שו"ת תעלומות לב חלק א קעו

השלם והכולל רב ועצום כמה"ר חיים י"ט דאנין נר"ו דברים המצודקים כיד ה' הטובה עליו מתון ומסיק ובהס'כמה עלה לפום דינא דאשתו של הנעלם הנזכר שרייא להתנסבא ובעינינו ראינו דעיקר עדות הריגת הנעלם דנ"ד הוא מפי אח הנעלם ששמע בפני המושל מהרוצחים שהודו בפניהם שהרגו אותו כמבואר בשאלה וע"ז הביא ה"ה הפוסק הי"ו ס' מהרי"קו ותשו' מרן זל והמ"ב ומהר"ם מלובלין דהסכימו מו דמהני עדות הרוצח להתיר את האשה ומתשובת הרב ברכות המים ז"ל הביא סברת מהריב"ל דחולק על מהרי"קו והעלה בהתר אשה זאת בעדות הרוצחים הנז' וכל לגבי דידן לא הרוה צמאונינו בזה מאחר דבצפייתנו צפינו דמהריב"ל ז"ל לאו יחיד הוא בדבר זה והא איכא רבים ונכבדים דקיימי בסברתו נגד דעת מהרי"קו ז"ל הראשון אדם הגדול מהראנ"ח בח"א סי' ע"ה שכתב ע"ד מהרי"קו אלו הוראת הרב בזה תמוה ולא נמצאת לזולתו. גם מהרש"ך ז"ל בח"א סי' כ"ו הביא דברי מהריב"ל והסכים עמו וכ"כ מהר"ם אלשיך בס' קי"ח כדעת מהריב"ל דכל דע"י השלטון הודו לאו מסל"ת הוי גם הרב כנ"הג באות כ"ב הביא משם מהר"ש עוזיאל ז"ל שמהרשד"ם בסי' קס"ה ס"ל כמהריב"ל ז"ל ואחר כל זה הכבוד מי יקל ראשו כנגדם להתיר בהודאת הרוצחים דנ"ד כאשר מצאנו ראינו לגאון עוזינו מ"ור אבינו מלכנו ז"ל בחק"ל מ"ב הנ"מ בא"הע סימן ט' דהעלה דעדות ע"י יסורין לא היה מי שאמר דנאמן שגם מהרי"קו אין דבריו כ"א בהודה קודם יסורין וכמ"ש מרן ז"ל בת' בדעתו וכתב ומ"מ בהודה קודם יסורין כבר נתבאר דרבו המתירים נגד מהריב"ל ומהראנ"ח וכן הסכימו הרב פר"ח במים חיים סי' י"ב והרב עדות ביהוסף ז"ל סי' כ"ה מכל זה היה נרא' להתיר בנ"ד בהודאת הרוצח כיון שהיה קודם יסורין אבל אין זה עיקר מאחר דשני גדולי עולם מהריב"ל ומהראנ"ח חלקו שאין זה מקרי מסל"ת ומהרש"ך ומהר"ש עוזיאל ומהרח"ש והכרם שלמה אסרו מספק מי לא יחוש לדבריהם באסור א"א וכ"ש בנ"ד דצוה הפא'שה לאוסרו ותכף אמר שהוא הרגו וכו' כל כי האי הודאה על ידי יסורין חשיב דלכ"ע לא חשיב מסל"ת עכ"ד ז"ל. ומינה לנ"ד דהוי דומה לנדון רבינו הגדול ז"ל דאיום וגיזום של המושל הוי יותר מהנחת בית האסורים ואין מקום להתיר ברם מאחר דאזהרה שמענו מפי הרא"ש והרמב"ם ז"ל ה"ד מרן ז"ל בסי' י"ז ובת' דראוי לכל מורה לחפוש ולחזור על כל צדדי התר בעיגונא דאתתא חפשתי ומצאתי התר לאתתא דא כאשר ראיתי לרבינו הגאון מרנא אבונא ז"ל שם דבתר הכי צידד להתיר בנ"ד כן נמי גם אני ברגליו אעבורה להתיר בנ"ד מצד אחר ומימיו אנו שותים דכל מ"ש ניחא אם באים אנו להתיר בנ"ד מצד עדות השני תוגרים הרוצחים אה"ן דראוי לחוש ככל מ"ש

ברם בנ"ד אין אנו צריכים לעדות הב' התוגרים הרוצחים הנז' כלל דבלתי עדותם והודאתם הרי די לנו עדות בן האייאן שהוא הבע"הב שאמר שהרגו הוא וב' אחרים ואחר הריגתו שרפוהו דבעדות עיגונא התירו על פי עד אחד גוי כידוע והרי הודאתו לא מבעיא דהיה קודם יסורין אלא אדרבא לה היה עליו שום איום וגיזום כי אם הבטחות להטיב עמו כמבואר בשאלה ובכה"ג ליכא למיחש למידי ובזה גם רבינו הגדול ז"ל מסכים להתיר וכמ"ש דהוי אומדנא דמוכח דאמת יהגה חכו משום הוצאת כליו וכ"ש בנ"ר דאיכא כליו ומלבושיו וחשבונותיו וכיוצא ובהסכמת הרב ברכות המים ז"ל בדעת מהריב"ל ז"ל דמודה בהכי וכ"ש לפי עדות השני מהר"ב בן ג'וייא שהודה הבן האייאן מסל"ת על הריגתו של הנעלם דיש להתירה בעדות זה בלי שום פקפוק ומ"נ למ"ש רבי' הגאון ז"ל להתיר בנ"ר וז"ל ובר מן דין יש טעם אחר להתיר בנ"ר ממ"ש מהר"ם בן חביב ז"ל בתשו' ג"ור ובס' עזרת נשים דדוקא בנדון מהריב"ל דהרוצח לא היה החמר של הנהרג וכו' אבל בנ"ד דהוא חמר שמסרו לידו היהודים להוליכו למקום חפצו וכשתפסו החמר שאלו לו היכן היהודי והודה שהרגו ע"כ שאמר אמת דאם האמת שהוא חי הי"ל לומר למקום פ' הולכתיו ע"כ. ומינה לנ"ד שההודאה היא מהחמר מהני ע"כ תו"ד ז"ל וה"ה לנ"ד שהבן האייאן הוא הבע"הב שלו שלן באותה הלילה בביתו ושוב לא ראוהו עוד דאם אמת שלא הרגו עליו להראות היכן הלך אע"פי דשניא טובא נ"ד דיכול לומר הלך בבקר מביתו כדרכו כל הימים מ"מ מידו יבקשו בטענה שהרגו בלילה בביתו ועליו הראיה דומיא דחמר ועיין עוד שם סעיפים להתיר דשייכי לנ"ד וראוי להתיר בשופי ותו אין לחוש על שלא הזכיר שמו וש"א וש"ע כל שידענו שעל האיש המבוקש הוא מגיד וכמ"ש ה"ה הפוסק הי"ו הטיב אשר דבר

ועל החששא שלא אמר קברתיו אין לחוש כלל בנ"ד דכל עיקר דבעי' קברתיו אינו אלא כדי לצאת ידי ספק דאידמי ליה דמת דמטעם זה סגי באמר טלטלתיו לדעת הר"ן והריב"ש ז"ל וכל שמעיד על מיתה גמורה סגי ומסגי כמ"ש מהריב"ל ח"ב סי' י"ב ומרן ז"ל בת' וכתב הכנ"הג בתשובה חא"הע סי' י"ב דגם שחלקו על מהריב"ל בזה סוגיין דעלמא אזלא כמהריב"ל ז"ל וכן נהגו גדולי הדור וע"ש והרי בנ"ד ששרפו אותו עדיף מקברתיו ומ"נ דבעד מפי ער תלינן דהראשון טלטלו כמ"ש מהריב"ל ומרן ומהר"ש הלוי והרב"ח ז"ל. קנצי למילין אף אני בהס'כמה עליתי דיפה דן ויפה הורה ה"ה הפוסק נר"ו בשירותא דהאי אתתא דנ"ד אף ידי תכון עמו דאתתא דא אשת הנעלם הר"ש בן ג'וייא מותרת להתנסבא זו בלבד מבאר אני את דברי דה"ד אם הניח הנעלם הנז' זרע של קיימא הותרה האשה הזאת בעדות אחיו הנז' וכן נמי אם לא הניח זש"ק ויש לו אח אחר מלבד אחיו העד הנז' מותרת האשה הזאת ע"י יבום וחליצה של האחר אמנם אם אין לו זמן וגם אין לו אח אחר אסורה דאין כאן עדות כלל דמשנה שלימה שנינו ביבמות דקי"ח אין האיש נאמן לומר מת אחי ואייבם את אשתו ופסקו הטור וש"ע בסימן קי"ח וכאשר האריך עט"ר גאון עוזנו אבינו מלכנו ז"ל בחק"ל מ"ב א"הע סי' יו"ד דאם לא אמר ואייבם אלא מת אחי בלבד וסו"ד הסכים להלכה דאם אין לו זש"ק ואין לו אח אחר אינו נאמן לא לייבם ולא לחלוץ אלא דלפי עדות הב' של הר"ב בן ג'וייא אם אינו אחיו הרי הוא עד כשר מפי גוי וניתרת אפי' ליבום וחליצה אם אין לו בנים ואם הוא ג"כ אחיו של הנעלם יודיעו לנו לדעת מה שתעלה שורת הדין הנלע"ד כתבתי

הכ"ד החותם פה אזמיר זמיר יע"א בר"ח אב הנחמות משנת התדי"ר ליצירה ברוב עז ושלום אנא זעירי שועל בן ארי: הצעיר חיים דוד חזן ס"ט