שו"ת תעלומות לב חלק א קסח

נותן לגרשה הוא מחמת האמנתו לדבריו וא"כ חומר שבועתו לא נתנו להאמין. ובכה"ג כ"ע מודו דחייב לזונה. כ"ש שהרי כתבנו דעת כמה מרבוותא שכופין אותו גם לעונה ואיך ש"וך לא יגרע ומה גם דאף לדעות שאין כופין אותו לעונה מחמת שהדין נותן לגרשה אם באמת הוא מאמין. אכתי זאת לא זאת שהדין הגמור נוטה לגרשה דאין דבר שבערוה פחות מב' וכל זה הוא לצאת י"ש והוא פשוט

זהו מה שעלתה מצודתי בדבר הנוגע לפו"ד האמונה אומן כי חפץ הייתי להשתעשע באמרותיו כי נעמו בכל מה שפלפל בחכמה כי חביבים עלי דברי דוד'י. ואולם יען הייתי עסוק בענין יותר הכרחי ע"כ אחזתי ביד ימיני לעת הלום ובל"ן אשובה אשנה פרק זה ואתבשם בתורתו. נאום הגבר מצעי'רי ציון וירושלם דאינון תרין דרגין. הצעיר שמ"ח גאגין ס"ט עתה מקרוב נדפס ספרו הבהיר ישמח לב ושם בחא"הע סי' ב' נדפסה תשובתו הנז' עם הסכמת מו"הר ר"ל נר"ו והרב האב"ד מקודש נר"ו וז"ל

עינינו הרואות את אשר נשאל מע' הרב הכולל זר"ק הא"ח נפשנו נר"ו והשיב תשובה נצחת כדת וכהלכה באמת אמרו גברא בר סמכא. ובפרט כאשר פלפל בחכמה רב משרשיא מבני עליה הרב המובהק לנגה ברק אח שמ"ח גאגין נר"ו כי לא הניח פינה וזוית בדבר הנוגע לדין כדת של תורה ואף ידינו תכון מס'כימים ומעריכים. ומלתא דפשיטא היא שאינו יכול לגרשה בע"כ וחייב בש"וך ועונה ככל איניש דעלמא. ופוטר אין אותו. ולהיות האמת נהד'רת ולמכתב לחזקי'הו באנו ע"הח פע"הק ירושלם תובב"א בש"א לח' רחמים ש' התרכ"ט ליצירה וקיים הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט סימן כ"א וזאת תשובתי אליו

היום הזה ראיתי אור כי יהל זרחה עלי השמש לשון של זהורית היה הלשון מלבין. תשובה מאהבה הלא היא כתובה מאת רב אחאי גאון הרב המובהק רב

שמ"ח צדיק נר"ו אותי השיב על קנ'י לכל הדברות של אורות אמרות טהורות נכוחים למבין. ובדב"ק כתוב למ'ר אסוף דינא שר המסכ'ים בעיקר הדין והוסיף נופך משלו הן הראנו את כבודו ואת גדלו ועוצם פלפולו אתו'הי כמה רברבין. וחזיתיה לר' מאיר הרב הפוסק נר"ו דבתר דידי קאזיל לא הניח דבר קטון וגדול הוא המשביר שבר על שבר עד דלא ידענא לכוין אמר'א יוצא ונתקל יוצאין לבובין. ע"כ אמרתי אשובה אשנה פרק זה ואתעלסה באהבים כי ערב'ים עלי דברי דוד'י ערו'ב פרשיות תפוחי זהב במשכיות בכל מערב'ין ויען דעתי בל עמי כי כשל בעוני כחי לכן גם עתה יהיו דברי מועטי' והבוחר יבחר והמבין יבין וזה החלי בס"ד

תחילת דבר הקשה כת"ר להגר"א ז"ל בביאורו שם בהראותו מקום לדינו של מור"ם ז"ל בסי' קע"ח מההיא דפ' האשה שלום. ולכאורה כונת הגר"א ז"ל סתומה דאעיקרא דינו של מור"ם מוקשה מסוגיא זאת כמ"ש החת"ס בסי' ק"ו שהדי"ד כת"ר נר"ו ולפום ריהטא היה נראה לישב כוונת מור"ם דמ"ש אם הי"ל קטט עמה היינו נמי כקטטה דש"ס שהוחזקה שקרנית. ואפשר דלזה כיוין הגר"א במה שציין ההיא דפ' האשה שלום להורות דכונת רמ"א הוא כקטטה דש"ס שם (ועיין בס' ברית אברהם הו"ד בס' פתחי תשובה בסי' קט"ו ס"ק כ"ח שציין כת"ר) אלא שלא הוכח לי לומר כן בדעת רמ"א ז"ל שהוא פוסק ובא לפרש ולא לסתום את המפורש. ע"כ דברי רמ"א ז"ל צ"ב כמ"ש החת"ס שם ואולם דברי הרשב"א ז"ל אשר ממנו חוצבו דברי מור"ם הם ברור מללו והכלל כולו מפורש יצא שם דהוחזק שקרן שהרי כתב וז"ל מה שראיתם אותו מרגיל קטטה עם האשה והוא מחזר לגרשה ומוציא עליה ש"ר ברב ענין ונמצא במקצתן שקרן ולפיכך שוב אינו נאמן בכל מה שיטעון עליה שכך ענשו של בדאי שמחזיקין טענותיו בשקר וכמו ששנינו בפרק האשה שלום וכו' עי"ש ומעתה בא וראה כמה תמוהים דברי החת"ס שם בסי' ק"ו שתמה על הרשב"א ובסו"ד כתב וז"ל מיהו ברשב"א יש לדחוק ולומר דהתם מהפך טענותיו נראה כמו אשתכח שיקרא דהתם ע"כ ולא ידעתי מקום הדוחק בדברי הרשב"א הברורים וכאמור

ובעיקר הקושיא עמד ליישב בדוחק הרב חת"ס ז"ל שם ואחרי המחי"ר לא ניתן ליאמר כאשר ידקדק המדקדק. ונר"ל לישב במה שראיתי להרא"ש ז"ל בסוגיא זאת דפ' האשה שלום שהק' מההיא דשלהי הכותב דמשמע דליתא דרב המנונא ותירץ דההיא איירי שהיה קטטה ביניהם דלא מהמנא וכ"פ הטור בנו ז"ל בסימן קנ"ב דהא דרב המנונא היינו בליכא קטטה ביניהם דאי איכא לא מהמנא ופסקו מרן ז"ל בש"הט סי' טו"ב ולכאורה יפלא שנראה דהאי קטטה לא בעינן שיהיה כקטטה דש"ס דהוחזקה שקרנית שהרי סתמא פסקו לו ובסי' י"ז גבי מת בעלי כתבו בפירוש אם היה קטטה כגון דאמרו וכו' ואין לומר דסמכו אמ"ש בש"ס דלא ניתן ליאמר זה לפוסקי הדינים. ועוד דבאידך פירשו הדבר. ועיין למוהר"א ששון בסי' רי"ט שהניח הדבר בצ"י. ע"כ מוכרחים אנו לחלק דשניא ההיא דמת בעלי דפ' האשה שלום דאיירי בעגונא וכבר ידוע ומפורסם דבעגונא הקלו. ע"כ הקלו להאמינה בשאר קטטות משום תקנת עגונות. ורק בהוחזקה שקרנית לא האמינוה משום דכך עונשו של בדאי. אכן באומרת לבעלה גרשתני והוא מכחישה ואיתיה לתקנתיה שיגרשנה עתה. בכגו"ד משום חומרא דא"א החמירו שלא להאמינה בכל מיני קטטה. זה נר"ל פשוט ומקובל אל השכל. ובהכי יתישב שפיר דינו של רמ"א ז"ל. דאחרי שכל יקר ראתה עינו ס' זאת מוסכמת להרא"ש והטור ומרן ז"ל ג' המה עמודי ההודאה דס"ל דליתא להאי דינא דבעינן הוחזקה שקרנית אלא בעגונא דוקא. ע"כ סתם כאן דממ"ן אם יפורש אידך סתמא דהטור וש"ע בההיא דגרשתני דהכונה בקטטה דש"ס. גם האי יפורש הכי ואלת"ה יתחלק כדכתיבנא. א"כ גם הכא בכל קטטות לא מהמן כיון דאין דבר שבערוה פחות מב'. ולא מהימנינן ליה באומרו דמאמין מין לע"א אלא היכא דליכא קטטה. וזה