שו"ת תעלומות לב חלק א קעב

סוברים שאין האב נאמן כשהאם מכחשת אותו וגם לס' ריא"ז דלא האמין הכתוב אלא בנו דפסול ערוה אבל אמר שאשתו זנתה ואינו בנו אינו נאמן כמבואר כ"ז בספרי הפוס' דמידי פלוגתא לא נפקא ועיין בתשו' מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' מ"ה ועכ"פ ספק מהא הוי. אבל ראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל מה"ב חא"הע סי' ב' שאחר שהביא כל מחלוקת הפוס' בזה וכתב דבמקום שקבלו לנהוג כמרן ז"ל כא"י ומערב ומצרים יודו כ"ע דלא חשיב ספק. וכ"כ שם בסי' ד' דע"ז ע"ד ודע"ח ע"ב. אכן הדבר פשוט דבנ"ד לכ"ע הולד כשר שהאב אינו אומר שלא בא עליה כלל או שאשתו זנתה. אלא הוא טועה וסובר שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה אף שלא נשאה בתולה. וטעותו זה הוא תקנתו של הולד כמתבאר מתוך תשובת הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' שכ"א וז"ל אם הבעל אומר ועומד בטענתו הראשונה שלפי שכשהלך הניחה בנדתה ואין מחדש טענה ומודה שקודם הוסת בא עליה הולד כשר בלי ספק וכו' עי"ש. ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' קע"ז ובח"ג סי' קצ"ב ובחק"ל מ"ב שם וכן ראיתי בפירוש להגאות חת"ס ז"ל בח"ג י"ג שכתב כעין נ"ד וז"ל הצריך שהוא דומה בדעתו שאינה מתעברת מביאה אחת או ב' דעת שוטים היא זו וכו' והאריך הרב ז"ל עי"ש ובכגון נ"ד שהאשה היא צנועה וכשרה ולא נשמע עליה שום דופי וגם הבעל לא טען עליה שום דבר רעה רק שהוא טועה וסובר שאינה מתעברת מב"ר. בזה ודאי לכ"ע הולד כשר. ולהיות הדברים פשוטים אין צורך להאריך

ואת זה אגיד כי מ"ש בהגהותי לס"ה ישרי לב הא"הע אות ס' בענין הס"ס שכתב הרב השואל בחק"ל מ"ב סי' ד' להתיר הולד מס"ס ס' מבעלה ס' מגוי ועבד והשיב לזה הגאון הרמ"ז ז"ל שם שאין ס"ס דס' מבעלה לא הוי ס' כיון שהאמינו מינו הכתוב ע"כ ותמהתי ע"ז לפי קיצורי דלא האמינו הכתוב לפסול בנו ואפשר דלהכשיר הולד ספקא מהא הוי את"ד שם. וכונתי היתה דכיון שיש מחלוקת הפוס' בהאמנת הבעל כמש"ל א"כ שפיר הוי ס' וטעות הוא בידי שכבר הגאון ז"ל נשמר מזה וביאר שם ובסי' ב' דלדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל לא עבדינן ס"ס נגד סברתו אפילו בהצטרף ספק אחר. וכאן בסי' ה' קצר וסמך אמ"ש שם

והנה בעיקר דין זה אי עבדינן ס"ס נגד מרן ז"ל באתרא דקבילו עלייהו ס' מרן כא"י ומערב ס"ל להגאון מז"ה ח'ד בדר'א זלה"ה דשפיר עבדינן ליה בהצטרף ס' אחר שאינו נגד מרן כיון דאיכא למימר דבאופן זה גם מרן ז"ל יודה והביא שכ"כ הרב דבר משה ח"ג סי' ב' ועוד האריך בזה בס"ה נדיב לב בחח"מ סי' ס"ג לישב דברי הגאון אבינו מלכנו ז"ל בחק"ל הנז"ל (בסי' ב') דמשמע כל בתר איכפא דס"ל דבא"י לא עבדינן ס"ס נגד מרן ז"ל ואסברה נהלן דכונתו הוא דוקא באותו נדון דהוי ס' ריא"ז יחידאה לגבי רוב הפוס' ודוקא במקומות שלא קבלו דעת מרן ז"ל אפי' ס' יחיד מצטרף לס' נגד מרן. אבל במקום שקבלו דעתו ז"ל דוקא בס' שקול. חשבינן ליה ס'. ואל קוטב זה פירש דברי הגאון ר' אבהו עי"ש ולא אכחד שדבריו ז"ל דחוקים וקשה להעמיס כונה זאת בדברי מרן הגאון ז"ל. וגם נראה שיש סתירה לפירושו זה ממ"ש הגאון אבינו הזק"ן ז"ל שם במ"הב בסי' ד' שכתב כן גם על ס' בה"ג ור"ת ותוס' רי"ד וריא"ז דהוו רבים ונכבדים ואולי יש ליישב דאפי' אלו הוו מעוט דמעוט נגד הפוסלים וגם שאינם נם שוים בטעמם. ועיין פרי האדמה ח"ב דכ"ה ע"א שכתב וז"ל גם מ"ש כת"ר כוון שקבלנו הוראות מרן ז"ל וכו' א"כ אין ס' אצלנו וכו' גם לזה י"ל דאפי' מרן לא אמרה אלא לענין דינא משא"כ היכא דאיכא ס' אחר וכו' עי"ש ודבריו מכוונים למ"ש הרב ד"מ ז"ל וכאמור. ועיין בס' פני יצחק הנד"מ בס"סי י"ג שהאריך הרב המחבר רב יצחק משרשיא נר"ו באורך וברוחב כמדתו הטובה

(סמוך להדפסה נראה בעליל ס' הנחמד ישמח לב וראיתי לרב רחומאי הרב המופלא המחבר נר"ו בחיו"ד סי' טו"ב שעמד בזה והאריך להשיב את הארי הגאון מז"ה ז"ל במ"ש בס' נדיב לב ח"ב סי' ס"ג וכבר מלתי אמורה כי עם היות דבריו דחוקים וקשה לעמסם בכונת הגאון מרן החק"ל ז"ל מ"מ נכונים ואמתיים. המה בעיקר הדין וכמו דס"ל הרב הגדול בע"ס קול אליהו בא"ח סי' ו' ובארעא דישראל אות הס' וכן משמע דס"ל להרב. פ"הא ז"ל הבאתי דבריו לעיל דכיון שיש ס' אחר אפשר שגם מרן יודה. ומ"ש הרב המחבר נר"ו שם דלא אמרה אלא בנדו"ש שמרן הביא הדין ההוא בש"ע. הן אמת שכך מורים דברי הרב ז"ל לכאורה אבל קשה להולמו כי אין טעם בזה. דאטו אם ימצא איזה סברה מגדולי הראשונים שונים שלא ראה מרן ז"ל. או שלא פסקה בש"ע בשם י"א מפני שלא נראה לו אותה סברה. מפני זה לא יצטרף לס"ס. הלא גם אנו נאמר שמה שלא הביאה בש"ע הוא מפני דס"ל דלא חיישינן לה כשהיא לבדה אבל בהצטרף ס' אחר גם הוא ז"ל הוה מודה לה. ועוד לאלוה מילין בענין זה. אלא שאין כאן מקומו:). סימן כ"ג עונאבה יע"א אייר תרל"ג את ציץ הזהב נזר הקדש תפארת חכמים הרב המובהק המאיר כברק כמהר"ר אליהו חזן נר"ו אתה ה' תשמרהו כיר"א

אחרי דש"וט באה"ר וכו' אותותי אלה קמיה דיקר אורייתיה בהיות כי אחרי שנסע רו"מ כת"ר לחט"ול נשארתי מתבודד במה שאמ"ל כת"ר כשהיינו עסוקים בסוגיית פרק המגרש. שמאותה סוגיא קשה מאד על חקירת חכם הרב הגדול מהריט"א ז"ל בס"ה שמחת יו"ט דרל"ב. (א"ה היא קושית רבני האחרונים ז"ל שהניחוה בתימה). ועתה חזרתי על למודי באותה סוגיא וראיתי חקירת הרב ז"ל שהיא באומר לאשה הר"ז גטך ע"מ שלא תאכלי בשר חזיר אם התנאי קיים. או"ד שהתנאי לא חל מעיקרו כיון דמושבעת ועומדת היא מה"ס. ואלו בסוגיית פרק המגרש שהביאה הרב ז"ל בריש דבריו מפורש באומרו לאשה ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם. דאפי' היא רוצה לעשות איסור אבא ואביך לא עבדי איסורא ונראה ודאי דהתנאי קיים אפילו שהתם נמי מושבעת ועומדת היא אלא דכיון דאבא ואביך לא עבדי איסורא ל"ח. ואם איתא דאין התנאי קיים לא הו"ל למימר אין חוששין. ולפי זה נראה שקשה מאד על הרב ז"ל שנראה שנעלמה ממנו ברגע ההוא אותה סוגייא והוא פלא ששם סמוך ונראה זכר עשה לסוגיא זאת: