שו"ת תעלומות לב חלק א קעז

סימן כ"ז

אמר המחבר נכדו ס"ט תשובה זאת מצאתיה בין כתיבות הגאון מז"ה ז"ל אחר גמר הדפסת ספר ישרי לב. ע"כ אמרתי להציגה פה בספרי הק' הזה. ואגב אורחין אבא אעי"ר למה שראיתי למעלת הרב המופלא ח"ק לישראל ראב"ד מקודש כמהרר"א עזריאל הי"ו בספרו הנחמד כפי אהרן הנד"מ בסי' ג' דרמי ומקשה למז"ה הגאון ז"ל בפסק עגונא אשר לו בס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' ו' והו"ד ג"כ בס' ויקרא אברהם חא"הע סי' ד' ושם בסי' ג' כתב הרב ויקרא אברהם ז"ל וז"ל ועוד כיון דבנ"ד זה הנכרי מעיד מפי הנכרי הא' והעיקר הוא הא' כמ"ש המבי"ט ח"ב סימן ק"ד ומהר"מ גאלאנטי סי' מ"ז א"כ אף שהב' יש לחוש בו במאמרו מרו מה בתך עושה שהוא מתכוין להתיר האשה אין לנו אלא דברי העד הא' שהזכיר שלא דבר מהאשה כלל עכ"ד וכתב הרב כפי אהרן יצ"ו אחר שהביא דברי הרב ויקר"א אלו וז"ל וכן בקדש חזיתיה למו"הר כמהרד"ח יצ"ו שם בהסכמתו שהסכים עם הרב המחבר יצ"ו בדל"ה ע"ג וז"ל ובר מן דין דלא הצריך הר"ן קש"ד כ"א במספר לישראל וגו' אבל כשהוא מדבר עם הגוי לא קפדינן כלל עכ"ד יצ"ו. הנה מצינו ב' נביאים מתנבאים בסגנון א' דהעיקר הוא עדותו של הגוי הא' ולא חשחין אנחנא לעדותו של הגוי הב' כלל וא"כ וכו'. ואמנם כשאני לעצמי לא כן דעתי כדעת הרבנים יצ"ו ותמיה לי איך חידשו דין זה מבלי להביא ראיה לדבריהם ואם למדו כן מהך וכו' אי מהא לא איריא דודאי הך דינא של הרבנים הנז' הוא אמת ויציב ותבלין יש בו וכו' אבל גם מספר לנכרי חברו אין ספק שהוא מתכוין להעיד או להתיר כיון וכו' אבל מה שרצו לחדש הרבנים יצ"ו דגם כגוי המספר לישראל אם אומר ששמע מגוי חברו גם בזה יודה הר"ן וכו' עיש"ב

ואנא זעירא דאתי מגוית הארי תמהני על יופי שלמותו וזכות עיונו של הר"ב כפי אהרן יצ"ו איך שגה שגיאה גדולה כזאת ולא נתן לב לדעת ועינים לראות ולדקדק בדברי הגאון מז"ה ז"ל דקאי בעדות הגוי הא' שמספר להגוי חברו שהביא ס' הר"ן ז"ל דס"ל דבעינן קש"ד וס' החולקים עליו וישוב רצה להסכים גם דעת הר"ן ז"ל כיון שבנ"ד לא אמר המיתה לבדה וסיפר כל המאורע וגם שהיה מתאונן ודואג על מתתו. והוסיף לומר דלא הצריך הר"ן קש"ד אלא במספר ליהודים שיש לחוש בעדותו דהוא מכוין להעיד אבל כשהוא מדבר עם גוי כמותו דליכא למיחש לשום דבר ודאי דלא קפדינן כלל. זהו תו"ד הברורים בס"ה נדיב לב סי' ו' דכ"ג ע"ג וכדמותם הו"ד בס' ויקרא. אברהם דל"ה ע"ג אשר היו למראה עיני הרב כמהר"א עזריאל הי"ו ולא ידעתי איך אחר הדברים הברורים האלו כתב שהגאון מז"ה ז"ל כתב בהסכמתו כדברי הרב ויקר"א. ומעיקרא הרמ"ז ז"ל לא ראה דברי הרב מהר"א אדאדי ז"ל כי לא שלח לו כ"א הקב"ע כמ"ש שם בדל"ג ע"ד. באופן שדברי מז"ה הגאון ז"ל נכונים בטעמם ואין בהם נפתל ועקש

אתאן לעיקר תמיהתו של הרב כמהר"א עזריאל הי"ו אשר תפול רק על הרב ויקרא אברהם ז"ל שכתב כן בפירוש בדל"ב ע"כ. וכוותיה דמר כתב המבי"ט בח"ב סי' ק"ד וז"ל עוד אני אומר כי אע"ג דבעינן דתרוייהו להוו מל"ת אפ"ה עיקר דמל"ת הוא הראשון כי על מה שהגיד הוא ראשונה אנו מתירין האשה אבל הב' אין כ"כ קפידא שיהיה מל"ת כיון שהא' הוא מל"ת את"ד והדברים פשוטים ומבוארים בתכלית הביאור כי עיקר ההיתר הוא בעדות הא'. ודברי הב' ששמע ממנו הוא רק גילוי מלתא בעלמא. וכל שסיפר מה שאמ"ל הגוי ואנו רואים שדברי הא' הוא מל"ת ויש בדברי עדותו כדאי להתיר האשה אין כ"כ קפידא בדברי הב' אלא שיש לחוש עכ"פ שמא הוא משקר ולא אמ"ל כלום אותו הגוי. וגם זה חששא רחוקה כאשר הגוי הב' הזכיר שמו של הגוי הא' ומקום תחנותו דכגון דא שאפשר להתברר כי שקר ענה. בודאי דלא משקר וראיה לזה שבגוי מל"ת שמתירין עגונא היינו מטעם שהוא דבר שאנו יכולים לעמוד על בוריו ויתברר הדבר היום או מחר וכגון דא לא משקר. וכמו שביאר לנו הרמב"ם ז"ל בסוף גירושין ה"ד מהר"מ גאלאנטי ז"ל בסי' טו"ב. ונדון הרב המבי"ט בסי' ק"ד שציין הרב ויקר"א כן הוא שבעל העגלה אמ"ל שבע"הב של מקום תחנותם הנז' אמר לו. ונדונו של הרב ויקרא אברהם ז"ל הוא בדרך זה שהגוי הב' הזכיר שמו ושם עירו ושהוא מכירו דבכה"ג אין לחוש שמשקר וכמו שביאר הגאון מז"ה ז"ל בסוף תשובתו באורך וברוחב כיד ה' הטובה עליו

ומעתה הבט ימין וראה איך הראיה שהביא הרב כפי אהרן ה"י שם לסתור זה מדברי תשובת מהרשד"ם חא"הע סי' ע' דהתם קאי בגוי מפי גוי וחשש מפני שהגוי הב' אמר עשה חסד וכו' וש"וט בדברי הר"ן ומוהרד"ך ואם איתא לחילוק הרבנים יצ"ו מה לי להרב בנ"ד עם דברי הר"ן וכו' את"ד יצ"ו. ואתו השליחה דלא קרב זה אל זה. כי בנדון מהרשד"ם שם כל עיקר סמיכתנו על דברי הגוי הב'. כיון שלא הזכיר מי הוא הגוי הא' אלא אמר שאימיר אחד אמ"ל. וכמה אימיר איכא בשוקא ומפורש בשאלה שהיהודי חשש שהוא משקר כיון שלא הזכיר דבר בשם אומרו. ע"כ כשמצא אותו שנית אמ"ל האיש ההוא שסיפר לך זה תראהו לי. והשיב לו בקר היה פה עתה איני יודע ושוב אמ"ל ענין המיתה כיצד היתה לפי מה ששמע. ובאופן זה ודאי דצריך בגוי הב' כל תנאי גוי מסל"ת. ויותר מהמה. מפני שאפי' יבא היהודי חי לא יש מקום לברר שקרו כיון שהוא אומר שכך שמע מהאימיר. והאימיר איננו ולא ירע איהו. ואם האימיר משקר אין אחריותו עליו. זה נר"ל ברור. ולא הייתי צריך להאריך בזה אלא מפני שראיתי להרב כפי אהרן הי"ו שנתעצם בזה כאלו מציאה מצא. ע"כ הוכרחתי לבאר שאין לו ראיה משם כלל. אלא שיש מקום דקדוק בדברי רשד"ם ז"ל שמדברי השאלה מובן שהגוי הא' אמ"ל שהיה עמו בספינה ושנטבעה הספינה. ושוב הלך השני והכירו וקברו ומצאו בלתי אצבע. וא"כ אין צורך לעדות הא' כלל. ואין כאן אלא החשש שאמר עשה חסד וכו'. ואולי שכל הכתוב בשאלה הוא מדברי העד הא' ואין זה מובן ועיין כנ"הג בסי' טו"ב הג"הט אות קי"ד

עוד כתב הר"ב כפי אהרן נר"ו שם להקשות על הגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדי"ל שם שכתב וז"ל עוד זאת דבנ"ד הוי מסל"ת אפי' לדעת הר"ן דנראים דבריו של גוי שאין כונתו אלא לספר המאורע כיצד נמצאו אחר מתתם שהגוי היה רגלו תפוס תחת המכנסים והיהודי לשונו תחת שיניו וכגון דא כבר כתב מהרח"ש והרב כנ"הג והרב ברך יצחק דכל שסיפר המאורע כי