שו"ת תעלומות לב חלק א קסט

ברור ועיין היטב בת' מור"ם ז"ל סי' י"ב ותמצא מנוח. אלא דלגר"א ז"ל אכתי דל"ד האי דינא לההיא דש"ס ולא הו"ל לציוני אלא דברי הרא"ש ז"ל שם ופשוט

אך זה עומד לנגדי תשו' הרשב"א באל'פיו הנז"ל דמשמע דגם בהא בעינן הוחזק שקרן כדי שלא להאמינו. והיא עיקר ויסוד דינו של מהר"ם ז"ל. ולזה אני אומר דמהא לא תברא דלעולם דהרשב"א לא ס"ל דבעינן הוחזק שקרן. ומה שהביא ההיא דפ' האשה שלום הוא מפני שבנדונו כבר הוחזק שקרן ולזה הביא בפשיטות ההיא דש"ס דלכ"ע לא מהימן. ועל מה שנשאל עתה השיב כהלכה. והגם דהיה יכול לומר עדיפא מינה אפי' בהרגיל קטטה דוקא. כבר ידוע דאין זה דרכו של הרשב"א ז"ל וכמ"ש בעניותי במ"א (עיין נדיב לב ח"ב חח"מ סי' ס"ו ישרי לב בהגהותי לא"הע אות ק'). והמדקדק היטב בתשובת הרשב"א שם בעיניו יראה שכבר הוא מפורש כן באר היטב. שהרי עיניך תחזינה שכתב וז"ל ומה שטען וכו' אין מקבלים ממנו דמתוך שהרגיל קטטה שקורי משקר ואח"ך כתב ועוד שכבר הודה בב"ד שלא ראה ולא ידע וכו' הרי בפירוש דטעם זה דהוחזק שקרן לרבותא נקטיה וחדא ועוד קאמר ואף אם יש לדחות זה. מ"מ נראה פשוט מ"ש דהרשב"א השיב על מה שנשאל ואין לדקדק ממנו שום דיוק וכמ"ש הרב עבודת הגרשוני ז"ל בסי' כ"ח דכ"ד ע"ג

ומה שהקשה החתם סופר שם דאטו מי שגנבה כיסו של בעל ומתוך כך הוא מתקוטט. אי אפשר לומר שלבו מאמין וכו' עי"ש. לא ידעתי מה קול החרדה הזאת. ואם רחוק הדבר לומר שהאמת שאין לבו מאמין אלא שלבו רחק ממנה ורוצה להוציא רשעה מביתו הגונבת ממונו. וכל הפוס' המפורסמים לא חילקו בין הרגיל איהו קטטה להרגילה איהי. ואדתקשי ליה לרמ"א ז"ל. תק"ל להרא"ש והטור בסי' קנ"ב והש"ע בסי' טו"ב שפסקו קטטה סתם דנימא איהו מי שגנב תכשיטי אשתו ומתוך כך אי מתקוטטת. ובתוך זה אומרת גרשתני א"א לומר שגרשה באמת. וכל מה שיקשה לזה יקשה לה וכונה אחת לשתיהם כאמור. גם מדברי מהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ר"ב נראה שהבין בפשוט מ"ש הטור בסי' קנ"ב אם היה קטטה ביניהם דאין צריך הוחזקה שקרנית. הנה מבואר דאפי' בשאר קטטות לא מהימן וכפשט דברי מור"ם ז"ל ולעולם השורש דינו הוא מהרשב"א ז"ל כמ"ש בד"מ סי' קט"ו וכמ"ש הרב ח"ס ז"ל. ומ"ש כת"ר דיפה כיוין מור"ם שציין למוהרי"קו אלא שלא נודע מקומו איה דהרשב"א ודאי חולק ונשארו סרכין תלתא מהרי"קו ומור"ם והגר"א ז"ל בס' זאת את"ד נר"ו. אתו הס"ר דמוהרי"קו ודאי לא יכנס בסוג זה גם טעה המציין ונחלף לו. כי ידוע שה מציין אינו מור"ם בעצמו. כמ"ש הרב שיו"ב א"הע סי' י"א. והגאון מז"ה הגדול ז"ל בתשו' הבאה בס' סמיכה לחיים סי' יו"ד ועי"ש בהגהת ה' המחבר ז"ל והוא פשוט) גם הגר"א ז"ל נראה דס"ל כל בתר איפכא מדציין סוגיית הש"ס דפ' האשה שלום וכמש"ל. ואחרי שובי ראה זה חדש מצאתי ראיתי למהרי"קו ז"ל בשורש פ"א סוף דפ"א שכתב בזה דברים המורים הפך מ"ש מור"ם ז"ל בסי' קע"ח ומה שציין המציין בשמו. הגם שיש לדחות ולומר דלעולם דהוא ז"ל ס"ל דאף בשאר קטטות ל"מ. ואלו הם דברי הבת החושש לשנאת חתנו דאף אי לא מהימן מוציא לעז עליה ומי יכופנו לעונתה. ומפני זה הוא דחשיב מהריק"ו ז"ל לטענתו זאת טענה. עכ"פ צ"ע בזה לדינא

ועל דברתי בראשון אי חילוק שני של הרשב"א ז"ל דלא אמרינן אי מהימן לך זיל אפקא אלא באינה מכחשת העד והבאתי דברי הרי"מט ז"ל בחא"הע סי' א'. וע"ז תמה כת"ר נר"ו איך תפסתי חילוק הרשב"א ז"ל כפשטיה. וכמה פירושים נאמרו בו ולדוגמא הביא מ"ש מהרימ"ט ז"ל דפרושי קמפרש דברי הרשב"א ז"ל ותמ'ה יקרא איך ציינתיו לחולק כיעו"ש בדב"ק. ותמהני על שלמות חכמתו איך לא דקדק בדברים הקצרים שבפסקי הראשון כי זה הוא ממש כונתי. כי אחר שהבאתי חילוק הרשב"א בזה כפשטיה כתבתי דרבו החולקים על חילוק זה. כי יש מי שחולק לגמרי בזה יען לא נמצא ס' זאת לזולתו. וגם כי ראיותיו אינם מכריעות וגם שי"ל שנרתע לאחוריו מדברי הרמב"ם. ומכח זה פירשו כונתו באופן אחר. ע"כ ציינתי בקיצור למהרימ"ט ז"ל שהכלל כולו מפורש יצא שם. לא שציינתיו לחולק. והלא כה דברי ראש המדברים בזה הוא הרימ"ט. וזה פשוט ומ"ש כת"ר וז"ל ועל מה שהקשה שאם היא שותקת למה יתן כתובה אתמהה. דזו היא מן הקושי מעיקרא על הרשב"א וכו' לא ידעתי למה. ותיובתא להרשב"א ז"ל בזה לא חזינא שלא כתב הרשב"א דאם היא שותקת שיתן כתובה. ואה"נ דמודה הרשב"א שאם היא שותקת באופן שתחשב שתיקתה כהודאה (עיין למהרימ"ט שם) שיוצאה בלא כתובה. ולדברי הטור כפשטם ודאי קשה. ועל זה כתבתי שלזה כיוין מרן ז"ל בב"י סי' קט"ו שאחר שכתב ואפשר שמפני כך כתב דאינו אלא משום לזות שפתים ושם כתב יוציא ויתן כתובה. וסיים וצ"ע כיעו"ש ושפר קדמי לומר שמפני זה הצ"ע מב"י דברי הטור איך כתב שם יוציא ויתן כתובה אחר שהיא שותקת. ושפיר יתפרש כן כונתו. ורו"מ נר"ו השיב ע"ז וז"ל לא אמר כלום דא"כ לא יישב מאומה ע"כ ואתו הס"ר שהבין זרה בדברי. וכוונתי פשוטה כמש"ל וא"כ מאי קושייא דלא ישב מאומה. והשבה אין כאן אלא הצרכת עיון וכנז"ל

ומ"ש כת"ר נר"ו על מ"ש בעניותי דאנו אין לנו אלא דברי מרנא הב"י ז"ל. וע"ז הרבה להביא דאם ראה מרן ז"ל הספרים המדוייקים וגם שהרשב"א עצמו נרתע לאחוריו בתשובה המיוחסת מכח דברי הרמב"ם וכו' לא היה כותב כן ע"כ. פליאה דעת ממני להבין אמרי בינה כי מה ידענו ולא ידע מרן ז"ל. הלא התשו' המיוחסת גלויה היתה לפניו וציינה בב"י סי' קט"ו. ובודאי הבין בדעתו הרחבה שלא נרתע הרשב"א מכח דברי הרמב"ם אלו ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. והספרים המדוייקים שראה מהר"י באסאן ז"ל ודאי לא נעלמו מדברי מרן ז"ל ותלה הטעות בהם כי מי לא יכחיש שלפני מרן ז"ל נגלו כל תעלומות. ועתה ראיתי בטור ישן שבידי נדפס בשנת רע"ו וכתב והיא שותקת. ועיין למהר"מ בר ברוך ז"ל בת' דשייכי להל' אישות סי' כ"ה ועיין להרב יפה דודי תנא דב"א ז"ל בתשו' הבאה בס' נדיב לב א"הע סימן ט"ו שהאריך ואכמ"ל

עוד ראיתי למע' הרב הפוסק א'ח שמ"ח נר"ו תמה עלי איך נעלם ממני מ"ש רמ"א ז"ל דה"ה בכל מקום שלא יוכל לגרש בלא דעת האשה ומקור דינו הוא מתשו' הרשב"א ז"ל הלזו. וכתב שהוא