שו"ת תעלומות לב חלק א יז

קטנים דלא כש"ע ע"ש ודבריו תמוהים דדברי הרמב"ם בפ"ז מורין דבכל אופן לא מיפסלי עבור תגין כמו שביארנו היטב וגם מדנחית למניינא בפי"ד דך' דברים. הם הפוסלין משמע הני אין מירי אחרינא לא ויותר מבואר באותה תשו' דרמב"ם הנז' דכ' להדייא וז"ל אך אם לא יכתוב שום תגין אינו פוסל ע"כ ומ"ש דהכי כבר הוזכרו בתלמוד כבר כתבנו לעיל מהכ"מ דלר"מ למצוה הוזכרו וכנראה מהתשו' הנז' הכי ועל מה שחמה אמאי פסק מרן נגד ר"ת והטור והאגור ראיתי להרב יד אהרן שם בסי' ל"ו בהגב"י דתיקן דשפיר פסק דכיון שהרי"ף לא גילה דעתו אלא הביא סתמא מימרת רבא והרא"ש והרמב"ם חולקים והמרדכי והסמ"ג ס"ל כדעת רבינו וכמו שנראה שם א"כ משו"ה פסק מרן בס' הקצר כהרמב"ם כמו שהקדים בהקדמתו דכ"מ דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש כל ששנים מהם מסכימים לדעת אחד פוסק כמותם ואם לא גילה אחד מהג' עמודים דעתו ושני העמודים הנשארים חולקים הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי והסמ"ג לפנינו אל מקום אשר שמה הרוח רוח אלהין קדישין ללכת נלך ע"ש. אלא דיש לתמוה על הרב י"א דכתב דהרי"ף לא גילה דעתו בזה דאמת דבהל' קטנות להרי"ף שלפנינו ליכא גילוי מ"מ הכי כתב הרא"ש בהל' תפילין דהרי"ף מביא בהלכותיו מ"ש בשימושא רבא דאיתא א"ר כל אלפ"א בית"א דאתוותא דתגי דהוו בתפלין עשרים וחמש וכו' ואלו הן וכו' אמר רבא כל תפלין דלא בדיקי הכי באתוותא פסילי ע"כ ומדכתב דמביאו בהלכותיו מכלל דס"ל דפסולין ומדפסול עבור תגין אלו כ"ש על תגין דשעטנ'ז ג'ץ המוזכרין בתלמוד דהרא"ש שם דלא פסיל על אלו התגין דשי"ר אפי"ה פוסל בשעטנ'ז ג'ץ כמ"ש הטור בדעתו ביו"ד סי' רע"ד ונמצא דשפיר משתמע דעת הרי"ף דפסיל לפי מאי דהביא הרא"ש דהרי"ף פסק כהשי"ר. וכן מצאתי בס' התרומה בה' תפלין סי' רי"א דכ' דהרי"ף מביא הא דהשי"ר ע"ש ומאחר שכן תיקשי למרן דמאחר דהרי"ף והרא"ש קיימי בשיטה חדא הו"ל לפסוק כמותם וכמו שייעד בהקדמתו דכ"מ דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש חולקי' ושנים מהם מסכימים לדעת אחד לפסוק כוותייהו. גם בש"הג אשר ברי"ף בה' ס"ת אהא דמביא הרי"ף שם האי מימרא דרבא דשעטנ'ז ג'ץ כתוב וז"ל ומדברי רבינו בה' מזוזה משמע שאם חסרו התגין פסול הרי. להדייא דס"ל להש"הג דלהרי"ף תגין מעכבין. ואולם לפי מה שנתבאר לפנינו דרוב חכמי ישראל ס"ל דלא מעכבי לק"מ להב"י אמאי פסק הפך הרי"ף והרא"ש דכבר כתב מרן ב"י בהקדמתו דבמקום דב' מהם מסכימים לדעת אחד וכל חכמי ישראל או רובן חולקים על הדעת ההוא פוסק כרוב חכמי ישראל ע"ש וא"כ א"ש פסק הש"ע ובשגם דלא מצינו להרי"ף בהלכותיו דס"ל כ"א הרא"ש הוא דאסברה ניהלן דהכי כתוב בהרי"ף ובהרי"ף ליתא. ודברי הש"הג הנז' דכתב דלהרי"ף תגין מעכבין כנר' מדבריו בהל' מזוזה צריכין ביאור דעינינו רואות בה' מזוזה להרי"ף ולא מצאנו נו יתרון בדברי הרי"ף בה' מזוזה טפי מה' ס"ת דבתרי דוכתי הנז' העתיק מימרת רבא דשעטנ'ז ג'ץ כצורתה ותו לא מידי ופנה לדרך אחרת ולא ידעתי דבר מה מצא הש"הג בהרי"ף דכתב דלהרי"ף פסול וצ"ב. ומרן החבי"ב בשכנ"הג יו"ד סימן רע"ד הגב"י אות ד' כתב דמרן בב"ה הביא מר"יו דכתב בשם ר' האיי גאון ו המפרשים כדברי הרמב"ם שתגין אינן אלא למצוה מ"ה ע"כ ומקורן של דברי ר"יו ה"ה בחלק אדם נתיב ב' ח"ב דכתב וז"ל ז' אותיות צריכין שעט"נז ג"ץ וכו' והזיונין צריך ליגע באות כ"כ רמ"ה וכתבו המפרשים דאם לא עשה התגין אינו פסול בכך אבל התגין הם למצוה מ"ה בתשו' לר' האיי וכו' ס"ת שאין בו תגין כשר לקרות בו ואין תגין פוסלין בו אבל העושה תגין הרי זה משובח עכ"ל לנו לעינים שלמים וכן רבים דס"ל דאין ס"ת נפסל בעבור חסרון תגין ומינה אנו דנים בק"ו לאם אירע כן בשבת בשעת קריאת התורה שנמצא אות או אותיות בלתי מתוייגות הדבר פשוט דאין להורידו ע"ז דלרב האיי גאון ולשר שלום גאון ורש"י ורמב"ם ולר"י הראשון ונכדו ריא"ז והסמ"ג והכלבו והתשב"ץ כמבואר בתשו' ח"א סי' נ"א והמרדכי ור"יו ובעל א"ח וגם לפי דעת כל רבותינו שהביא בהג"מי והחינוך והמבי"ט ומרן ודעמיה כולהו ס"ל דלא מעכבי ומותר להוציאו לכתחלה ואצ"ל להרא"ם בספר יראים ולרבינו גרשום ורובי המפרשים שהביא ר"י הראשון וגם לדעת הסמ"ק שהביא המרדכי דלדעתם הוא דליתנהו אעיקר' וגם לדעת הג"מי הוא דלהר"מ ליתא בכולי ס"ת שעט'נז ג'ץ דלא איתמר אלא גבי מזוזה וכמ"ש ג"כ המהר"מ דלפי דעה זו אינה צריכה לפנים. ואף מתורתו של מ"מ עט"ר הגאון החבי"ף שם בס' לב חיים זיע"א אנו למדין כן אע"ג דלא איירי לענין להורידו כ"א להוציאו ומסיק שם להלכה ולמעשה דאין להוציאו לכתחי' כל עוד שיש ספרים אחרים מתוייגין וישתדלו לתקנו ואם באולי לא יש עוד ס"ת אחר ויהיו מתבטלין מקס"ת יקראו בו כי כדאי המה הגאונים והרמב"ם ומרן לסמוך עליהם בשעת הדחק ונתן עוד טעם לדבר וז"ל ועוד נ"ל טעם אחר לומר לפסק זה דכשנמצאים ספרים אחרים בב"הכנ בתגין שאין אנחנו מבטלין קס"ת בשביל שלא לקרות בספר שאין בו תגין ליכא זלזול כבוד שעברנו ע"ד הגאונים והרמב"ם ודעי' דמכשרי שהרי הוא בשב וא"ת ואינו ניכר הדבר וגם לא עברנו ע"ד הרא"ש ור"ת וס"הת ודעי' להוציאו לכתחי' ולקרות בו נגד סברתם ברם כשלא יש ס' אחר שמתבטל הקריאה לגמרי הרי אנחנו עוברים ע"ד הגאונים והרמב"ם ודעי' וניכר לכל שלא חששנו לסברתם בפומבי ולגבי סברת החולקים וכו' אינו ניכר שעברנו על סברתם בפרהסיא דאין מדקדקין הצבור בזה אם הס"ת יש בו תגין או"ל ואפילו אם ידקדקו לאו כ"ע דינא גמירי ולאו אדעתייהו אם יש פוסקים חולקים וזה טעם פשוט וברור ונכון וקיים עכ"ל ונאים הדברים ומ"ש דבדליכא ס' אחר דמוציאין אותו היינו ומברכין כמ"ש בסוף הסימן שם דלא כדסבר החכם השואל שם ע"ש ולפי טעם זה מבואר היטב דאין להוציא אחר עבור חסרון תגין כי הרי הדבר הוי בקום עשה וזלזול כבוד להגאונים והרמב"ם ורוב גדולי ישראל דאייתינא דאינהו מכשרי ואנו לא חששנו לסברתם בפומבי והורדנו אותו והרי מו"הר לא כתב דאין להוציאו אלא משום דהוי מלתא דלא מינכרא דאפשר באחר ולא מוכחא מילתא דלא הוציאוהו על כך לא היכא דמנכרא מלתא כי פוסלין אותו עבור כך בביטול הקריאה וא"כ אין לך מנכרא מלתא וזלזול כבוד לכל גדולי עולם גדול מזה להורידו לכתחי' על חסרון תגין. ולחששת הפוסלין י"ל כמ"ש מו"הר בדליכא ס' אחר דמוציאין אותו דאין הצבור מדקדקים אם יש תגין או"ל וגם לאו כ"ע דינא גמירי אם יש פוסקים וזה דבר ברור וכן ראיתי הדבר מפורש