסוגין שכתב כן שש לבי) אבל בההיא דחל"מ סובר ר"ל דלא אמרינן חמ"ל. משום דאפשר דבזמן החליצה ראויה היתה לילד אלא שאח"ך גרם לה איזה דבר להפיל ונמצא דהחליצה דמעיקרא לאו כלום הוא. וכן ראיתי להנמק"י ז"ל בריש פרקין שכתב כן והם דברים ברורים ואמתיים. אלא שקשה להעמיס פירוש זה בדברי התוס' שכתבו משום דאי אפשר לידע העתידות. ולפי פירוש הנמק"י אע"פ שידע אליהו העתידות שדבר אחר יגרום לה להפיל וסוף סוף תפיל. מ"מ כיון דבאותה שעה ראויה היתה לילד ולד של קיימא החליצה לאו כלום הוא. ואולי ס"ל שגם לאליהו אי אפשר לידע העתידות שיארעו ע"י מקרה. ועור נראה לי דהכא גבי חל"מ דאפשר דע"י זכות גדול