שו"ת תעלומות לב חלק א קפב

סימן כ"ט להמשכיל יר"א ונבון דבר הי"ו בעי"ת אנקונה יע"א

נדרשתי לשאלתך אם מחזיר גרושתו צריכה להמתין ז"נ ושלשה חדשים של הבחנה יען אמרת שמורה אחד הצריך להמתין ז"נ ולא ג"ח של הבחנה ונראה בעיניך כדבר תמוה והארכת בזה בכתבך האיטאלקי בדברים שאין צורך לדין זה. על כן אשיבך מילין בקצור נמרץ

ואומר לך. ידיד חשקי ירא אלהים וסר מרע. מה לך לקרות אקנקני ולדרוש את ה' מארץ רחוקה. הגם כי מציון וירושלים תצא תורה. מ"מ לדבר פשוט כזה לא היית צריך להפליא אמרים ולהרבות דברים כי הדבר מפורש בש"ע אשר עשה רבי' מהריק"א ז"ל באר היטב. ובפרט כי נתן ה' לכם את המורה לצדקה מופלא שבסנהדרין ויראת חטאו קודמת לחכמתו מהדרין מן המהדרין רב מומחה ופקיע עד דוד הגדיל על כל רבני המחוז בחכמה בתבונה ובדעת וביראת ה' כל היום שיחל"א. ומבין ריסי ההוראה הזאת אני מכיר כי מאת הרב המורה נר"ו יצאת יצדק בהוראתו. כי הנה לענין ז"נ ודאי צריכה להמתין כמו שפסק מרן הש"ע בחיו"ד סי' קצ"ב בלתי שום חולק. וכבר הארכתי בזה בחיו"ד סי' כ"ה בתשובה בה לשאלה שנשאלתי ע"ז

) וכן לענין ג"ח של הבחנה כן פסק מרן בש"ע א"הע סי' י"ג שאינה צריכה להמתין. ומה שנראה בעיניך כשני דינים הפכים בנושא אחד. אין הדבר כן כי טעם גדול יש להצריכה ז' ימי חימוד משום דכיון שנתגרשה ממנו אסח לה דעתא מניה. וכשחזרו להדבק. יחד שפיר יש לחוש שמא תראה דם מחמת חימוד. וגדולה מזאת הודיעך שהיה רב אחד מובהק בשאלוניקי העיר הגדולה לאלהים יע"א. שהיה מצריך גם לאשה שבא בעלה מן הדרך לספור ז"נ. ככתוב בס' בית דוד חיו"ד סי' צ"ז ולא הודו לו חכמים בזה כיעו"ש. והיינו ודאי מטעם דכיון דאגידה ביה הו"ל כיש לו פת בסלה ולא שייך חימוד משא"כ בגרושה כמובן. אבל לענין הבחנה אינו כן שעיקר הצ"א יום אלו הוא כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני כדאיתא בס' החולץ ואף שיש איזה מהן שאין בהן טעם זה ואפי"ה לא פלוג רבנן מ"מ ודאי לא דמו למחזיר גרושתו כמו שתראה בתשובת הריב"ש ז"ל בסי' קס"ב שהוא מקור דין זה וירוה צמאונך

ויען אני חפץ שתראה תשובתי זאת למעלת הרב המופלא תהלה לדוד נר"ו וידעתי חביבים עליו דברי. הנני מברר דבר זה ומה שיש לעמוד בו. לא לענין הדין שכבר פסק כהלכה וכן ראוי להורות בכל עת ובכל זמן ובכל מקום. רק יהיו דברי אלה לפלפולא בעלמא

הנה ממ"ש בש"ס פרק החולץ טעמא דהבחנה היינו להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. ולרבא ה"ט שמא ישא את אחותו מאביו וכיוצא חורבא דנפיק מהא. ומכל זה נראה דבמחזיר גרושתו דליכא למיחש להני חששי דאין צריך ימי הבחנה ומותרות מיד. וכן דן מרן ז"ל ופסקו בש"ע סימן י"ג. וכד הוינן בה איכא למשרי נרגא דהא איתא שם ובפ' אע"פ במי שהיתה רדופה ללכת לבית אביה או שהיה לה כעס או חבוש בבית האסורים וכדומה דאע"ג דליכא חששא נאסרו משום גזרה כס' ר"מ שהלכה כמותו בגזרותיו. וא"כ אף במחזיר גרושתו היה ראוי לגזור ואף אם יש לחלק מ"מ לא פלוג רבנן. וכבר ראיתי להריב"ש ז"ל בסי' קס"ב ה"ד מרן ז"ל בב"י שם שנרגש מזה ויישב עי"ש וגם הסמ"ק כתב בפשיטות המחזיר גרושתו א"צ ג"ח של הבחנה. והיה נראה להביא ראיה לדינם ממ"ש בפרק נערה דע"א דאבע"ל גירושין כשתיקה דמו או כהקמה דמו ונפק"מ כגון שנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה. דמשמע מכאן דמצי להחזירה ביומיה בלתי ימי הבחנה. אלא שכתב הר"ן ז"ל שם דהא דא דאמרינן אהדרה ל"ד אלא ה"ה אחר ומלתא דשכיחא נקט. ובאחר מאי איכא למימר הא לכ"ע צריכא לספור ימי הבחנה. אלא מוכרח דאיירי בעבר ולקחה. וכפ"ז אין ראיה ג"כ ממתני' שם ברפ"ט דקאמר נדרה בו ביום והחזירה בו ביום. דהתם נמי אימור דקאי בעבר ונשאה

אך חזיתיה להריב"ש ז"ל שם שכתב וכן משמע בנדרים דאיבעיא לן גירושין כשתיקה וכו' ואהדרה ביומיה. והוה מצי למנקט ונשאת לאחר וכתב הרי"ט ז"ל דלא נקט הכי משום דבאחר איכא איסורא שצריכה להמתין משום הבחנה אבל כי אהדרה בעלה הוי התר ע"כ ואין ראייתו זאת מכרעת דאיכא למימר דמלתא דשכיחא נקט. וכמ"ש הר"ן ז"ל הבאנו דבריו לעיל. ודבריו נכונים בטעמם דהא אף לבעלה אסיר למהדרה ביומיה משום ז"נ. וכמ"ש הרשב"ש ז"ל הו"ד בב"י יו"ד סי' קצ"ב. וכתב שהוא מובן מדברי קדמונינו ופסקו מרן ז"ל בש"ע. וא"כ איך קאמר הרי"ט ז"ל דלבעלה אין איסור בדבר. ואולי הרי"ט ז"ל חולק בזה וס"ל דלבעלה אפי' ז"נ אין צריך אך קשה שמרן הב"י ז"ל לא הביא חולק בדבר. ואדרבא לענין הבחנה פסק כהריב"ש ז"ל ולענין ז"נ פסק שצריכה כס' הרשב"ש ז"ל. ומהראוי לנו דלא לאפושי פלוגתא. ואולי דוקא בהחזירה בעלה בו ביום ס"ל להרי"ט ז"ל דליכא חשש חימוד כיון שלא נתיאשה ממנו ולא בעי ז"נ ויש סמך לזה מדברי הרדב"ז ז"ל בישנות סי' רס"ג ועיין בחדשות ח"ג סי' קכ"ג ובדברי דוד סי' י"ג ועיין בתשובת אהלי יעקב סי' קכ"ה. ועיין בתשו' לר' האי גאון ז"ל הובאה בש"ות שבס' הכלבו שכתב גרושה מותר להחזירה ביומיה ואפי' לשעתיה ואין בכך כלום ע"פ הדוחק לומר שכונתו דוקא ביומיה משום דליכא חימוד. אבל אחר זמן צריכה ז"נ

ובהיותי בזה ראיתי להרב עדות ביעקב ז"ל בליקוטיו סי' ק"ב שהביא ראיה לדברי הריב"ש ז"ל דמחזיר גרושתו לא בעי הבחנה מסוגיא דנדרים פרק י"א משנה ט'. והוא תימה דמשם אין ראיה כלל וכמ"ש הר"ן ז"ל. ועוד שכבר הביא ראיה זאת הרב ז"ל ולא מפשט הסוגיא אלא מדברי הרי"ט ז"ל והיותר קשה שכתב דה"ה לז"נ והא ליתא. ותשו' הרדב"ז ז"ל בסי' רס"ג אין ממנה ראיה. ועיין יד אהרן א"הע בסי' י"ג הגהב"י א'. ועיין ברכי יוסף בא"הע סי' י"ג ולהרב לחם שלמה בדק"ן ע"א. ועיין בס' שפת הים חיו"ד סי' ט"ו ובס' מעשה אברהם חא"הע סי' א' (והיה לי אריכות דברים עמהם אלא שכעת אין ספריהם מצוים אצלי וזה דבר השמיטה)

באופן לענין דינא ודאי שצריכה להמתין ז"נ כפסק מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו ולענין הבחנה