שו"ת תעלומות לב חלק א קפט

סימן ל"ג לע"הק חברון תוב"א שנת התרכ"ה ליצירה רב אחאי גאון ורב נהוראי. חביב הוא ככוליה גופאי. דיתיב וקאי בתוואני דלבאי. רב אח"א משבחא ה"ה אור גולל. חין ערכו מי ימלל. רב חביבא. דגול מרבבה. הרב הכולל. בישראל להלל. כמהר"ר אליהו בהי'ר נר"ו יאיר לעד לעולם בריא אולם כיר"א

בטרם תחיל האר'ש אנא נפשאי לשל'מא נקיט וכו' ובהדי שותא אמינא איך זאת השבוע הייתי לומד בספר גאון עוזנו מרן הרב הגדול רשכב"ה בעל חק"ל ז"ל ולא זכיתי להבין דבריו. ואשלחה להגיד לאדוני הבקי במילי דאבו'ת למען יאיר עינינו בתורתו. וזה החלי: ראיתי להרב ז"ל בס' חק"ל ת"ק בא"הע סי' ח' עלה ונסתפק בנשא בת ישראל ואחר כך נעשה פצוע דכא אם ישנו בלאו וכו' והביא ראיה מהש"ס מיבמות דע"ט יעש"ב. ואני בער לא אדע אמאי הביא ראיה מכללא ולא הביא ראיה דהיא סוגיא ערוכה בש"ס שם דע"ה פצוע דכא וכו' מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר"א במחלוקת שנויה ור"א ור"ש היא. הרי בהדיא דנשאה קודם שנעשה פ"ד וע"ז קאמר הש"ס מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאוריית' אלמא איכא איסורא מדאוריי' אפי' שנשאה בהתר קודם שנעשה פ"ד. וליכא למימר דמ"ש לביאה פסולה דאורייתא היינו איסורא דוקא ולאו ליכא מאחר דנשאה בהתר מכמה טעמים. חדא סתמא קאמר לביאה אה פסולה דאורייתא דהוא לאו. ועוד מייתי הש"ס דומיא דמחלוקת ר"א ור"ש עם ר"מ דפליגי באלמנה לכ"ג דיש בה לאו ואיכא למימר ע"כ לא קאמר ר"מ דלא אכלה משום דאיכא לאו אבל הכא איסורא איכא לאו ליכא אה"ן דמודה ר"מ. והש"ס ר"י אמר וכו' חילוק אחר. ואם איתא להא הו"ל להש"ס לחלק לנו האי חילוקא. דהא הש"ס לעיל דע"ד חילק לר"מ מדאורייתא לרבנן ה"נ הו"ל להש"ס לאשמועינן יותר חידושא ולחלק אפי' מדאורייתא והוא מדאיכא איסורא להיכא דאיכא לאו. אלא מדהש"ס הכא לא חילק האי חילוקא משמע דמאי דקאמ' פסולה דאוריי' לאו איסורא דוקא כ"א דאיכא לאו. ולזה חילק ר"י שם לר"מ חילוק אחר משום דפסולה מדאורייתא הוא בלאו ואפי' נשאה בהתר קודם שנעשה פ"ד ואם כן זה הוא ספקו של רבינו הגדול זלה"ה

עוד ראיתי להרב ז"ל שכתב וז"ל ויש להביא ראיה לזה ממה ששנינו בסוטה דכ"ד אשת סריס שותה ופירש"י כגון וכו' יעוש"ב. ולענ"ד אחרי נשיקת עפר דתחות רגלוהי נראה דנעלם ממנו מ"ש מהרש"א ז"ל שם והרב מש"ל בה' סוטה פ"ב ה"ו שכתבו בהאי לישנא דרש"י ז"ל דסותר ממ"ש הש"ס שם קמ"ל ופירש"י שם. וע"ז כתב מהרש"א דמ"ש רש"י במתניתין אינו מדברי וכו' יעוש"ב. והמש"ל כתב דדברי רש"י במתני' הם כפי הס"ד דהמקשה דפריך פשיטא דס"ל להש"ס ד דמתני' איירי בנסתרת אח"כ וכו' יע"ש. א"כ מדברי רש"י דמתני' אין שום ראיה דרש"י ז"ל פירש כפי הס"ד והתימה הוא דהרב ז"ל בסי' ז' הזכיר האי לישנא דהרב מ"ל ז"ל. ולע"ד לא זכיתי להבין דברי הרב ז"ל. ודרך אגב מהאי דקאמר הש"ס מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא. מוכח דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. וא"כ אמאי לא פשיט בעיית הש"ס בחולין דף י"א באברי בשר נחירה וכו'. והנה כל המפרשים הביאו כמה ראיות והא מהכא לא הזכירוה. והנה לפי מ"ש הרב נחפה בכסף חא"ח סי' ג' די"ב ע"א שהביא משם המגיה של בית שלמה דשם באברי בשר נחירה לא היה שם שום איסור בין בארץ בין בחו"ל ואלו האברים וכו' יע"ש א"כ אף אנו נאמר כאן לא היה שום התר דקודם מותרת היתה לו משום דלא היה סריס נמצא דלא הותר לו שום דבר וא"כ עכשיו שנעשה פ"ד אסורה לו ולא אמרינן הואיל וכו' כיון דלא הותר. לא כן באברי בשר נחירה גם דהיה מותר וכו' כמ"ש הרב הנז"ל. והנה הרב שער אפרים לא ס"ל להאי חילוקא ואף דנאמר דהכא שאני דאשתני גופא ומשו"ה לא א אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכמ"ש הרב נח"ב ז"ל. והאל יתברך יאיר עינינו בתורתו ויזכנו להבין דבר לאמתותה

כ"ד נאמן אהבתו המצפה לתשובתו הצעיר יצחק רפאל זאבי ס"ט סימן ל"ד וזאת תשובתי אליו

אחד מא'יר רב משרש'יא הרב המובהק פחד יצחק נר"ו והיה אדירו. אחד המרבה דברי שלום למ'ר. ואבא היום להגיד כי ישר מקבלה ואילך האחת אהובה רצוף אהבה כאן בד"ת במאי דש"וט בדברי מרן הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בחק"ל א"הע סי' ח' שתמה כת"ר דאשתמיט מניה דמ"ור ז"ל סוגיא ערוכה ביבמות דע"ה ככתוב בדב"ק. ואנכי עפר עם כי אני טרוד כעת במאד מאד. גם כי הייתי עסוק בענין אחר. מ"מ פניתי אני לחזות בנועם דברי פי חכם. ורואה אנכי אחרי המחי"ר שאין מקום לקושיתו. ומה ענין שמיטה אצל הר סיני. והנראה שרו"מ לא דקדק יפה בחקירת מרן הגאון ז"ל שהיא בנשא ואח"כ נפצע אם חייב לגרשה אף אם אינו בא עליה ואם אינו מגרשה אם עובר בלאו. ולחקירה זאת אין ראיה מאותה סוגיא דיבמות שהביא כת"ר בדע"ה דקרי לה משתמרת לביאה פסולה דאורייתא. דמהתם ליכא למשמע מינה אלא שביאתה פסולה מדאורייתא. ומי לא ידע בכל אלה. ואין מקום לחקירה לחול אלא אם אינו מגרשה אף שאינו בא עליה אם עובר בלאו. ועל זה הביא סמך מההיא דיבמות דע"ט ומפרש"י בסוטה דכ"ו דמשמע דאיתיה בלאו וחייב לגרשה. ושוב חזר לחקור לשיטת הרמב"ם ז"ל בכגון דא שנשא ונפצע אם לא גרשה ובא עליה אי לקי. ותדע שכן הוא כוונתו ז"ל ממ"ש במפתחות שם וז"ל אם נשא בת ישראל ואח"כ נעשה פ"ד אי חייב להוציאה ואם בא עליה אי לקי ע"כ וזה פשוט בעיני

ומה שהוקשה לו על ראיית אבונא מרנא ז"ל מפי' רש"י דסוטה שרש"י ז"ל סותר את עצמו וכמו שהקשו ע"ד מהרש"א בח"ה והמש"ל בפ"ב מהא"ב ה"ו ע"כ. ואנכי הרואה שראייתו של מרן החק"ל ז"ל היא אמתני ותקיפא דע"כ האי סריס אדם שכתב רש"י דאסור לקיימה איירי גם בנשאה בהתר. דאלת"ה לוקמה גם בסריס אדם וכגון שנסתרס לאחר שנשאה ולמה נדחק לאוקומי בס"ח דוקא. ובסריס אדם דהיינו שנפצע גם