שו"ת תעלומות לב חלק א טז

אין מעכבין ע"כ ושם איירי בתגין של שעט'נז ג'ץ. וכ"ה דעת נכדו ריא"ז הו"ד בש"הג אשר סביב הרי"ף בה' ס"ת וז"ל וכבר כתבנו שהתגין אינן מעכבין וכך היא שיטת מז"ה ע"ש ובתשו' הרמב"ם בס' פאר הדור סי' חיי"ם איתא וז"ל ותורינו הדרתו איך יהיה עשיית התגין ואם הוא הל"מ או תקנת חכמים או יהיה מנהג וא"כ מאיזה זמן נתקן וכו'. תשו' התגין הוא אותיות קטנות בראש האותיות והן כעין זיינין דוקא אך יש חילוק באותיות יש אות שצריכה תג אחר ויש שצריכה ב' וכו' עד שבעה זהו אופן עשייתן אמנם ע"מ ששאלתם אם הוא מנהג בודאי כי אין זה מנהג דזה קראוהו רבותינו ז"ל כתרי אותיות וכמ"ש מצאו להקב"ה קושר כתרים לאותיות וכך נמצא בספרי תורה שכתבם משה רבע"ה אכן באריכות הזמן והטלטול נמצאו כמה וכמה חילוקים במסרות זה אומר בכה וכו' שיש מסרות שאומרים על אות אחת שצריכה ג' תגין ובמסרה אחרת נמצאו מכוונים ולכן היה בדעת החכמים לבטל התגין מאחר שיש כמה וכמה חילוקים ואנחנו לא נדע אנה נפנה. אמנם כאשר ראו כי אין זה מעכב דאין זה חילוק בפרשיות בפתוחות וסתומות כ"א במספר התגין ואינו מעכב כותבין התגין והוא מצוה מ"ה אך אם לא יכתוב שום תגין אינו פוסל המצוה וכל הספרים אשר במערב כתובין בתגין עכ"ל התשובה. אשר מזה תמהני למ"ש למוה"ר המופלא בע"ס בתה"ד בראשון סי' ל"ב סקי"א דב"ן ע"ב דעמד מנגד להקשות על הרב עץ החיים בפ"ו מ"ז דמנחות דכתב דתגין של ס"ת הל"מ ולא מעכבי דלא ראינו בשום מקום דאמרו דהוי הל"מ והרמב"ם וכו' אסף וקבץ כמה הל"מ דגבי ס"ת ואילו תגין לא קאמר ולא עו"א דע"ד עלה אריה בעל חו"י סי' קצ"ב ובזרועו יקבץ תוס' דהל"מ על אותם שמנה הרמב"ם והתם נמי ליתא להא. ותו דמרן ב"י סי' רע"ד כ' שמנהג הסופרים לזיינן. ולענ"ד מוכרח הדבר להיות כן דאי תגין הוו הל"מ לא הי"ל להרמב"ם לפסוק דלא פסל שהרי מרן גופיה בדין שלפנינו נתן טעם בדעת הרמב"ם דפסק דאם לא כרך הפרשיות פסול משום דהוי הל"מ וע"כ ודאי מעכב ואי תגין דס"ת הוו הל"מ בדין הוא דליעכבו לדעתו ע"כ. ואחרי בקשת המחילה הראויה לפני מי שגדול אנא דאמרי אין לא ראינו ראיה דהרי מבואר בהך תשו' דרמב"ם דהל"מ הוו כמ"ש הבע"ח וכמו דהרמב"ם תני הל"מ ושייר הני שהוסיף בעל חוו"י גם דחוו"י שייר ואפשר דהרמב"ם לא מנאה עם שארא מטעמא דהיה בדעת חכמים לבטלם משום דלא נמצאו מכוונים ולא ביטלום כיון דלא מעכבי וכיון דלא נודע בבירור דהל"מ היכי הוי משו"ה לא הביאה שם וגם זהו כוונת הב"י שכתב שמנהג הסופרים לזיינם דנראים דבריו היפך דברי הרמב"ם בתשו' הנז' דכתב דבודאי אין מנהג דבס"ת משה רבע"ה היה כך אבל הכוונה כמ"ש דכיון דלא נודע בבירור וזה אומר בכה וזה אומר וכו' ומאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי ל"מ א"כ אע"ג דהל"מ הוא מנהגא מיקרי לענין הזיינין כמה הוו דכל אחד עושה כמו שנוהג. ומה שהכריח ממ"ש הב"י גבי כרוך פרשיות דכיון דהל"מ הוא מש"ה פסול משא"כ הכא יש להשיב דהל"מ הוי למצוה מן המובחר ולא קיבלו לעכב כי התם דהל"מ היא ולעכב מש"ה פסול וזה החילוק מבואר בדברי התשו' דר"מ הנז' דכתב אמנם כאשר ראו כי אין זה עכב וכו' והוא מצוה מ"ה ע"כ דמוכח להדיא כדכתי' דהל"מ הוא למצוה ולא לעיכובא להמבי"ט בק"ס פ"ב דת"ומ דכתב וז"ל וצריך להזהר בתגין של אותיות וכו' ואמרו שהן הל"מ ואם לא עשאן לא פסל דלא גמרו הלכה אלא למצוה עכ"ל והוא כדכתיבנא שש אנכי. ובהגמ"י פ"ב דת"ומ או"ב אחר דמביא אותיות המתוייגות בתפילין מסיים אלו התגין הל"מ ע"כ מס"ע עכ"ל ואע"ג דאלו הדברים לאו בשעט'נז ג'ץ מיירו כ"א באותיות אחרות המתוייגות בתפילין מ"מ כל דכן הוא לתגי שעט'נז ג'ץ דהוזכרו בתלמוד דהרי לדעת הרא"ש לפי מה שביאר הטוי"ד סי' רע"ד הוא דתגי שעט'נץ ג'ץ מעכבי ואילו גבי אלו התגין כ' להדיא דלא מעכבי כיון דלא הוזכרו בתלמוד. וא"כ מן התימא על מו"הר הת"הד דחופש כל חדרי דנעלם ממנו תשו' רמב"ם ודברי המבי"ט והגמ"י וצ"י

וכתוב במרדכי סו"פ הקומץ וז"ל ותגין לא פסיל אפי' בת"ומ מדלא תני במתני' עיכוב תגין כי היכי דקתני הקף גויל ולא לישתמיט נמי שום אמורא לאשמועינן פיסול תגין ש"מ דדיעבד לא פסלי ולכתחי' ודאי צריך ותו מדנקט בפ' הבונה שקליה לתגיה דדלי"ת ועשאו רי"ש משמע דדוקא הני דאית בהו משמעות אחרינא וכן רשי"ן דלתי"ן דקתני בברייתא מכלל דשאר תגין לא פסלי עכ"ל ולכאו' קשה במ"ש דלא אשתמיט לשום אמורא לאשמועינן דפסיל דהרי איתא בשימושא רבה בענין תגי תפלין א"ר כל תפלי דלא בדיקי בהני אתוותא פסילי כנז"ל ומי לנו גדול אמורא כרבא. וי"ל כמ"ש ר' ישעיה כנ"ל דלא נ"ל מפני שאם דברי רבא הם אמאי לא הוזכרו בתלמוד ע"ש וכוונת המרדכי במ"ש דלא לישתמיט לשום אמורא וכו' היינו בש"ס ודוק. ודעת מרן הנה הוא כהגאון והרמב"ם ודעי' כמ"ש בב"י א"ח סי' ל"ו דכתב דהכי נקטינן היכא דאין נמצא מי שידע לעשות תגין ובש"ע הדר ביה והקל ביותר דלא חילק ביש מי שידע לעשות להיכא דליכא דכתב שם בסי' ל"ו וז"ל צריך לתייג שעט'נז ג'ץ וכו' ואם לא תייג אפי' שעט'נז ג'ץ לא פסל ע"כ וכבר כתבו הטעם המופ"הד חיד"א ביוסף אומץ סימן מ"א ומ"מ מרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב שם דאחרי ראותו להגאונים הדר ביה והחליט להיתרא ע"ע והלבוש שם בסי' ל"ו אשר גילה רזין עילאין בענין התגין ע"ש כמה שגבו אפי"ה סיים וכתב כלשון הש"ע דלא פסל. ודע דבבא"הט אמ"ש בש"ע ואם לא תייג אפי' שעט'נז ג'ץ וכו' ציין הרא"ש ורמב"ם וגם הרב שו"ג ציין הכי ולא היא דהרא"ש ס"ל להיפך כדהוכיח בנו הטור ז"ל וכנז"ל וכאשר הבי"ד בב"י שם בסי' ל"ו ואינהו נגררו בתר ל' הטור א"ח סי' ל"ו דהביא משם הרא"ש דכתב כי האי לישנא ובגמ' דידן לא הוזכרו אלו התגין ולא מסתברא כלל לפסול בחסרון אלו התגין ע"כ ולא השגיחו דהב"י בא ומילא את דבריו דהטור ביו"ד דמדתלי טעמא משום שלא הוזכרו משמע דס"ל להרא"ש דשעט'נז ג'ץ דהוזכרו בש"ס מעכבי ופסול. והב"ח הק' על מרן מוהריק"א דפסק דלא פסל דהוי תימא איך פסק דלא כר"ת והטור והאגור שפוסלין בפי' ועוד דנראה ודאי דאף לרמב"ם דוקא בתגין גדולין שהצריכו לתייג בתפילין אין לפסול אפי' בשעט'נז ג'ץ אם לא תייג אותם גדולין אבל תגים קטנים דבכל מקום בס"ת שאותיות שעט'נז ג'ץ כתובי' צריכי תגין קטנים מדין התלמוד פשיטא דפסול אם לא תייג אותם אפי' בס"ת כ"ש בתפילין והכי נקטינן לפסול ס"ת ותפילין אם לא תייג שעט'נז ג'ץ לפחות בתגין