שו"ת תעלומות לב חלק א קפה

דאם נשא מינקת חברו בשוגג שלא ידע שאסור שהוא ע"ה או שהיה סבור שאינה מינקת דאין צריך לגרש אלא שמפרישין אותם ז"מז עד סוף הזמן ושכך עלתה הסכמת הב"ד יצ"ו ונעשה מעשה עש"ב. והובא להרב ערך השלחן בסי' י"ג אות ח'. וכ"ש בנ"ד שהיא מזנה דלהגהות מרדכי מותרת להנשא כמ"ש מרן ז"ל משמו בסימן י"ג וכתב מרן החבי"ב ז"ל שם בהגהות הב"י אות ל"ג שכ"כ הר"מ אלשקאר ואע"ג דלא הודו לו חכמים להר"מ וכן דעת כמה מרבוותא דפליגי עליה כמ"ש מרן החבי"ב שם. וכן פסק מרן ז"ל בש"ע. מ"מ אם כבר נשאת אין נראה לכוף להוציא במקום שהג"מ והרמ"ה מתירין לכתחילה כמ"ש שם מרן החבי"ב ע"ש איברא דמהרשד"ם בחא"הע סי' קל"ז כתב דעד כאן לא פליגי אלא במניקה אבל מעוברת פשיטא דלכ"ע אסורה להארס ולהנשא עי"ש מיהו בנ"ד שכבר נשאת י"ל דע"י הפרשה ז"מז מודה גם במעוברת דהשתא ליכא סכנה לולד. עוד יש להקל בנ"ד שכבר יצא עליה קול שזינתה כמה פעמים וכבר כתב מור"ם שם סעיף י"א דיש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה ועיין בכנ"הג שם דכי ה"ג י"ל דכ"ע מודו ע"ש כ"ש בנ"ד שכבר נשאת פשיטא שאין לכוף להוציא בגט וכ"ש שלא הכיר בה שהיא מעוברת והוא שוגג וכהוראת הרב מהרי"ע ז"ל ודי בהפרשה ז"מז ע"ס הזמן. דהשתא אין לחוש אפי' במעוברת דאין כאן סכנה לולד וגם כיון שכבר נתקדשה נסתלק המכשול כיון שחייבים עליה מיתת ב"ד ולא יבאו לזנות עמה כמ"ש מרן ז"ל בחא"הע סי' ב' בדיני כתובה ע"ש וגם כשהיא תחת בעלה גם היא משמרת עצמה שלא תזנה כדי שלא תצא מתחת בעלה. באופן דנראה ברור דבנ"ד אין כופין להוציא בגט ודי בהפרשה אם ירצה הבעל לקיים

ואולם אם אין הבעל רוצה לקיימה יש לעיין אם חייב ליתן לה כתובה. דאע"ג דמרן ז"ל בסי' הנז' סי"ב פסק דיש לה כתובה והוא מתשובת הרא"ש כלל נ"ד אות ה' י"ל היינו דוקא בדהכיר בה אבל בלא הכיר בה כנ"ד י"ל דהוי מק"ט ולפחות י"ל דהוי דינה כשניה שאין לה מנה ומאתים אבל תוספת יש לה כמ"ש מרן בסי' קס"ז ס"ד ע"ש. אלא שראיתי להר"ן ז"ל בסוף אלמנה נזונת שכתב דלא הוי מק"ט אלא במומין ונדרים דאין אדם מתפיס ועליה סמך ולא חשש לבדוק אחריה ועליה דידה רמי לגלוי משא"כ באיסור שלא היה דבר מוטל עליו לגלות דסברה שיערב עליו המקח ואע"פ שיש איסור בדבר והובא לה' ב"ש ז"ל שם בסי' קט"ז סק"ג עש"ב. וכן נראה להוכיח מתשובת הרא"ש הנז' דגם בלא הכיר בה יש לה כתובה ממ"ש דלא דמי מעוברת ומניקה לשניות משום דשניה אין לה התר אבל מעוברת יש לה התר לכשיגיע הזמן לקנוס ולא קנסו אותה חכמים בכתובתה ע"ש מוכח דאי לא"ה הוה מדמינן לה לשניה וכי היכי דבשניה אין חילוק בין הכיר בה ללא הכיר בה לענין התוספת ה"נ במעוברת וכיון שנתן הטעם לחלק ביניהם דהתם שאני שאין לה התר משו"ה הפסידה כתובתה משא"כ במעוברת דיש לה כתובה משמע דאין חילוק בין הכיר בה ללא הכיר בה

ולענין המזונות אם יש לה באותם הימים דמופרשת ממנו. הנה הריב"ש ז"ל בסימן ש"ס נשאל בר' שקידש מניקת חברו וכו' ואין לו במה לזונה כי אם תהיה סמוכה על שלחנו והשיב דארוסה אין לה מזונות אם לא אחר הגעת הזמן ובכאן אפי' לאחר ל"י שהוא זמן אלמנה אם היה זה שלא יוכל לכנסה עד שיעברו כ"ר חדש. הנה הוא אנוס מלכנוס תוך זה הזמן ואינו חייב במזונות כמ"ש בריש כתובות כל אונסה לא אכלה וכו' עש"ב. ובודאי שאין זה אלא שקדש דארוסה אין לה כתובה כמ"ש מרן ז"ל סי' נ"ה ע"ש וכיון שאין לה כתובה אין לה מזונות כ"א בהגעת הזמן ומשו"ה כי איתניס לא אכלה. אבל נשואה שיש לה כתובה יש לה נמי מזונות. וכן מוכח להדיא מפרק יש מותרות דכ"ה ע"א בעא מניה ר"א מר' יוחנן אלמנה לכ"ג וכו' יש להן מזונות או אין להם ה"ד אי לימא דיתבא תותיה בעמוד והוצא קאי מזונות אית לה לא צריכה שהלך למד"הי ולותה ואכלה מאי מזוני אית לה דתנאי כתובה נינהו ומדאית לה כתובה אית לה מזוני או"ד כתובה דלמשקל ומיפק אית לה מזוני דילמא תעכב גביה לית לה ומסיק דלית לה משום שמא תתעכב גביה וכן פסקו הפוס' ז"ל עי"ש הרי להדיא דגם אלמנה לכ"ג אית לה מזוני מתנאי כתובה אלא דקנסי אותה שלא תתעכב אצלו כיון דאסירה ליה לעולם והוא בעמוד והוצא קאי. וא"כ בנ"ד דאין בעמוד והוצא אין לה להפסיד מזונות כנ"ל בכל זה להלכה ולא למעשה הלא זה דברי נאמן בברית אהבתו כל הימים: אנא זעירא חירגא דיומא והוא הצעיר חיים כהן ס"ט

וכבר שאלתי על זה במכתב לעט"ר ויקר הדרי מורי הרב המובהק רב כהנא אחד היה אברהם הכ"מ זצ"ל מעי"ת ג'ירבא יע"א

וזה תורף תשובתו בקיצור

בענין ההפרשה יפה הורית ויפה כתבת כסברת מהרי"ע ז"ל דדי במה שמפרישים אותם וכ"כ הרב בית אפרים ז"ל. ובענין הכתובה לכאור' אמינא דאין לה כתובה הואיל ונמצאת הרה לזנונים. דאין לך מום גדול מזה דבהאי קפדי אינשי טפי ממום ונדרים אלא ממה שמצינו שאמרו ואלו יוצאות שלא בכתובה ולא הכניסו זו עמהם נראה שגם זה יש לה כתובה. ונראה הטעם כמ"ש מהרי"ק ז"ל דשאני כתובה דמעשה ב"ד היא ואלים כחה יותר משאר שטרות ולכן אין להפקיע אשה מכתובתה אלא במקום שאמרו. אך לענין המזונות נראה דאין לה מזונות שכבר כתב המרדכי והריטב"א ז"ל והו"ד בב"י ובהגהה בש"ע דאין האיש מתחייב במזונות אשתו אלא בהיותה עמו ומשמשתו דמשועבדת היא לו ע"ש ונ"ד דומה לאשה שיצאה מבית בעלה בלא שום טענה על בעלה. לפי שההפרשה היא הגורמת לנפשה והיא שנתנה אצבעה בין שיניו שלא הגידה לו ענינה. אמנם נראה שיכולה לומר לו או זון או הוצא כנ"ל: אני אבד"ך ס"ט וזאת תשובתי אליו

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רחימא דנפשאי מר דינא רב כהנא חיים עד העולם ובריא אולם. ואם אמנם גלותי היום בשליחותייהו דרבנן תקיפי ארעא דישראל הע"י ולא צילא דעתאי להשיב כהלכה לשואל כענין. מ"מ אהבת הר' הפוסק הי"ו אלצתני לבא בכתיבה כאשר השיג ידי

ואבא היום די השב על ראשון ראשון אי בכגון דא שנמצאת הרה לזנונים אם הוא חפץ