שו"ת תעלומות לב חלק א קסה

נאמן. ובלי ס' דבכה"ג גם מוהרש"ל ז"ל שהביא החת"ס ז"ל שם יודה דלא מהימנן ליה ולא משבעינן ליה והוא ברור. ועיין בס' ברית אברהם ז"ל ססי"ט הבי"ד הרב פתחי תשו' ז"ל בסקט"ו סקכ"ח שכתב דדינו של מור"ם ז"ל נובע מתשו' הרמב"ן ז"ל סקל"ג ושם מבואר דשם לה עלילות דברים והוחזק כלו כשקר וכו' וא"כ כוונת רמ"א בקטטה הוא נר' דוקא בכה"ג וראיה לזה מתשו' הרא"ש ז"ל כלל ל"ב סי' י"ג וכו' ע"ש ועיין להרב פתחי תשובה ז"ל מ"ש גם בסקע"ח ס"ק כ"ב ע"ש

ואשימה עיני על דברי ידידינו הרב הפוסק נר"ו במה שעמד לבאר אי חילוק שני של הרשב"א ז"ל שלא נאמר אי מהימן כבי תרי זיל אפקא אלא באינו מכחישתו וכו' אם מוסכם מדברי הפוסקים ז"ל ואייתי דברי הטור ז"ל בסקמ"ח דנראה דס"ל כוותיה שכתב והיא שותקת וכו' ואייתי דברי מרן ז"ל בב"י וכמ"ש מוהרש"ל ז"ל כתב דהנכון כמ"ש מרן ז"ל בב"י אשר מימיו אנו שותים וכו' ובפרט שכ"כ הרשב"א ז"ל וכו' יעו"ש

וכל לגבי דידי כל הדברים הללו הם תמוהים דהנה מה שתפס דברי הרשב"א בחילוקו הנז' כפשטיה אינו כי כמה פי' נאמרו בו בס' הפוסקים ז"ל אשר נביאם תוך דברינו בעה"ית ונביא לדוגמא הוא הרב מוהרימ"ט ז"ל בא"הע ס"א אשר רו"מ נר"ו ציינו לחולק על הרשב"א ושם פרושי הוא דקא מפרש כוונת הרשב"א ז"ל דמאי דבעי שותקת היינו לענין דלא אמרינן ליה אנן זיל אפקה דאפילו אם העד נאמן בעלמא וקי"ל בגויה מעיקרא מ"מ במעשה זה הורע כחו קצת במה שהאשה מכחישתו ולבו נוקפו מלהאמין מין אבל היכא שהוא עצמו אמר אני מאמין שדברים אלו אמת יש במשמע דקי"ל דקושטא הוא ושוויא אנפשיה ח"דא מחמת דבריו אלו נאסרת וכו' יעו"ש שהחזיקו לפי' זה במסמרות נטועים ולפ"ז הרי אינו טען לנדו"ד שצווח הבעל ואומר שמאמין דאיכא למימר שויא אנפשיה ח"דא ועם שיש ש"וט בפי' זה הרי אינו מוסכם כפשטיה להביאו לנדו"ד

ועל מה שהקשה שאם היא שותקת למה יתן כתובה ע"פ אתמהה דזו היא מהקושי מעיקרא על הרשב"א ז"ל וגם להטור ודאי קשה ומוהרימ"ט ז"ל שם כבר רצה ליישב לזה דבא לומר והיא שותקת שאע"פ שהיא שותקת עכ"ז לאו כלום הוא אי לאו דמהימן עליה כבי תרי ולא אמרינן שתיקה כהודאה דמייא ואפילו בעד בעלמא מתסרא ואף לענין ממון תפסיד כתובתה קמ"ל דאין שתיקתה כהודאה יעו"ש גם הרב מוהר"י הלוי ז"ל בתשו' סמ"א כתב מן הצד לישוב הנז"ל אלא דיותר טוב היה להגיה ט"ס בדברי הטור יעו"ש. גם בדברי הרב החבי"ף ז"ל בתשו' הערוכה לפניו בס' סמיכה לחיים רמזו ליישוב הנז"ל במה שעמד להקשות על דברי הרב ד"מ ז"ל יעו"ש

גם מ"ש ונראה שלזה כוין מרן בב"י ז"ל לא אמר כלום דא"כ לא יישב מאומה כמובן גם במ"ש ע"ד מוהרש"ל ז"ל לפע"ד כוונתו מבוארת דאם היא שותקת והוא מאמין בענין זה למה ליה למימר שהוא מאמין להעד כבי תרי והכוונה מקדמת דנא ולדעתיה של מרן ז"ל קא מקשה דאזיל לשיטת הרשב"א ז"ל כפי' דאי מהימן לך כבי תרי וכאשר נכתוב בזה לקמן בעה"ית וממילא יובן כוונתו היטב. גם מ"ש אלא הנכון כמ"ש מרן ז"ל אשר מימיו אנו שותים וכו' ובפרט וכו' לדבר הזה יס'לחו הצדיקים ז"ל בו כדברי הטור ז"ל כמעט אין גם א' מהפוסקים המפורסמים אשר לא הניחו ט"ס בדבריו במקום והיא שותקת והוא שותק ואם גם על דברי הרשב"א ז"ל מצינו למוהריב"ל ז"ל בח"ב סס"ו כתב עליו שזה החילוק לא מצאוהו לזולתו והכוונה פירשה מוהרימ"ט ז"ל שם דאי איתא להא לא הוו שתקי מינה כל פוסקי הלכות יעו"ש ומה גם דבאמת גם הרשב"א ז"ל חזר בו בתשו' הבאה במיוחסות סקל"ג וכמ"ש מוהרימ"ט ז"ל שם דנרתע לאחוריו מכח דברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש גם הר"ב מש"ל ז"ל בפכ"ד מהלכות אישות די"ז כתב ע"ד הרשב"א באלפי"ו דדבר גדול דבר הנביא ובלי ספק שלא ראה התשובה המיוחסת הנז"ל וע"ד הטור ז"ל מלבד שכן הסכימו רוב הפוסקים ז"ל דט"ס נפל בדבריו וצ"ל והוא שותק וכמ"ש מוהרימ"ט שם ומוהר"י הלוי שם גם במוהרי"ק ז"ל שורש פ"א העתיק כלשון הטור והוא שותק ועיין בתשו' להגאון בעל בית מאיר ז"ל הובא תשובתו בתשו' רמק"א בסי' ק' דט"ז ע"ד ועיין להר' המחבר שם בסק"א דע"ט ע"ב ועוש"ב

עוד זאת ראה גם ראה מ"ש הרב מוהר"י באסאן ז"ל בספ"ו שכתב שכן מצא בשני ספרים ישנים כת"י ספרדית ואשכנזית על גויל משנים קדמוניות וכתוב בהם והוא שותק גם בדפוסי קושטא מצא כתוב כן ומ"ש שהכריח שגם מוהריב"ל הוה גריס הכי ע"ש. על כן אני אומר דבלי ספק אם מרן הקדוש ז"ל היה נגלה אליו כל זה לא היה מעתיק בשולחנו הטהור גירסא מוטעית וזהו פשוט

וחזיתיה לידידינו הרב הפוסק נר"ו אייתי דברי מור"ם ז"ל בהגה די"א דבז"הז דיש חרגמ"ה ז"ל שלא לגרש בע"כ אינו נאמן מן לומר שמאמינה מינה או שמאמין להעד וכתב ידידינו הא"ח יצ"ו דאין אנו צריכין לזאת וכו' דאי מהא ל"א שלא אמר מור"ם ז"ל כ"א לבני אשכנז דקבילו עלייהו חרגמ"ה לא כן אנו בני ספרד שכבר העד העיד בנו הרשב"א ז"ל שלא פשטה בגבולינו וכו' עד והאריכות בזה יגיעת בשר וכו'

תמהני עליו כי ידעתיו פקח שבחיות ואיך לא נתן לב לדעת ועינים לראות את אשר לפניו כתוב בדברי מור"ם ז"ל שם וה"ה בכל מקום שלא יוכל לגרש דלא דעת האשה ע"כ ולמה לא בקש לדעת. מקור הדין אשר ממנו חוצב כי לא נפלאת היא ולא רחוקה ממנו תשו' הרשב"א ז"ל באלף רל"ז שהביאה בריש אמי'ר ושם כתוב וז"ל ועוד מצר מה שאמרת דכל שנתן עיניו לגרשה אנו חוששין לו וחזר זה להיות כמשנה אחרונה דהאומרת טמאה אני לך דכיון שאין יכול לגרשה אלא מדעתה וכל זמן דאגיד בה לא יהבו ליה א אחריתי לפי' חוששין וכו' ע"ש וכ"כ נמי במיוחסות שם ואמאי אינו יכול לגרשה אלא מדעתה ואמאי אגיד בה והלא מני"ר ז"ל מאריה שמעתתא דחרגמ"ה לא פשטה בגבולינו אלא דאחר האמת מה לו שאינו יכול לגרשה בע"כ מחמת חומר השבועה דרמיא עליו שלא לגרשה בע"כ ומור"ם ז"ל עצמו שכתב כן דאינו יכול לגרשה מחמת חרם רגמ"ה למד דינו מתשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל שכתוב בד"מ סקט"ו ס"ק י"ג ע"ש

ואמינא ולא מסתפינא דטעמא רבה הוא יותר מהראשונה להתירה לאשה זו לבעלה הגם דחרגמ"ה לא פשט בגבולינו לא יהי אינו אלא דרבנן לא כן לגבי דידן שיש לנו חומר שבועת אלהים