שו"ת תעלומות לב חלק א קצ

התוס' שם בד"ה אשת מודו דאסור לקיימה. ושוב מצאתי להגאון מז"ה ז"ל בחק"ל מ"ב חא"הע סי' ז"ך דקל"ג ע"ג שעמד בדברי רש"י הללו וס"ל דרש"י סובר דמתני' איירי בס"ח שנסתרס אחר שנשאה וכגון שנעשה סריס ע"י חולי דמותר לקיימה. ובסריס אדם אסור לקיימה והיינו ודאי אפי' שנסתרס אחר שנשאה. ועי"ש בסימן כ"ח וכ"ט מה שתמהו הרבנים הפוסקים ז"ל מדברי מהרש"א והמש"ל ז"ל שהביא כת"ר ומ"ש על דבריהם הרב הגדול צרור המור דודי לי זלה"ה באורך וכל זה נעלם מעיני דמר שיח"ל והא גרמא ליה לתמוה באופן זה. ועיין ג"כ בס' מראה הפנים בחידושיו על הירושלמי ס"פ ארוסה

תו חזיתיה למעכ"ת שי"ל שרצה לפשוט בעיין דחולין די"ז לענין בשר נחירה שהביאו ישראל לארץ מהא דא דאמרינן הכא גבי פ"ד שנשא בת ישראל בהתר ואח"כ נפצע דא דאמרינן דהיא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא. ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. ורצה לחלק כחי' של ס' בית שלמה ה"ד הרב נח"ב די"ד ע"א כיעו"ש בדב"ק נר"ו. אנא דאמרי יפה כיוין כי אין דמיון להא עם בשר נחירה והוא ממש דומה בדומה לכ"ג שגוף זה היה מותר לזאת עד שנעשה כ"ג. וגם זאת היתה מותרת עד שנעשה פ"ד וכ"ש. אבל הבשר הזה היה מותר מקודם בין בארץ בין בחו"ל. ועיין להרב צרור הכסף בד"ב ע"א וע"ב ואכמ"ל. וחפץ הייתי להאריך בזה כי יש בו כמה הלכתא גברוותא. ואולם צריך אני לחזור על לימודי הראשון שעדין לא השלמתיו. ואח'לה פנ"ק שאם יקשה לו דבר מדברי שישלח אלי דברו הטוב. כי מרוב הנחיצה שרציתי להשיבו דבר היום הזה קצרתי הרבה במקום שאמרו להאריך. וסמכתי על חכמת אלהים שבקרבו. ומעתה אשים קנצי למילין בתפלה לאל עליון שירום ויגביה כסא כבודו. ויהי כזית הודו. כאות נ"הר וקורין לה חכמה גם חסידא וכנא"ה המקוה חסדי ורחמי האל הזן הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ל"ה חזר להשיב על דברי וז"ל נר"ו

ואבא היום להודיע לרו"מ מקבלת כת"י הקדש גדולה תשובה אל האז'וב אשר בקיר להבין אמרי בינה מהגאון מר זקנו הרב בעל חק"ל ת"ק זצוק"ל והכי אמר מר דעיקר ספקו של הגאון ז"ל הוא בנשא ואח"כ נפצע ואינו בא עליה ואינו מגרשה אם עובר בלאו או לא. וע"ז שדי מר נרגא עלי איש צעיר דמה דמות ראיה מההיא דדע"ד דמהתם ליכא למשמע כ"א שביאתו פסולה מדאורייתא. אבל שאם מקיימה בלא ביאה שעובר בלאו ליכא למשמע מינה ע"כ תד"ק נר"ו. ולי הדל אף לדברי מר דספקו של הרב הגאון הוא במקיימה בלא ביאה אמינא מהאי מתני' דקתני ואם לא ידעה משנעשה פ"ד אוכלת בתרומה וכן פסק הרמב"ם בה' תרומות פ"ז הי"ג וע"ש בכ"מ. מעתה אם האשה הזאת אף דאינו בא עליה עובר בלאו למה אוכלת בתרומה דהא כופין אותו לגרש כמ"ש הש"ס בכתובות ס"פ המדיר ופסקו הר"מ בפט"ו מה"א והש"ע סי' קנ"ד הא התם אף דאמר שאינו בא עליה והרי הוא שוכן עמה בפ"ע אפי' הכי כופין כ"ש בנ"ד דאיכא לאו וחייב לגרשה ולמה אוכלת בתרומה כיון שלא ידעה משנעשה פ"ד. הא אפי' לא ידעה כופין אותו לגרש ולמה אוכלת בתרומה. וא"כ למה הש"ס קאמר מאן תנא משתמרת וכו' הא אפי' שלא בא עליה אסורה לאכול כיון דבעמוד וגרש קאי

אלא ע"כ צ"ל מדאכלה בתרומה דליכא לאו כל זמן שלא בא עליה וליכא איסורא כדי לכוף בעלה לגרשה. וא"כ מהכא משמע דכל שלא בא עליה ליכא לאו מאחר דאכלה בתרומה. זאת ועוד אף לדברי מני"ר שיח"ל נראה דאם נשא בת ישראל כשהוא פ"ד ולא בא עליה דאיכא לאו שכך כתב הרב וז"ל אבל כה"ג שנשאה בהתר לא וכו' משמע דוקא כשנשאה בהתר. אבל אי נשאה באיסור איכא לאו אף שלא בא עליה. א"כ מ"ש הרמב"ם בפט"ו מא"ב ה"ו פ"ד וכו' ובעלו לוקין. צ"ל דבעלו דוקא לוקין אבל נשאו ולא בעלו מלקות ליכא לאו איכא וטעמא משום דעכ"פ הנישואין היו באיסור משמע דאם נשאה בהתר ולא בעל אפילו לאו ליכא מאחר שנשאה בהתר. דאלת"ה ואף כשנפצע אחר שנשאה אף שלא בא עליה עובר בלאו. הוה ליה להרמב"ם לפרש ולא למסתם סתומי. זאת ועוד אם כדברי מני"ר שיל"א בספקו של הגאון ז"ל וע"ז הביא ראיה מההיא דיבמות דע"ט דקאמר אביי וליתי איסור פצוע וכו' הא עשה דיבום אינו מקיים אלא בביאה. וכאן ליכא ביאה דהא מאי דקאמר רבא כגון שנפלה לו ולבסוף נפצע איירי שאינו בא עליה וא"כ ליכא עשה דיבום ומאי קאמר וליתי איסור פצוע וכו' אלא ודאי דהש"ס איירי בבא עליה וע"ז פריך שפיר ומייתי מניה ראיה הרב ז"ל לספקו כמו שהבנתי אני הדל. ולפק"ד היא מפורשת בההיא דדע"ה. ואם שגיתי אתי תלין

כ"ד הצעיר הנאמן באהבתו רפאל יצחק זאבי ס"ט סימן ל"ו וזאת תשובתי שנית

חזי הוית דברות קדשו אשר חזר לחזק את דבריו הראשונים. ותמ'ה יקרא על כל אשר כתבתי בעניותי ליתובי דעת עליון הגאון מז"ה הגדול ז"ל. וכשאני לעצמי רואה אני כי לא צדק בכל דרכיו. וכי היכי דלא להוי שתיקה כהודאה. הנני בא להשיב אמרים אמת

והנה ראשית אמריו בדב"ק כתוב למ'ר שיחל"א דאם איתא דאיכא לאו גם במקיימה בלא ביאה. ואיך קאמר מתניתין ואם לא ידעה אכלה הא בעמוד והוצא קאי וכו' אלא ודאי דליכא לאו וליכא איסורא כל זמן שלא בא עליה ע"כ. ודברים אלו אין להם שחר דכי אמרי' במס' יבמות דפ"א בעמוד והוצא קאי ולא אכלה. היינו גבי אלמנה לכ"ג וכו' שנישאו באיסור או שמעשיהם גרמו להאסר. אבל עניה זאת מה עשתה הרי היא כשרה ונשאת בכשרות. והגם דעתה ע"י מקרה בלתי טהור נאסרה עליו וקאי עלה בלאו וחייב לגרשה. מ"מ עד שיגרשנה אוכלת. כל זמן שלא בא עליה ולא שוויה חללה או זונה בביאתו. והיינו דאשמועינן מתני' ותדע דהכי הוא. שהרי אם נשאת באיסור לפ"ד אפי' שלא ידעה אינה אוכלת כדמוכח מפרש"י דשמעתין וכ"כ מרן הכ"מ בפ"ז מהל' תרומות