שו"ת תעלומות לב חלק א יח

בס' שערי אפרים שער ה' סעיף כ"ה שכ' וז"ל אותיות שעט'נז ג'ץ צריך לתייגן ואם לא תייג אפי' תגין קטנים אין להוציאו לכתחלה עד שיתקן ומ"מ אם נמצא באמצע הקריאה א"צ להוציא אחר עכ"ל

ומעתה ניהדר אנפין למאי דאתאן עלה היכא דאינן נוגעין באות או כי יחדיו ידובקו ז"בז מה משפטו והנה הרמ"ע מפאנו סי' ח"ל החמיר מאד ע"ז כאשר העתיקו דבריו המחברים אתיא ראשית במרן החבי"ב בכנ"הג א"ח סי' ל"ו הג"הט וז"ל צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו פנים חדשות בשם הרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ח"ל ע"כ. ובהגב"י כתב וז"ל אע"פ שאם לא עשה תגין לא פסל אם עשה תגין ואינן נוגעים באותיות או שהג' זיינין אינן נפרדים ונוגעים זה בזה פסולים ומ"מ אם נמצא איזה תג נפרד בתפילין שכתבם מומחה תלינן בטשטוש אחר שנעשה בהיתר ומכשרנא הרמ"ע מפאנו סי' ח"ל עכ"ל וע"ש בשכנ"הג. והמג"א סימן ל"ו סק"ג הביאו וז"ל צריך שיהיו התגין נוגעים בגוף האות וכל אחד נפרד מחבירו וגם לא ידביקם בסוף האות כי אם באמצעיתן ואם אינן נוגעין בגוף האותיות או שנוגעים זה בזה פסולים וכו' ע"ש. והמו"הד בספר מח"בר שם הביא ממוהר"ב איספינוזה דיש לפסול כהרמ"ע ובקו"א שם הביא בדדמי שכן ראה בתשו' לרבו ושכן הורה הלכה למעשה מו"הר בתי כהונה ע"ש ותשו' רבו הנה היא בס' נחפה בכסף ח"ב סימן יו"ד דמסיק דאזלינן אחר רוב הסדר דאם רובן נפרדים בפרשה שקורין איתרע חזקתיה וצריך להוציא אחר וכתב דכן הסכים מוה"ר כ"כ ונעשה מעשה וכ"ה האי עובדא ביוסף אומץ סי' מ"א משם רבו והוא הנ"ב ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' ז' אות ח"י דכתב טוב העדר הטוב ממציאות הרע ע"ש ועיין זכו"ל ח"א יו"ד מער' ס'. וגם דברי הרמ"ע הנ"ל הביאו אותם הרב החסיד בס' אל"י ובס' לדוד אמת. והרב אי'ש צדיק בספר בית מנוחה ועלה מהמחברים פוק חזי

ומאחר שכן חל עלינו חובת ביאור על מנהגינו לידע ולהודיע על מה אדניה הוטבעו שלא להוציא ס"ת אחרת עבור פירוד תגין או דיחדיו ידובקו זה בזה דלפי האמור לכאורה נראה דהדין נותן להחליפו ולהורידו. אמנם המתבונן היטב עיניו יחזו ועפעפיו יבחנו דמנהג כשר הוא בנוי ומיוסד על קו הדין והיושר ושאין לנטות ממנו ימין ושמאל וזה מפאת כמה הוכחות אשר נאמר בס"ד

א' תחלה וראש כי הרמ"ע מפאנו אשר מימיו שתו הכנ"הג והמג"א ודעמייהו בחיתוך דין זה בין לא היו להיו ואינן דבוקים באות או דבוקים זה בזה על כרחין דפסולין דכתב הרמ"ע היינו לענין שצריך תיקון הס"ת והתפילין לא להוריד הס"ת מקדושתו דאי לת"ה דלהוריד ס"ת מהבימה נמי קאמר נתבונן בדינו ונשאל בהא דכתב דאע"פ דאי ליתנהו כשר אי כתבן ואינן נוגעין באותיות או שהג' זיינין נוגעין זה בזה פסולין דאם הלכה היא נדע היכן שרשה פתוח ונקבל ואם לדין יש תשובה כי איך יתכן דקיל כי ליתנהו טפי מכי איתנהו ואינן כראוי והרי נובין ונידון מאותיות גופייהו דאם חסר פסול אליבא דכ"ע עיין רמב"ם פיו"ד דס"ת ובס"ת אית תקנתא משא"כ בתו"מ עיין א"ח סי' ל"ב ס"ך ואין ספק שצריך להוציא אחר וגם לדעת רמ"א בא"ח סי' קמ"ג דאין להוציא אחר עבור חסו"י הטעם הוא דאין ספרים שלנו מדוייקים שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר ע"ש מ"מ אם לא היה משום זה דהוה לן ס"ת כשר בדין היה צריך להוציא אחר לכ"ע ואפי"ה כי איתיה לאות אלא שדבוקה באחרת הגם דמעכב לפי הדין כמ"ש רמב"ם שם בפיו"ר בך' דברים הפוסלים דחדא מינייהו הוא שנגע אות באות וכ"פ בש"ע שם סח"י וז"ל אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ע"כ ועכ"ז הסכים הב"ח שם סי' ל"ב מחודש י"ג שלא להוציא ס"ת אחר בעבור דיבוק אות באות כיון דכשר הוא בגרירה הס"ת כל הראוי לבילה וכו' כמ"ש רשב"א עי"ש וכ"כ בט"ז סי' ל"ב סקח"י ועיין פ"מ כ"ח מ"ז סי' קמ"ג ומחצ"ה ושאר מחברים כ"ש בתגין דכי ליתנהו לא מעכבי לרובא דרבוותא דודאי דכי איתנהו ואינן דבוקים באות או שנוגעים ז"בז דפשיטא שאין להוציא אחר מק"ו דהאות דכי ליתיה מעכב ובדין להוציא אחר כי איתי ודבוק ז"בז אע"ג דמעכב כתבו דאין להוציא אחר לפי הדין אפילו כי איכא אחר כשר משום דהדיבוק אינו מעכב לענין שצריך להוציא אחר מטעם כל הראוי לבילה וכו' וא"כ בע"כ שלא להוריד הס"ת נתכוון הרמ"ע לומר דאף להמכשירין הבלתי מתוייג פוסלין בישנן ואינן כתיקונן כ"א לענין שצריך תיקון. ואין לדחות דלדידן דמחמירינן בכל אופן גם בזה יש להחמיר ולהוריד נתכוון הרמ"ע כי בענין מה בין זה לזה נעמוד לקמן בע"ה ועתה רצונינו להוכיח דקיל הדבר דאיתא ואינה כתקונה מהיכא דליתא כלל וכיון שכן מאין לנו לומר דהמכשירין נמי פוסלין להוריד באינן כראוי דליתא

ב' ותו דדיו לתגין דאיתנהו ואינן כראוי מכי ליתנהו כלל דמאין הרגלים להחמיר עליהם בדבר שלא נמצא פיסולו להורידו לא בראשונים ולא באחרונים והנקל בעינינו למיפסל ס"ת על ככה אתמהה והכי כ' הריב"ש סי' רפ"ו גבי פיסוק פסוקים כי אין לנו להרבות בפיסולין ע"ש. כיוצא בדבר תמצא גבי נקב בלולב דכ' הב"י בסי' תרמ"ה בשם הרא"ש ז"ל דלא מצינו נקב פוסל כ"א באתרוג ולא בלולב ואין להוסיף על הפיסולין שמנו חכמים ע"ש ודון מינה נמי ופקח עיניך וראה להמופ"הד בס' לד"א סי' ט"ו אות ך' דכתב וז"ל כל שלא נזכר בגמ' אינו פוסל בדיעבד ואם שינה בצורת האות בדבר שלא נתבאר בתלמוד לפסול ונחלקו הפוס' יש לסמוך על המכשירין שלא לפסול ס"ת ותו"מ עכ"ל והכי אפילו אם יהבינן לנ"ד כשינוי באותיות מה שאינו לפי האמת דלא דמו כלל אותיות לתגין הרי לא נזכר פיסולו בגמ' ואפילו בפוס' ואפילו פלוגתא ליכא בהא מילתא כ"א בעיקרן של תגין כנ"ל וא"כ מאין לו להרמ"ע ז"ל למימר דאם לא עשאם לתגין כתקנן שלא הדביקן לאות או שנדבקו ז"כז פסול הס"ת ומורידין אותו ומזלזלין בכבודו ובקדושתו החמורה שאין למעלה הימנו והרי לדבר הזה אפילו בדרך אזהרה לא מצאנוהו ברז"ל כ"א לבד זאת מצאנו דהביא רי"ו מהרמ"ה דהזיוכין צריך ליגע לאות כנז"ל וגם בהג"מר דכ' וז"ל כתב מוהר"ם שהזיונין צריכין ליגע לאות ע"כ ואי ס"ל דדבר זה לעיכובא כפיסול באות הו"ל לאשמועינן דאם אינן נוגעים דפסול וצריכין ליגע נקטו דהיינו לכתחלה דצריך לכתחי' הוי ולא בדיעבד כאשר הביא ראיה הט"ז ביו"ד סימן רע"ד סק"ה להרמב"ם דס"ל דתגין אינן מעכבים דבגמ' ז' אותיות צריכין וכו' הוא דאיתא