שו"ת תעלומות לב חלק א קעח

לא אמר המיתה לבדה אפשר שיודה הרן הר"ן ע"כ וע"ז כתב הרב הנז' הי"ו אלא שאיני סומך ע"ז מפני שראיתי להרב בע"ח ז"ל בדט"ז סע"א שכתב וז"ל אבל מ"ש כת"ר שמקרי קש"ד מפני שקודם שהזכיר מתתו אמר שאחזוהו בזרועותיו וכו' אני מגמגם בזה דלא חשיב קש"ד אלא מדברים שאינם בענין המיתה אע"פ שיש בה אריכות דברים לאו קש"ד מקרי כל שהוא מענין המיתה כיון שהגוי כוונתו להודיע לנו איך היה המיתה וכו' ע"כ וזה שלא כדברי הרב יצ"ו את"ד נר"ו. ואני אומר לשרי לן מר דלא דמי כלל נדון הרב בע"ח ז"ל לנדון הרמ"ז ז"ל וגבה תורא ביניהו. כי בנדון הרב ב"ח ז"ל היה ודאי בענין המית' שסיפרו שלקחוהו בזרועותיו כדי שלא יפול בים ולא יכלו לו עד שנפל ונטבע כמבואר בשאלה המובאה בס' דרכי נועם חא"הע סי' י"ג). וכהא ודאי יפה כתב הרב בע"ח דלא מקרי קש"ד כיון שהוא מענין המיתה איך נפל ומת והו"ל כאומר פ' בלכתו למקום פ' במקום פ' הרגו פ' דל"מ זה קש"ד וכמ"ש הרב ז"ל שם אבל בנדון הרמ"ז זלה"ה שהגוי המספר הלך ומצאו מת והכירו והוא מספר כי מצאו עם גוי אחר והגוי רגלו תפיסה תחת המכנסים והיהודי לשונו תחת שיניו כי אין זה מענין המיתה כיון שכבר מתו ולא נודע איך היה סיבת מיתתם. רק שעתה מצאם מתים באופן זה הא ודאי כי אין זה מענין המיתה עצמה. ואפשר שיודה הר"ן ז"ל דהוי קש"ד כמ"ש מז"ה וגדול ז"ל והוא פשוט

והביטה וראה למהר"י הלוי ז"ל בכלל ב' סי' י"ב שכתב וז"ל ועוד דבנ"ד דדבר פשוט דאפי' הר"ן והרד"ך ז"ל מודו דמקרי שפיר מסל"ת דהרי עיקר ראייתו של מהרד"ך אינה אלא מתשובת הר"ן ז"ל והר"ן ז"ל לא אמר אלא דוקא כשאמר אותו הדבר בלבד בלתי שישתתף גם דברים אחרים בין יהיו לפניו בין לאחריו דלאו דוקא שצריך שיקדים דברים אלא אפילו אם אמר בתחלה איש פ' מת ואח"ך האריך בדברים אחרים כנ"ד שאמר ורח"ל ממיתתה שהיה מחולי הרגל וכו' וכן מוכח לשון הר"ן וכו' ומצאתי לרב מהר"ד נאחמיאס בחתימת פסק אחד לרב מהרש"ך ח"ג סימן נ"ג וז"ל אין לחוש לס' הר"ן ז"ל כיון שכל רבני האחרונים הסכימו להתיר וכ"ש בנ"ד אפשר שגם הר"ן יודה דהוי מסל"ת שלא אמר איש פ' מת בלבד שגם הזכיר אופן הריגתו שהיה ע"י רועה צאן עכ"ל והנה מכאן יש סתירה לדברי מרן החבי"ב ז"ל בס' בע"ח שם. אלא שגם הרב ז"ל לא כ"כ בפשיטות. עכ"פ נראה ברור שנדון הרמ"ז ז"ל עדיף וכמש"ל. זה כתבתי להליץ בעד הגאון מז"ה ז"ל ולהצילו מתלונות הר"ב כפי אהרן הי"ו כי זאת חובתי לקיים מילי דאבות ואעשנה. וציי"ם אמן: סימן כ"ח בענין קידושין שנת תרל"ד: השאלה נאבדה. ומתוך התשובה יתברר הנדון. ואלו הספקות הנופלים בנ"ד. אשר יפרדו והיו לז' סעיפים

א' בענין לשון הקדושין שאמר לו האדו קדושימך. שר"ל אלו קידושיך או הנה קדושיך. אם הוא הוא לשון המועיל

ב' בהכחשת העדים. שלדברי העד הא' אמר המקדש להנערה הושיטי ידך. והושיטה. וכן מעיד העד הג'. אלא שהעד הב' אומר שאמ"ל קחי ופשטה ידה וקבלה. גם העד הב' והג' מעידים שנתן הטבעת באצבעה. והא' אומר שנתנו בידה. גם הב' אמר שתפס ידה ואמר וכו'. והב' הראשונים לא השיבו ע"ז יען לא נשאלו מהב"ד יכב"ץ. גם לפי דברי העד הא' שאחר הקידושין הלכה ולא דברה כלום. והב' אומר שאמרה טוב. והג' לא השיב ע"ז כנז"ל. גם לפי דברי הא' אמ"ל המקדש בהאי. ולדברי הב' נעתק ממקומו ורמז לה שתבא. גם לדברי העד הא' שהמקדש הזהירם אחר גמר הקדושין שלא לגלות הדבר. והב' אמר שלא אמ"ל כלום. והג' לא דבר דבר בזה

ג' שהעדים לא העידו באיזה יום ובאיזה חדש היה מעשה הקדושין. אלא כה היו דבריהם שמעשה שהיה. נהיה בליל עש"ק שקודם חופת פ' ולא פורש בשאלה אם הב"ד שאלו על הזמן בפרטות. ולא ידעו להשיב. או כי הם מעצמם נתנו סימן לדבר

ד' שהעד הג' שהיה כשר בשעת ראית העדות. נפסל בשעת הגדה בקורבה דאישות שנשא אחות המקדש

ה' שהעדים לא הוזמנו להעיד. אלא בדרך תחבולה נמצאו שם כמוזכר בשאלה

ו' שהמקדש הוא סמוך על שלחן אביו

ז' שה שהטבעת שקדש בה יש בה אבן יאמאני פחותת הערך

ח' שיש הסכמה קדומה בעיר שלא לקדש בפחות מעשרה. בכל תקף וחזק. אבל לא הפקירו ולא הפקיעו הקדושין

הן אלו הספקות שנפלו במעשה הקידושין הזה. ועל שאלה זאת השיב עליה רחימא דנפשאי מר דינא רב כהנא הי"ו. והאריך למעניתו בכל חלקי השאלה. ואסוף דינא זו הלכה העלה לפוטרה בלא גט. וחיים שאל מאתי לחוות דעי גם אני. והאף אמנם כי אני בתוך הגולה בשליחותייהו דרבנן קדישי. ולא צילא דעתאי גם כי אין הספרים מצוים אצלי. ואולם לא יכולתי להשיב פניו ריקם לפי רוב האהבה. גם כי אחרי רואי כל הכתוב בדב"ק. עם כל מה שהאריך בשריותא דהך אתתא. לבי נוקפי להסכים עמו בהתרה. כי מיראי ההוראה אני וכל שאפשר להשיג גט. אין דעתי מסכמת להתיר איסור ערוה החמורה. והגם כי ידעתי כי רבו כמו רבו המתירים. מ"מ ראוי לנו בעניותינו לחוש לס' האוסרים ולהצריכה גט מספק. ע"כ הנני בא לבאר רק צדדי החומרא. ולקצר אני צריך גם במקום שאמרו להאריך

תחילת כל נבאר לשון הקדושין שאמ"ל הצדו קידושימך. דאע"ג דאיכא יד"מ שמקדש זאת האשה. מ"מ ליכא יד"מ למי מקדשה כיון שלא אמר לי. מ"מ נר"ל דבכגון נ"ד שמבואר בשאלה ששניהם נתכוונו לשם קידושין. יש לחוש ודאי לס' הרשב"א ז"ל (בסי' תשע"ד ואלף רל"ד ובמיוחסות סי ק"ל) שסובר שצריכה גט. ופירשה מהר"י בי רב ז"ל בסי' מ"ב ודעמיה דהיינו בנתכוונו לקדושין. ואפילו תימה דהיא לא נתכוונה. לבי אומר לי דהא דבעינן שיתכוונו ב'. היינו היכא דליכא יד"מ כלל לא למקדש ולא למתקדשת. אבל היכא דלגבי דידה איכא יד"מ והוא נתכוון לקידושין ומהדר אחר העדים שיכירו אותה