שו"ת תעלומות לב חלק א קסו

דודאי חמיר טפי והכי חזינא להרב מ"מ ז"ל בסכ"ג כתב כן בפי' להתיר מחמת השבועה וחיליה דמר דהא איכא דעת התוס' והג"מ ומור"ם ז"ל דס"ל להדיא דבזמ"הז דאי' חרגמ"ה שלא יגרש בע"כ אבדה האמונה וה"ה להשבועה עש"ב

וכן בקדש חזיתיה להרב מוהר"י באסאן ז"ל בספ"ו בחי' ה"ג דאייתי לתשובת הרשב"א והמרדכי ומוהריק"ו ז"ל וש"וט בזה וזו הלכה העלה להתיר האשה בנדו"ד וכתב בסו"ד הרי שנתבאר מדברינו שלא עשו כהוגן הכ"ד ה"ץ שהכריחו אותו לגרש וכו' והרי הכשילוהו על דברת שבועת אלהים שנשבע לה בעת הנשואין שלא לגרשה בע"כ ע"ש ועי' להרב באר מ"ח ז"ל בא"הע ס"ב כתב כן לענין שבועה שמנדין אותו וכו' ושכופין אותו לשמש עמה יעו"ש. ועיין בתשו' הרב דב"מ ז"ל ח"ג סי' יו"ד שכתב דאף אם לחרגמ"ה יהיה צד היתר ס"ס מ"מ לגבי השבועה מי הוא זה שיוכל להתיר לגרש בע"כ ע"ש וכ"כ הרמ"ץ ז"ל ח"ב סי' ס' והרב חסד לאברהם ז"ל בחא"הע ס"ד ועיין בהרב החבי"ב ז"ל בס' סמיכה לחיים בא"הע ס"ח ע"ש כזאת וכזאת יראה הרואה בס' הפוס' ז"ל תקצר היריעה מהכיל את שמותם דו"ק ותשכח

זו בלבד צריכין אנו למודעי דכיון דלפי האמור עיקר ויסוד דין זה הוא מתשו' הרשב"א ז"ל שם אכתי איכא למימר דהרואה בתשובתו במיוחסות שלא כתב כנז' כ"א סמוך למ"ש בתחילה מה שחזר וטען שהוא עצמו ראה שזנתה אינו נאמן בכך מכמה מעשים וכו' ועוד מצד מה שאמרת מרת וכו' וכיון שאינו יכול לגרשה אלא מדעתה וכו' יעו"ש. דנראה שלא כתב כן כי אם לגבי הטועין שהוא ראה שזנתה לא כן לגבי הבא להאמין לעד שראה שזנתה וכן הוא בתשובת הר' שמשון מיינדיל ז"ל שהביא המרדכי ז"ל במעשה שראה הבעל ע"ש ולכאורה טעם יש לדבר שאם באנו להאמין מין לבעל במה שאומר שראה א"כ לה שבקת חיי ובטלת כל התיקוני' וחרגמ"ה ושבו' וגזרת מלך וכיוצא דכ"א כאשר יהיה מורה היתרא לעצמו יטעון כן לא כן בבא לטעון שמאמין מין לדברי העד כל כה"ג לא נחשדו ישראל שיעידו על שקר ואינו במציאות וכ"כ מוהרי"ק ז"ל בתשו' סק"ז דטעם דר"ש משום דאי נאמין לבעל שאומר שזנתה מה הועיל רגמ"ה בתקנתו וכו' ע"ש והכי חזי' למוהר"י הלוי בח"מ רצה לומר כן כדעת הרשב"א ז"ל עצמו יעו"ש וכ"כ הכנ"הג ז"ל סקט"ו אות ל"ד מתוך דברי המבי"ט ומוהר"מ אלשקר ז"ל עש"ב

איברא דלפום קושטא אינו כן ומלבד דהרשב"א ז"ל עצמו באלפי'ו אינו מורה כן דעל עיקר שאלתו קא מחלק כאשר יחזה עינא דשפיר חזי ונדונו אדרבא תרתי אית ביה שאו' שראה וגם מאמין לדברי העד עוד בה דמצינו לכמה מרבוואתא ראשונים ואחרונים ז"ל דאיפכא מתסבר להו בחי' הנז"ל דבראה בעיניו שאשתו זנתה איך מאכילים אותו דבר האסור ואיך יכופו אותו לזה ולב יודע מרת נפשו ומי יוכל לסבול שורו טבוח לעיניו אמנם בבא בטענה שמאמין מין לעד הרי אפשר לו שלא להאמין ואף אם לבו נוטה לדבריו בזה דבאמת אפשר שמשקר וזו היא דעת מור"ם ז"ל להכת הסוב' שכ"כ בע"א ואמרה שזנתה והשמיט ראה הוא עצמו עש"ב ועי' לרש"ל ז"ל בתשו' סל"ג שהשוה כל הדעות במאמין לע"א דאף להחולקים למוהר"ש מינדיל ז"ל מודו לו בזה שאין להאמינו וכתב דלאו דוקא שמנדין אותו אלא שכופין אותו לכל דבר המשועבד לה שאר כ"וע יעוש"ב. וע' בכ"הג שם אות ל"א ועיין להר"הג נו"בי ז"ל דמ"ב א"הע סי' י"א דאייתי לגאון א' ז"ל שרצה לחלק בהפך מהנז"ל כדי לישב דברי מור"ם ז"ל שלא נקט ראה הבעל שזנתה והגאון נו"בי ז"ל חלק עליו דאדרבה חמיר טפי מע"א ואייתי לתשו' רמ"א ז"ל עצמו שעשאו לע"א קיל מראה הוא בעצמו וכ"ש וק"ו שמנדין אותו ונסתייע ג"כ מתשו' המבי"ט דאייתי הכנ"הג ז"ל יעו"ש. ועיין להגאון בגדי כהונה ז"ל בתשו' א"הע ס"ג שפלפל בחכמה ועשאו לע"א קיל מראה ע"ש

ואולם ראיתי בדברי הגאון נו"בי ז"ל דברים תמוהים במ"ש עוד וז"ל ועוד שאיך נימא מחמת תקנ' רגמ"ה שלא נאמין לו ונימא שמשקר והלא אם משקר וכו' א"כ יעבור על חרגמ"ה ולמה לו להוציא שקר מפיו יגרשנה כך בע"כ ויעבור על חרגמ"ה אם הוא חשוד בכך ואין לומר וכו' הלא כותבין גט לאיש וכו' עכ"ד ונניח כבוד הגאון במקומו כי רב הוא אך דבריו בזה לא ידעתי שחרם שמלבד דהאי כותבין גט לאיש וכו' הוא מדינא דגמרא לא בדאיכא חרגמ"ה או שבו' דאין ב"ד נזקקין עד שידעו שהוא מרצונה זאת ועוד מי לא משכחת לה שיהא עליו מורא וכו' יותר ממורא שמים וכבר שאלו תלמידי ר' אלעזר אליו כאשר ברכם עד כאן וא"ל הלואי תדעו כשאדם חוטא אומר שלא יראני אדם ותו דריוח יש לו בזה שישאר בכבודו שלא עבר על חרגמ"ה שיאמרו אפשר לא שקר ולב יודע וכו' ובזה ימצא לישא את שאהבה נפשו שנתן עיניו בה לא כן בעובר בשאט בנפש לגרשה בע"כ. מי תנשא אליו שיעבור גם בה כוס התרעלה ולפ"ז ממילא הן נסתר נמי מ"ש בת"ה לחלק בין אותו ואותה דהיא אם חשודה כ"ע לא חשידי ומי ישאנה והיא א"א ולכן אומרת טמאה אני לך דאז אף אם יגרשנה בתנאי כנז"ל וכו' באין כאן גט מ"מ שו"א לא ידע מזה וכו' אבל אותו אם רוצה לעבור מה לו לומר שזנתה וכו' ולפיכך ודאי אין לחלק כן וכמדובר

זאת ועוד מי לא משכחת לה שיד חכמי ישראל תקיפא לענוש וליסר ולקנוס לעושה הרעה ברעתו ואיך יעבור ביד רמה. ובפרט כשאפשר למלאות תאות לבו לגרשה במה שמעליל עליה שזנתה והרי זה דומה לתשו' הרשב"א ז"ל שאין הפרש בטעמא דמילתא ודבריו צ"ע ועיין להגאון חת"ס ז"ל בא"הע ח"ב סק"א ועיין בכל מ"ש בסק"ט וק"י וגם דבריו צריך ישוב

ואין להקשות עוד להרשב"א ז"ל ממ"ש בסתקנ"ז אודות ראובן שראה דברים מראים באשתו שזנתה שכתב איברא דכל כה"ג ח"ו שיתקן רגמ"ה ז"ל שלא יגרשנה אדרבא מצריך הרב ז"ל לגרשה כדי שלא יהא רשעה בתוך ביתו דלא גרע מרוכל וכו' ע"ש שכבר עמדו בזה רבים ונכבדים ועיין ברש"ל ז"ל בתשו' שם שכתב דבההיא תשו' מסי' תקנ"ז היו בנדונו עניינים רעים ומרים ולכן כתב בה הרב ז"ל ע"ש ועיין ג"כ להמ"ץ ז"ל ת"ב ס"ס ועיין למוהר"י הלוי ז"ל בס"מ ע"ד רש"ל ז"ל בזה ועיין חת"ס ז"ל בסק"א ועיין בתשו' הגאון רעק"א בספ"ח וצ"ט באורך ובפנים מאירות ח"ב סימן י"ב ורבני זמנינו ז"ל אין קץ להמדברים וכעת ד"ב

ומעתה זכינו לדין לנדו"ד דאשה זאת מותרת לבעלה בלי שום ס' אי מטעם שכתב ידידינו הרב הפוסק נר"ו שהיה מרבה קטטות ומריבות