שו"ת תעלומות לב חלק א קפ

(ועיין חתם סופר ח"ג ס"סי פ"ד ודבריו צ"י גם כי הוא מסתמיך ואזיל אס' מהרימ"ט ז"ל. ועכ"פ ל"ד לנ"ד שלא הכחיש האחד לחברו בפירוש וכנז"ל). ומה שהביא הרב הפוסק ה"י מתשו' מהר"י בירב ז"ל ודאי דלא דמי כלל. דהכא עבידי אינשי למטעי מידה לאצבעה. ואולי היה רחוק מחברו וכדמה לו שנתנו בידה והאמת שתחבו באצבע וכן להפך. וממילא רווחא דלא דמי כלל למ"ש עוד משם המשחא דרבותא במוכחשי' העדים שאחד אומר בחיקה ואחד אומר באצבעה. דכל כי הא אפשר דלא טעו אינשי. ולא שאני מחליט שזה מקרי הכחשה גמורה לבטל העדות. (ואין ספרו מצוי בידי כעת) אלא דעכ"פ ל"ד לנ"ד. ועיין בתשובת מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' ח' וסי' צ"ט וכבר ארי עלה הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"הע סי' ך' והביא כל להקת הפוס' ראשונים ואחרונים דכל שלא הוכחשו בגוף העדות אין עדותם מבטלת. וגדולה מזאת הביא משם מהרשד"ם ז"ל ודעמיה דכל דאיכא למימר זה שמע וזה לא שמע אפי' בעיקר הקידושין דל"מ הכחשה. וכמה חתר אותו צדיק לצאת גם י"ח סברתם. וכ"ש בנ"ד שלא הכחיש בפירוש האחד לחברו ובכגו"ד ודאי דלא מקרי הכחשה לכ"ע (עיין להרב דרכי נועם חא"הע סי' ב'). ואפילו אי הכחיש בפירוש לדעת רובא דרבוותא אינו אלא הכחשה בבדיקות ועדותם קיימת. ועיין למהרח"ש ז"ל בא"הע סי' כ"ו. ועיין להגאון הרמ"ז ז"ל בחק"ל מ"ב חא"הע סי' יו"ד שהאריך ואכמ"ל

גם מצד ההכחשה שלפי דברי העד הא' שאחר הקידו' הלכה ולא דברה דבר. והעד הב' אומר שאמרה טוב. גם בזה איני רואה הכחשה שיש לפרש בפשיטות דברי העד הא' שאמר שלא דברה דבר שאין כוונתו להכחיש את דברי הב'. אלא לומר שהוא כיוין לבו שלא דברה דבר הסותר להקידושין. וכל כי הא שאמרה טוב או שתקה שאין בו נפקותא לדינא אינה למימר דלא יהיב אדעתיה. ובפרט שהעידו זה שלא בפני זה כמבו' בשאלה. וכששאלו הב"ד את הא' אם דברה המקודשת איזה דבר. וכונתם ודאי לדעת אם דברה דבר הסותר לקבלת הקדושין. וע"ז השיב כהלכה שלא דברה דבר הסותר. ובשלמא אם היה אומר שהיו שם דברים אלא שהוא לא שמעם אפשר היה מקום לחוש להכחשה דכיון שהיו שם דברים והוא לא שמע אפשר שכשם שאמרה טוב אמרה לאו וכיוצא. ואפי"ה לא הוא מקרי הכחשה לבטל העדות. וכ"ש בכה"ג דנ"ד דלא חשבינן ליה הכחשה לכ"ע. ואם ראה תראה להרימ"ט ז"ל בסימן ל"ח דחשיב ליה בכה"ג הכחשה. היינו ודאי דלשיטתיה אזיל דאפי' הוכחשו בבדיקות עדותם מתבטלת. ואין סברתו מוסכמת כנז"ל. והגם שכתב בפירוש דזה הוי הכחשה בגוף העדות היינו שהרב רצה לתרץ דבוריה שאמר שלא דברה דבר היינו שלא שמע וא"כ יש לחוש שכשם שאמרה הן לדברי חברו אפשר דאמרה לאו וזה לא כיוין לבו. וכיון שעיקר הקידושין תלוי בתשובת האשה ע"כ חשיב ליה הכחשה גמורה. והיינו ודאי מפני שבנ"ד היו הקידושין בלשון שאלה שהמקדש אמר להאשה מקבלת את זה לקידושין. וא"כ היו צריכים לכוין לבם לדעת תשובת האשה. ועוד כי העד הא' שהעיד בחברת חברו אמר שלא דברה דבר וכשהב' העיד שהשיבה טוב חשיב ליה הרב כמכחיש את חברו ואומר שדברה דבר ואמר טוב. משא"כ בנ"ד שהעידו זה שלא בפני זה וגם בלשון הקידושין שלא היה בלשון שאלה כדי שיכוונו לבם לדעת תשובת האשה וגם כי העד לא מעצמו אמר שלא דברה דבר. אלא שהשיב כן אחר שנשאל מהב"ד. שי"ל שהבין בשאלת הב"ד אם דברה דבר הסותר וכמש"ל. ואעיקרא דברי מהרימ"ט ז"ל כזה תמוהים בעיני וע"ע להרב ז"ל בסי' מ"ג ועיין בתשו' רשד"ם ז"ל בסי' י"א ולמרן ז"ל בתשו' סי' ב'

וגם מאי דחשיב ה"ה נר"ו הכחשה מה שהעד הב' אמר שאמ"ל גלי פניך והא' לא דבר בזה וכן בשאר הכחשות שלא דבר אחד מהעדים. לא ידעתי איך יקרא זה הכחשה כיון שלא הכחיש בפירוש ולא דבר דבר בזה. ואם מפני שלא אמר מעצמו מה שסיפר חברו. הא ודאי בורכא דאטו העד מחויב לומר כל מה שאירע שם שלא מן הצורך לקיום הקידושין וביטולם. ואף אם יחויב מה שאינו. מ"מ כל שלא נשאל מהב"ד ולא הכחיש את חברו בפירוש מאין הרגלים לאחשובינהו הכחשה. וגם ההכחשה האחרת שהא' אמר שאמ"ל הושיטי ידך והב' אמר שאמ"ל קחי די במה שהוכחנו למעלה והסברה הישרה מסכמת שכל שלא הכחיש בפירוש את חבירו ל"ח הכחשה. כי הוא בא לספר הענין ולא דקדק בלשון והוא פשוט. וראיתי עוד לנהירו דעיינין ה' הפוסק ה"י שצירף ג"כ ההכחשה האחרת שהעד הא' העיד שהזהירם המקדש אחר גמר הקידושין שלא לגלות הדברים. והב' אמר שלא דבר כלום. אנא דאמרי כי כגון דא ודאי שלא יכנס בסוג הכחשה כלל. כיון שהוא בענין אחר אחר כלות מעשה הקידושין לגמרי. והג"ע שיוכחשו בענינים אחרים באותו מעמד היעלה על הדעת שיקרא הכחשה לענין הקידושין ותו דבכה"ג לכ"ע איכא למימר זה שמע וזה לא שמע זה כיוין לבו וזה לא. ועד כאן לא קחשיב הרימ"ט הכחשה באופן כזה. אלא כשהוא בגופא של מעשה דעלייהו רמיא לכוין לבם בעת הקידושין ולשמור מוצא שפתיהם אבל כגון נ"ד לכ"ע ל"מ הכחשה אפי' בבדיקות. והוא ברור לעין כל חוזי. ואחד הרואה ומדקדק בהכחשות דנ"ד בעיניו יראה דאין גם אחד שיקרא הכחשה לבטל העדות. כמתבאר כ"ז בספרי הפוס' ז"ל בל אשא את שמותם על שפתי לאפיסת הפנאי ולהעדר הספרים. ואיני רואה אלא ס' מהרימ"ט דחשיב לבדיקות דעדי קידושין כד"ן ומבטל עדותם ואין דבריו עומדים בפני גדולי הפוס' ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו מכללם

והנה ראיתי לה"ה נר"ו שהאריך בהכחשת העד הג' עם הב' הראשונים. וכבר מלתי אמורה שהרי זו משנה שאינה צריכה שאין אנו צריכים לו ולהכחשותיו ואין בו כדאי לבטל כל הערות ואטרוחי רבנן בכדי למה לן. אלא דחזיתיה לרב חביבה ה"י שמענין לענין יצא לידון בדברי הרימ"ט סי' קל"ח במ"ש בד"ה וכיון שעדות ר' אהרן וכו' עי"ש ותמה עליו ממ"ש בפרק כל הנשבעין דמ"ח. ואייתי משמאי מה דנומתי לו לפום ריהטא בתורה שבע"פ והרבה לתמוה. וכן לא יעשה לקלט דברים שבע"פ ולכותבם בספר. ואם אמנם יש בידי לקיים אותם הדברים ומאי דאיתי בידיה מההיא דפרק חזקת לא שמיה מתיא. ואולם ראיתי שדבר זה נפתח בגדולים עיין להרב כנ"הג בחח"מ סי' ל' הגהב"י ט"ו ט"ז ובש"ך ריש סי' ל"א. ועיין להרב חשק שלמה בסי' ל' ס"ק י"ד דברי אמת בקונטריס הח' סי' ג' ועיין להרב מחנה יהודה בחי' על הטור בסי' ל'. ועיין בתשובת מהר"י חן ז"ל הבאה בתשובת מרן א"הע דיני קידושין סימן יו"ד. והרבנים