שו"ת תעלומות לב חלק א קפד

אלא שהטיל תנאי בדבר שאם הגיע עשר שנים ולא ילדה זש"ק שהרשות בידו לישא אחרת. ועתה זאת אומרת שמחל לו תנאי זה ונשארה השבועה בתקפה לעולמי עד. וגם נסח לשון השבועה מסייעת לזה. שכך כתוב שנשבע שלא ישא אשה אחרת עליה (ומשמע לעולם והטיל תנאי בדבר) אלא א"כ שהתה וכו'. והאף אמנם שיש פנים הנראים לומר שאין זה תנאי אלא שבועה לזמן. ובהארכת הזמן נפטר משבועתו לגמרי מ"מ אף לכי מודינא דהוי תנאי לכו נא ונוכחה איך יתכן שיתחייב זה מכח שבועתו אחר העשר שנים ולא ילדה בדבור בעלמא שאמר שמחל התנאי. והוא לא נשבע מחדש שגם אחר כלות הי"ש ולא תלד שלא ישא אשה אחרת ובדבור גריד ודאי שלא יתחייב

והנה במאי דפשיטא לן בשבועה על תנאי שאם נתבטל התנאי נתבטלה השבועה. לכאורה איכא למשדי נרגא ממ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' בכלל מ"ו סי' ב' דמשמע מהתם דהתנאי בטל והמעשה קיים. אלא דהא לא איריא שכבר עמד על זה הגאון רשד"ם ז"ל בחי"ד סי' ק"ה וכת' לחלק בין גט לשבועה והסכימה דעתו ד"ע דבביטול התנאי בטלה גם השבועה ואסברה לן מלתא בטעמא דבשבועה כתיב לבטא בשפתים שבשעת ביטוי שפתים חלה השבועה אבל לא שתחול בזמן שאינו מבטא כי פיו ולבו שוים בעינן וכשביטל התנאי ליכא פה וכו' עיש"ב שש לבי שכיוונתי לדעת גדול. ואולם חזיתיה למהריקש ז"ל בערך לחם יו"ד סי' רכ"ח שנסתפק בזה הכתב שדברי רשד"ם ז"ל בסי' רצ"ג אינם מוכרחים ולא עבדינן עובדא להקל עי"ש. ואף הסליחה שדברי רשד"ם בסי' ק"ה נאמנו מאד. ובסי' רצ"ג שציין לא מצאתי גילוי לזה. ואולי אי הוה חזי הדברים במקומם הוה מודה ליה ויש מקום להאריך בענין זה כמ"ש הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש וה"ה ז"ל בפ"ז מהל' אישות הכ"ב וכבר האריך בזה הרב מהר"י חנדלי ז"ל בסי' ז' ומהרח"ש שם בסי' ח'. ובאיסור ספק שבועה יראתי להכניס ראשי בין ההרים הרמים ובפרט דבנ"ד ליכא ספקא כלל כיון שהוא מכחיש לגמרי וכבר הוכחנו שהוא נאמן ויכול לישא אחרת כאות נפשו. ועיין בתשו' הרא"ש הובאה בב"י ח"מ סי' ל"ד וביו"ד סי' רכ"ח ועיין למהרשד"ם בחיו"ד סי' ק"ס ובא"הע סי' קצ"ח ובכנ"הג שם

ובהיותי בזה חזי הוית להרב ג"ור ז"ל בחא"הע כלל ד' סי' כ"ב שנתן טעם למה שנהגו במצרים בבא איש ליטול רשות לישא אשה אחרת על אשתו משום שכבר שהתה עשר שנים ולא ילדה שנהגו להודיע זאת להאשה מפני שיש לחוש שמחל לה הבעל התנאי הזה. והביא דברי הריק"ש שכתב שדברי מוהרשד"ם אינם מוכרחים עי"ש. ולפי מה שכתבנו יש לעמוד בדבריו שלפע"ד אפי' מחל לה התנאי אינו חייב עוד לקיים שבועתו. אלא שהמנהג לשאול את פי האשה הוא מנהג נכון כי שמא נשבע לה מחדש בלתי תנאי ויש לה עדים ע"ז. או שמא ילדה או הפילה בתוך זמן זה וכיוצא מדברים דהיכא שיכול להתברר ודאי שראוי לברר. וראיתי להרב קול אליהו ז"ל בח"א א"הע סי' י"ד שהביא דברי הרב ג"ור ז"ל שכתב שנהגו הב"ד ליקח רשות מהאשה ונתן טעם שמא מחל וכו' ותמה עליו דכי מחל נמי מאי ותו דסמא בידן וכו' עיש"ב. ויש לתמוה עליו שהג"ור ז"ל הביא ראיה לדבריו מדברי מהריק"ש ז"ל וידוע כי ספק שבועה להחמיר. ותו דשפיר בעי' ידיעת האשה שמא תביא ראיה לדבריה שמחל לה ונשבע מחדש. עוד ק"ל ע"ד כמ"ש בסו"ד שראוי לבטל המנהג הזה שאם לא קצבה האשה לתת רשיון נמצא מתבטל מפ"ור וה"ד הרב משא מלך דנ"ז ושוב תמה עליו והעלה דאין לבטל המנהג כיעו"ש. וס' ג"ור אינו בידי כי לפי הנראה המנהג היה דוקא לשאול פי האשה אולי תביא ראיה שמחל לה וכו' אבל אם אין לה טענה רק שאינה רוצה לתת רשות בלתי טעם ודאי שאין שומעין לה. ואלת"ה מהו הטעם שנתן למנהג כיון שאפי' אינה טוענת שמחל לה הדבר תלוי ברשותה אלא ודאי דליתא להא והמנהג נתיסד כדי לברר אם יש איזה טענה מספקת. וכל שאין טעם וסברה ודאי דמתירין לו אפי' שהוא צווחת ואמרה לא בעינא. דאלת"ה מה הועילו חכמים בתקנתם להטיל תנאי בדבר שאחר עשר שנים יכול לישא אחרת. הנרלע"ד כתבתי פע"הק ירושלם תוב"א בש"א לחדש כסלו שנת תרכ"ה ליצירה אם יסכים עמדי הגאון הגדול מרן ראשון לציון הרמ"ז נר"ו כי הכל צריכים למאריה חיטיא הכ"ד עבדו ותלמידו נכדו הצעיר אליהו חזן ס"ט וזאת הסכמת מרן הגאון ראשון לציון נר"ו

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת נכדי ידידי אדם לבב ואמיץ לבו בגבורים עצום ורב אליהו בהיר נר"ו דן את הדין היכא שהאשה אומרת שהרחיב לה הזמן ומעכבת על ידו שלא לישא אשה אחרת והוא מכחיש בדבר. וזו הלכה העלה שהבעל נאמן ויכול לישא אחרת ולקיים מצות פ"ור. ואף ידי תכון עמו להלכה ולמעשה דבדברים שבינו לבין יוצרו הוא נאמן על עצמו ומה גם שלשון הכתובה מסיעתו. וטענתה זאת היא טענה חדשה ואפי' אם הוא מודה שמחל אין הדבר מוסכם לחייבו לקיים שבועתו וכמ"ש ידי"ן הבן יקיר לי הפוסק נר"ו. ועיין להגאון מ"ה זלה"ה בחק"ל יו"ד ח"ג סי' פ"ב ופ"ג ובמ"א הארכתי וכעת אין הפנאי מסכים עמי להאריך גם כי חליש לבאי טובא כאשר יודע כל שער עמי. לא נצרכה אלא להגיד כי ישר שיפה דן יפה הורה נכדי הפוסק הי"ו שלם הוא ושלמה משנתו באשר ה' אתו שהלכה כמותו. הכ"ד החותם פע"הק ירושלם ת"ו ביום טו"ב כסלו שנת כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה לפ"ק

הצעיר חיים דוד חזן ס"ט סימן ל"ב טראבלס המערב יע"א בשנת תרל"ד

אחת שאלתי מאת אדוני למען דעת דעתו הרחבה להלכה ולמעשה. על מה שנשאלתי בפנויה אחת שנשאת ולאחר עבור כמו חדש ימים כריסה בין שיניה והנה היא הרה לזנונים והבעל אומר שלא הכיר בה בלתי היום. אם צריך להוציאה כדין הנושא מעוברת חברו. ואני עני השבתי ע"ז מדברי הרב מהרי"ע ז"ל בבית יהודה ח"א סי' י"ח מא"הע שכתב