שו"ת תעלומות לב חלק א קעג

כי ע"כ נראה לע"ד כי לא נעלם זה ח"ו מעיני הרב ז"ל אלא שיש לחלק ביניהם דהכא בחקירת הרב היא בחירית בדבר אכילת איסור הב"ח וכיון שהיא לבדה בידה ובבחירתה לקיים התנאי מצאה החקירה מקום לחול. דכיון שבידה לקיים שבועת ה"ס ברצונה ובבחירתה א"כ התנאי מעיקרא לא חל. או"ד דעכ"פ תנאה הוי לא כן בע"מ שלא תפעלי שאין בידה לקיים וחיישינן לאונס שיאנסו אותה על כרחה ובודאי דכיון שהתנה עמה שלא תבעל ואם תבעל מקלקלה נפשה דבניה מהב' הם ממזרים וגם איסור תורה דרמי עלה. אז ודאי דיש מקום לחול התנאי כיון דאין בידה לקיים שבועת הר סיני. ופשוט דהא דא דאמרינן שאם נבעלה אינו גט היינו באופן שבעלוה באונס דהיא בודאי לא תרצה לקלקל נפשה. ומה שאמרו בש"ס דאם היא עבדא איסורא אבא ואביך לא עבדי איסורא. הכוונה פשוטה דמב' טעמים לא חיישינן לאונס. חדא דהיא לא עבדא איסורא ולא מקלקלא נפשה. ואפי' אתמ"ל דהיא יצרה אלבשא למעבד איסורא. מ"מ אבא ואביך לא עבדי איסורא רבא כדנא. ומה שפירש הש"ס באבא ואביך משום דבדידה ודאי לא חיישינן כיון דאית בה תרתי לריעותא חומר האיסור ודמקלקלא נפשה. אבל שמא תאמר דמ"מ ניחוש לאבא ואביך דליכא טעם הקלקול מ"מ אמר דל"ח דלעבדו איסורא כהאי וברור

סוף דבר כונתי בזה דכל דבר שאין בידה לקיים וחיישינן לאונסין כההיא דע"מ שלא תבעלי דאז ודאי שאם נבעלה מתבטל הגט כיון דאיתרע לה כח שבועת ה"ס. אבל באכילת ב"ח שבידה לקיים ובדידה תליא מלתא לקיים השבועה. אז יש מקום להסתפק אי חייל התנאי או לא וכדברי הרב ז"ל. זהו הנראה לפי דעתי ואם יראה בעיני דמר כי ראויים דברי לעלות על שלחן מלכים. יודיעני נא וישמח לבי. גם אני. כ"ד נאמן אהבתו המצפה לתשובתו הצעיר מסעוד סיימאן ס"ט סימן כ"ד וזאת תשובתי על דבריו את שאהבה נפשי חמדת הלבבות נדיב נדיבות מחמד כל עין הגביר השר החכם השלם כולל כל אישו'רין סמ"א דחיי נר"ו יחל"א

את קסת'י נתתי אליך השר להגיד כי ישר שכן הגיעו אלי שורותיו הנחמדות והיקרות הערוכות מחדש העבר. פה מיליאנה יע"א (אחת מערי אלג'יריא של צרפת) מה מאד עלז לבי ויגל כבודי לחזות בנועם אותו'תיו אותו'ת מלכי בקדש המלאות חכמה ודעת. עם רוח חן אשר הוצק בשפתותיו. ראה ראיתי נועם דבריו אשר אחז צדיק דרכו וחזר על למודו במה שהק' ע"ד הגאון מהריט"א ז"ל. וכמעט שעברתי בדבריו העירו ועוררו כי את האהבה והחיבה היתרה אשר ההרים הגבוהים הררי אפריקא המפרידים בינינו לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה. ובלב מלא רגשי אהבתו הנני להשיב על מדברותיו. הגם כי אדוני יודע כי פה העירה אינם מצוים הספרים הצריכים לעיין בזה. ובקושי יגעתי ומצאתי מסכתא דגיטין. וממנה לבדה הנני משיב על דבריו

והנה בעיקר חילוקו דבאבא ואביך חיישינן לאונס ובע"מ שלא תאכלי ב"ח בידה לקיים וכו' ככתוב בדברי קדשו לכאורה נר' מדברי התוס' שם דפ"ב ע"ב ד"ה שרבי דבאבא ואביך ל"ח לאונס כ"א דוקא ב"פ כיעו"ש אלא שאין זה סתירה לדבריו דנהי דל"ח כמובן מפשטי הסוגייא. מ"מ משכח"ל באונס. אכן אם באנו לידי מציאות דמשכמ"ל באונס אם כן גם באכילת ב"ח להיות שיאכילוה באונס ולא מצית אמרת דאכילה באונס לא שמה אכילה. שהרי הוא מתנה על האונס ברצון כמ"ש הרא"ש ז"ל ה"ד הב"ח בסי' קמ"ג לא"הע. וגם דדין אחד הוא עם הבעילה ואין טעם וסברא לחלק ביניהם

ואנכי הרואה שאין על רו"מ תלונתי בזה שהרי מצאתי גברא רבא דמסייע ליה הוא מהרש"א ז"ל בח"א לגיטין דפ"ד בישובו לקושית רש"ל ע"ד רש"י שכתב אבל אמ"ל ע"מ שלא תבעלי לפ' אינו גט שמא תבעל דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך ותמה רש"ל דהרי זה דומה לע"מ שלא תשתה יין כל ימי פ' דהוי כריתות. ותי' מהרש"א דהתם בידה לקיים שלא תשתה משא"כ הכא וכו' כיעו"ש והדבר תמוה דהתם נמי ניחוש שמא יאנסוה לשתות. והגם שנחלק דשאני התם בבעילה דאית ליה הנאה לפועל חיישינן לאונס לא כן הכא שהמשקה אותה לית ליה הנאה לאנוס אותה וכ"ש בהא דב"ח שהמאכילה עביד איסורא להאכיל לאחרים דבר אסור. והא נמי ל"מ דעכ"פ משכח"ל באונס ומציאות שקלת מעלמא. ואפי' בעלה עצמו או גרי דליה ישקוה או יאכילוה כדי לבטל הגט. ואולי י"ל לזה. אבל עכ"פ על מהרש"א ק"ט דאפילו דבפ' אין בידה דחיישינן כל זמן שפ' חי וא"כ איך כ' רש"י שאינו גט כלל דמשמע דמדמה ליה לע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דלא הוי כריתות

ואפשר לקיים דבריו הנעימים בהקדים את הידוע דאדם בשבועה פרט לאנוס ואין אתה קורא על מי שהאכילוהו באונס שעבר על שבועת ה"ה כי מה בידו לעשות. ואפשר שמטעם זה לא אתי עלה בש"ס בההיא דע"מ שלא תבעלי מצד מושבע ועומד. מפני דאיהו קפיד על האונס כרצון. אבל הרב שיו"ט ז"ל דאתי מט' מושבעת ועומדת צריך לומר דעיקר חקירתו היא במתנה בפירוש על הרצון ומדעתה קאמר לה. וע"ז מסתפק הרב דכיון דבידה לקיים ברצונה אפש"ל דלא חלה השבועה ולא אתרע שבועתא דה"ס וכמ"ש כת"ר נר"ו

הגם שגם אם זה אמת לא ימלט הרב מן ההשגה שהי"ל לפרש דבריו בחקירתו או לפחות להביא הסוגיא ולחלק כדאית ליה ולא למסתם סתומי. אכן טעמו ונימוקו של כת"ר ה"י נאים הדברים והדבר מוכרח כן דאלת"ה מאי האי דקאמר מושבעת ועומדת ועל האונס אינה מושבעת דאנוס רחמנא פטריה. ואכילה לא דמיא לבעילה דהתם אפילו תחילתה באונס סופה עכ"פ ברצון כידוע. ואין לי פנאי להאריך ולבאר הדברים יותר כי העת נחוץ ואין הספרים אתי כדי לראות כל הדברים העולים בזכרוני בשרשם לכן יקבל נא אדוני תשובתי הקצרה הזאת. ובעה"ית כאשר ירחיב ה' לי ואבואה אל עיר האלהים והראני אותו ואת נוהו. אשובה אשנה פרק זה כאשר עם לבבי.