שו"ת תעלומות לב חלק א קפא

הנז"ל האריכו למעניתם בפרט זה. ולהיותו מקצוע גדול וסובל אריכות ואין עתותי בידי כעת ע"כ אשים קנצי למילין בזה

אף גם הריעותא שצירף ה"ה יצ"ו מטעם ההסכמה שיש להם. אני חוכך בזה הרבה אפי' לעשותו סניף מאחר שלא הפקירו ולא הפקיעו הקידושין גם לא פסלו העדים אפי' מכאן ולהבא. ואדרבא פרשו הקנס שעשו להמקדש. לכן איני רואה דרך שיקרא אפי' סניף. וגם הריעותא אחריתי מטעם שלא אמרו בכמה בחדש וכו' וה"ר הריב"ש סי' רס"ו והרשד"ם א"הע סי' ל"א. לדידי גם זה לא יגהה מזור. כי נהי דאחשבינהו דין מרומה ונצריכינהו ח"וד. מ"מ אין סברה לבטל עדותם בדבר שלא חקרום הב"ד ולא הוכחשו. וכי היכן מצינו שהערים מחוייבים להגיד מעצמם. וכ"ש שכולם כאחד מכוונים במקום ובזמן. ולא יבוטל עדותם עד שיהיו נדרשים מהב"ד על פרטות הזמן ויוכחשו או אם לא ידעו לכוין. ודבר זה ברור לא היה ראוי לדבר בו ועיין בתשו' הרדב"ז הישנות ס"סי נ"ו. גם ראיתי לה"ר ה"י שצירף ג"כ מה שהטבעת היה בו אבן וכו' וגם זה פשוט שאין בו ס' כמ"ש משם מז"ה הגאון ז"ל בחק"ל א"הע סי' ך' דכגו"ד שהיא פחותת הערך מקדשין בו אפי' לכתחילה

תו חזיתיה לה"ר נר"ו שעשה סניף גדול מה שהבן סמוך על ש"א והביא מ"ש הרב חיים ושלום ז"ל והאריך בזה. ואני אומר שמלבד שכמו חילוקי דינים וסברות חלוקות שיש בענין זה כמתבאר בס' חק"ל ח"מ ח"א סי' ל"ה ובחיים ושלום שם ובגב"ח ח"ב סי' טו"ב. ובהשמטות שם. וגם אנכי עשיתי אר'ש רחבת ידים בדין זה. ודבר ברור שלא יצטרף לס' עד שיתבארו בו כל חלקיו ופרטיו. וכאן דהאב והבן קמן ליתו ונשיילינהו איך מתנהגים ביניהם. אחרי שהבן נ"ון בפני עצמו. ואחר הבירור הנכון נובין ונדון. ומדברי מרן החבי"פ ז"ל שם בסי' נ"ב יתבאר שאין ס' בנ"ד. ומ"ש עוד שרצה לעשות סניף מה שנראה מה"תי שהביא הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל א"הע סי' כ' דבעינן כוונת העדים בשעת ראיה עי"ש. והנה מבואר שם דהיינו דוקא היכא שעבר זמן רב דאיכא למימר כיון שלא נתכוונו להעיד ועבר זמן הרבה אפשר שיטעו בדמיונה. גם הוכיח דבעדי קידושין צריך שיתרצו העדים להיות עדים בדבר ובנדון שלו שהוכיחו דלא ניח"ל להיות עדים בדבר ועבדי עובדא לסגור פי המקדש שלא יגמור דבריו בכה"ג עשאו סניף לרווחא דמלתא. משא"כ בנ"ד שלא עבר זמן הרבה עד שנחוש דלא דייקי בעדותם וגם כי הוא מהדר אעדים להכירו ובודאי הבינו כי לקדשה מתכוין. כי למה יפגשו בחור ועלמה בפני עדים. ואע"פ שאמ"ל כישוף אתה רוצה לעשות. מבואר הדבר ששחוק עשו לו דאטו יש בעולם מי שמכשף בפניה ובפני עדים. ועכ"פ אין כאן הוכחה שלא נתרצו להיות עדים. וא"כ גם ס' זה נדחה קרינן ליה

מעתה אומר אני דבנ"ד מיראי ההוראה אני להצטרף בהתר הבחורה הזאת אשר לא נבדקו עדיה כהוגן וכראוי. ואנכי הרואה לפי השאלה המוצגת שאין כאן אפי' ס' אחד שתהיה מותרת לדעת רובא דרבוותא. דאי משום לשון הקידושין הדבר פשוט דבכגון נ"ד ששניהם נתכוונו לקידושין והיתה לו כמשודכת לדעת הרבה מהפוס' צריכה צט. ואי משום הכחשת העדים. כבר הוכחנו שאין בהם כדאי לבטל עדותם. ובפרט אחרי ראינו למרן ז"ל בתשו' סי' יו"ד שבנ"ש היו בו ריעותות גדולות אולי יותר מנ"ד ועלית על כולנה שהיה הכחשה בין ב' העדים בגופה של עדות ואפי"ה אצריכה גט. ואם אמנם ידעתי שהמצא ימצא בנ"ד ס"ס בפלוגתא דרבוותא להתיר. והרבה מן הפוס' ס"ל דעבדינן ס"ס אפי' נגד מרן ז"ל וכשהס' האחד מודה בו מרן כנ"ד בענין לשון הקידושין דמרן ז"ל בתשובה מקל. נראה ודאי דעבדינן. (עיין נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ס"ה וכמ"ש בעניותי בתשובה אחרת.) וגם בענין הכחשת העדים דמרן ז"ל בתשובה מחמיר. מעיקרא יש לומר דע"כ לא פליגי רבוותא אי עבדינן ס"ס נגד מרן ז"ל אלא במה שפסק בש"ע בפירוש. אבל במה שכתב בתשובה אפשר דכ"ע מודו דעבדינן ליה. (והגם כי בהגהותי לס"ה ישרי לב בחיו"ד אות ס' ס"ו כתבתי דלבי מהסם בזה. מ"מ עתה שראיתי שנפל מחלוקת גם ברבני זמנינו הע"י בעיקר קבלת דעת מרן ז"ל בתשובה. וס"ל דלענין ס"ס עבדינן ובפרט היכא שבס' אחד מודה מרן ז"ל. ועיין להרב המופלא רב יצחק משרשי"א נר"ו בס"ה פני יצחק הנד"מ בסימן י"ג ונראים דבריו בזה. אף דבעיקר קבלת ס' מרן בתשובה אני חלוק עליו. ובמקומי אני עומד שאין לומר קי"ל נגד סברתו. מ"מ לענין ס"ס מודינא ליה ועיין לקמן בחח"מ). מ"מ כבר כתב הגאון מהריט"א ז"ל בס"ה שמחת יו"ט סי' י"א וי"ב ובקדושת יו"ט סי' ט' דבאיסור ערוה אנו נוהגים לתפוס כל החומרות אפי' היכא שמרן ז"ל מקל. ועיין להרב מ"מ בח"א א"הע סי' ה' ובתשו' ברך משה סי' ל"ד ולהגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל מה"ב בחח"מ סי' ג'. וכ"ש היכא דמרן ז"ל בכעין נ"ד מחמיר. ע"כ לבי נקפי להתיר הבחורה דנ"ד בלא גט כל שאפשר לתת גט. ומזקנים אתבונן מהגאון ר"ל הרמ"ז ח'ד בדרא זלה"ה בעובדא דהוה בנא אמון יע"ה בעסק קדושין והיו בו ריעותות גדולות ועצומות יותר מנ"ד והסכים הרב הגדול בן אחיו כמהר"מ חזן ז"ל רב המקום ההוא להתירה בלא גט והסכים ע"י הרב הגדול מופ"הד כמהרר"א קובו נר"ו. ובכל זאת הרמ"ז ז"ל לא רצה להסכים עמו כי היכי דלא נמטי ליה אפי' שיבא מכשורה באיסור ערוה החמורה וגם אני הצעיר הולך בעקבותיו וצור ישראל יצילנו משגיאות. (עתה נד"מ ס"ה כרך של רומי להרב שארינו ז"ל ועיניך תראנה שם בסי' כ"ד כל הכתוב. וחפץ הייתי לחזור על למודי ולברר שאלה זאת ככל הצורך יען באותו פרק הייתי גולה ומטולטל ומחוסר ספרים. ועתה ראיתי שיש להשיב על מקצת מה שכתבתי. אבל מה אעשה כי עול הצבור והיחיד לא יתנוני השב רוחי. ע"כ משנה ראשונה לא זזה ממקומה והרוצה להחמיר תבא עליו ב"ט. ויה"ר שלא יצא תקלה מתח"י ושלום על דייני ישראל) ועיין בס"ה ישמח לב הנד"מ בחא"הע סי' ז' ועיין עוד להרב המופלא המחבר נר"ו בסי' י"א ובסי' י"ב בהסכמת הרד"ג ר"ל נר"ו ואין הפנאי מסכים להשתעשע באמריהם כי נעמו. יען הגיעני הספר הנ"ל סמוך להדפסה ממש. ועיין עוד לו בסי' י"ד וסי' ט"ו שהאריך הרבה ובסי' ט"ו הרבה לתמוה על דברי הגאון מז"ה ז"ל בס"ד נדיב לב ח"ב א"הע סי' ז'. ומדי עוברי אגב ריהטאי ראה ראיתי כי הנה מקום אתי לישב דברי הרמ"ז זלה"ה אכן כבר מלתי אמורה כי עתה אין הפנאי מסכים ע"כ אשים קנצי למילין כעת: