שו"ת תעלומות לב חלק א קפח

בני חיי ז"ל בחא"הע בסי' י"ג הג"הט ב' וגם הוא ז"ל ס"ל הכי בפשיטות דאדעתא למשקל ולמפק לה כתב לה. ועתה בבא לבאר פקפוקיו של החת"ס שפקפק ע"ד מהרימ"ט ז"ל בזה וז"ל ומ"מ יש לפקפק נהי דמוכח מס"פ בן סורר דאיכא פגם כשזינתה בפנויה מ"מ מי שקל בפלס שיהיה דומה לכנסה בחזקת בתולה ומצאה דרוסת איש אפי' בהתר דאיהו בעי למטעם טעם בתולה וכו' עי"ש. וע"פ מה שכתבנו לעיל יתיישב פקפוק זה דהרי הרב עצמו נרגש מזה וכתב ואין לומר דהתם כנסה בחזקת בתולה ובעי למטעם טעם בתולה דהא אם נמצאת מוכת עץ וכו'. ולפי דאכתי איכא למימר דעכ"פ התם כנסה בחזקת בתולה משא"כ הכא דעכ"פ כנסה בחזקת בעולה לאחר ומ"ל בעולה בהתר או באיסור. והא לא דמי אפי' למוכת עץ. לזה הביא ההיא דס"פ בן ס"ומ דאיכא קפידא אפי' בספירת דברים. כ"ש הכא שכנסה בחזקת צנועה ונמצאת פגומה דודאי אבעילת אחרים קפיד טובא ועיין בתשובת חוות יאיר בסי' רי"א ודבריו נכונים לפקע"ד ועיין בתשובת חת"ס שם בסי' קל"ג וכעת אין הפנאי מסכים להאריך

וחזיתיה תו להחת"ס שם שתמה מ"ש מאלמנה לכ"ג דאפי' הטעתו יש לו תוספת ולזה תי' דשאני פגומה בזנות דלית ליה חיבת ביאה כיון דמאוסה בעיניו. (וכבר קיימנו זה מסברה דנפשין ת"ל עם תוספת נופך דהתם לא הו"ל למדע וגבי אלמנה לכ"ג הו"ל לחקור ולידע). אך תמה ממ"ש בסמ"ע סי' רל"ד במי שמכר איסור דאורייתא דפטור מלשלם מפני שצער לו האכילה שאכל וחז"ל דימו חלבים לעריות וא"כ כי היכי דדמו לענין חיוב ה"ה שיהיו שוים לענין תשלומין ומאי שנא. (נראה כוונת קושייתו שהוא מ"ש מאלמנה לכ"ג שמשלם תוס' ובאכילת איסור פטור לגמרי ובפי"ז אין לו מובן מ"ש עוד) ובלאה"נ צ"ע מ"ש הכא באלמנה לכ"ג דחייב לשלם תוס' ומ"ש התם באכילת איסור דפטור. וי"ל דהכא איכא קנסא אחריתי של מנה מאתים משא"כ במוכר טרפה שאין לו קנס אחר. אבל על מהרי"ט קשה איך נאמר הואיל ומאוסה הבעילה בעיניו פטור אפי' מהתוס' והלא כל בעילת איסור מאוסה בעיניו כמו אכילת איסור ואפי"ה חייב בתוס' וסו"ד דברי מהרי"ט לה נאמרו להלכה וכ"ש למעשה עכת"ד ז"ל

ואחד הרואה בעיניו יראה כמה תמוהים דבריו ולא ידענא מאי ק"ל על מהרי"ט שכל דבריו שנאמרו כאן ונשנו בסי' מ"ט ונאמרו להלכה ולמעשה צדקו יחדו. כי מאלמנה לכ"ג לק"מ בודאי מלבד חילוקו וכו'. עוד זאת דהתם לא גרמו הם האיסור ואיהו הו"ל למדע וכמש"ל וכ"כ הר"ן בס"פ אלמנה. וסברה ישרה היא דכיון שלא חקר לידע אם הן מחייבי לאוין אימור שערב לו האיסור. משא"כ בהא דנ"ד שלא כל הרוצה לישא אשה יש לו לשאול ולדרוש אם היא זונה ויוצאת חוץ כי לא נחשדו ישראל על כך וכיון שהיא לא גילתה לו איהי דאפסיד אנפשה וכן נמי במוכר דבר האיסור שלא היה לו לקונה לשאול אם הוא מוכר דבר טרפה או איסור דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן ולכן פטור מלשלם כיון שצער לו האכילה. ולפ"ז הרי החילוק מבואר מה בין אלמנה לכ"ג למוכר דבר איסור דבאלמנה לכ"ג כיון דהו"ל לשאול אם היא בתולה או לא ולא שאל גלי אדעתיה דלא קפיד אאיסורא ומדעתיה יהיב לה אף שלא הכיר בה דסתמו כפירושו. וא"כ אדרב' האי דינא דסמ"ע הויא סייעתא למהרי"ט ז"ל. ומה שתירץ הוא ז"ל דהכא יש קנס אחר של מנה מאתים ובמוכר טרפה אין לו קנס אחר לא שמיע לי. דמה שפטור הקונה מלשלם לא לבד משום קנס אלא מפני שלא נהנה באכילתו וצער לו האכילה. ומשפט האיש המאכיל טרפה לישראל במקומו מונח. ובכן לא ידעתי כוונתו במאי דמסיק דעכ"פ קשה על המהרי"ט איך נאמר וכו' כיעו"ש דאם כוונתו דכל בעילת איסור בכל אופן מאוסה בעיניו כאכילת איסור. וא"כ דמי לאלמנה לכ"ג. הא ודאי לא דמי כלל דבבעי' איסור אף אי מצטער על הדבר מ"מ אינה מאוסה ואדרבא נהנה יותר במים גנובים. משא"כ כשהביאה עצמה מאוסה דלית ליה חיבה כלל. וכמ"ש הוא ז"ל בראשית אמריו בפירוש. ועכ"פ ודאי דל"ד בעילת איסור לאכילת איסור דבאכילה פשיט לן דלא שביק איניש התרא ואכיל איסור' ופשוט

באופן שאם יהיה האופן בנ"ד שהוא ברור דלא דימא מניה והיא מודה שלא ידעה קודם נישואין ותכף שהוכר עוברה צעק ואמר אי אפשי באשה מנוולת ופגומה כזאת ודאי דהוא פטור מהתוספת כהוראת מהרי"מט והבני חיי ומז"ה החק"ל וה' שפת הים בא"הע סי' ט"ו והמראה הנוגה. ובודאי דכוותייהו נקיטינן להחזיק ביד המוחזק. ואם יהיה האופן שעברו ימים מספר מעת שהוכר עוברה ואח"ך יצא לטעון שלא הכיר בה בלתי היום. יש לדון אי מהמנינן ליה דכיון דכריסה בין שניה והוכר עוברה והוא שכב עמה בקירוב בשר יש לומר דידע ומחל ותו לא מהימני' ליה כמו שנר' מדברי הרב פנים מאירות ז"ל בח"א סי' ע'. אך הרואה יראה בנדון הרבנים הנז"ל שיש מהם שלא טען הבעל אלא אחר הלידה ולא פרכסו הרבנים מטעם ידע ומחל ונר' לי טעם לדבר דכיון שנשאו אותה בחזקת כשרה לא יהבי אדעתייהו למידק אם היא מעוברת והיא גם היא תעשה כל טצדקי להסתיר הריונה. משא"כ נדון הרב פ"מ ז"ל שנתייחד עמה קידם הנישואין והיא טוענת דמניה הוא הסברה נותנת שידע בה ומפני הבושה טוען כן. אבל בעלמא יש לומר שידעה בחכמה להסתיר הריונה ולא רחוק הוא הדבר ועיין בחת"ס ח"ד סי קכ"ו

זה נרלע"ד לפי קיצורי ועם רב חביבא הפוסק הי"ו הסליחה שלא עמד יפה בדין זה ותלי תניא בדלא תניא. וביותר יפלא בעיני על רבו ר' מהר"א הכהן זלה"ה כי כהנא מסייע כהנא והסכים עמו לדין לחייבו בכתובה והביא ראיה שאין ראוי להשיב עליה. ואתו הס"ר כי לא צדק בזה. וחפץ הייתי להאריך ולבאר דין זה כאשר עם לבבי. אבל ידוע ומפורסם כי אין עתותי בירי ולא בן חורין אני להשתעשע בדבר הלכה ע"כ היה הקצ'ר אמיץ

שוב אחז"ר בבואי לרעות ביעקב פה העירה טראבלס המערב יע"א הביא אלי הרב הפוסק כמנר"ח הכהן נר"ו פסק זה בסגנון אחר אחר שראה ספרי הפוסקים שלא ראה אותם קודם לכן. ומאד מאד היה ברצוני לחזור על המקרא ולהתבסם מתורתו באשר ה' אתו. אבל באמת אמרו למגמר מעתיקא קשיא מחדתא. גם כי עול הצבור לא יתנוני השב רוחי ועכ"פ מודע לבינה שבעיקר הדין במקומי אני עומד ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה וצ"י יצילנו משגיאות וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות אכי"ר: