שו"ת תעלומות לב חלק א קסד

בקדושין מאן ספיק ומאן רקיע להק' להרשב"א או להריב"ל ז"ל מסוגיא זאת. ואפשר להכריע דהתוס' קיימי אמסקנת הש"ס דאי לת"ה ק"ט דמאי מקשו דלהמנו במגו כי היכי דמהמני ברישא. והלא שניא ושניא דברישא איירי באין כת"י יוצא ממ"א ושפיר אמרינן מגו. ואלו בסיפא דהוי בכת"י יוצא ממ"א הוי כמקויים והו"ל מגו במקום עדים וכמש"ל. אלא ודאי דגם הכא קיימי אמסקנ' וכמ"ש בתוס' קדושין ודבריהם נכונים. וכבר ראיתי מי שתירץ לזה ומ"ש נר"ל יותר ברור והדק היטב בש"מ שם בד"ה אין נאמנים

ואם כני'ם אנו בזה ק"ט להר"ש בכריתות שכתב דהיכא דמע"ר ל"מ אפי' אי אי"ל מגו. והרי זה הפך דברי הרשב"א ומשמעות דברי התוס'. ואנא מצא מקור דין זה כי אנו לא ראינו אלא היכא דבטענת המגו מע"ר כההיא דמזיד הייתי ולא להפך. ואין להתעקש ולומר דהר"ש ס"ל דהתוס' קיימי להס"ד. שהרי כשרצה להוכיח דמגו בב' לא א אמרינן ה"ד התוס' לפי המסקנא כיעו"ש. והיותר תימה על הרב ש"ך שם באות ך' שהביא לו סמוכות מדברי התוס' בקדושין כדמותם ולא נרגש מזה. ולפום מאי דכתיבנא ק"ל על הרב כנ"הג בח"מ סי' מ"ז הגהב"י פ"ב שרצה להוכיח דלא אמרינן מגו היכא דמע"ר מהדין סוגיא וכונתו פשוטה כמ"ש הרב מהרח"א. ולפי האמור מהא לא איריא ושפיר יש לדחות כאמור. אלא דהאמת דמה שיחסו ס' זאת להרשב"א ז"ל ממ"ש מב"י בשמו בסימן ע"ה ליתא כמבואר בתשו' ח"ד סי' י"ט והכנ"הג כל יקר ראתה עינו. ועיקר מטרין הכא ליישב קושית הרב מהרח"א לפי דרכו ועוד לאלו'ה מילין בענין זה אלא שאין כאן מקומו

הדרן לעיקר שאלתנו זאת תורת העולה שיפה דנו יפה הורו ב"ד המקום הע"י שלא יוכל לשלחה בע"כ ואין להאמינו בכל מה שאומר כדי להתיר לו לישא אשה אחרת. ועתה כי שילחה מביתו חייב בשארה וכסותה לכ"ע. ומ"ש בשאלה שרוצה להפטר גם ממזונותיה כיון שהוא רוצה לגרשה והיא אינה רוצה. ונראה שכך הורה לו אותו החכם בעיניו ואולי כיוין למ"ש הרא"ם ז"ל בח"א סי' ל' וטח עיניו מראות דלא אמרה הרא"ם ז"ל אלא היכא דלפי הדין יכול לגרשה והיא מעכבת מצד התקנה. ואף לזה כתב מהרח"ש בסי' נ"א שמהרי"ק ז"ל חולק ואף שכתב שיכול הבעל לומר קי"ל כהרא"ם מ"מ בנ"ד אין כל ספק דחייב במזונותיה כיון שמן הדין אינו יכול לגרשה בע"כ. וגם דודאי אית להו חומר השבועה ומי יתירנה בטענות כוזבות כאלו. וראוי להחרים שלא ידברו סרה על האשה הזאת דשמץ פיסול לא נמצא בה כמ"ש מהר"ם מלובלין בסי' פ' ורש"ל בסי' ג"ל ועיין סמיכה לחיים ס"סי ח'

את זו כתבתי בקצ'ר אמיץ מקוצר רוח ולב דוי אל הלקח ארון האלהי'ם מרן הגאון ר"ל ח'ד בדרא הרמ"ז זלה"ה הכ"מ ע"כ היו דברי מועטים. והיו דברי כלפי הקדש רב אחאי גאון הרב המובהק המאיר כברק בנש"ק רב שמ"ח גאגין נר"ו ואם יסכים עמדי ישמח לבי גם אני כ"ד נא"ה המקוה ומחכה רחמי האל הזן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן ך' וזאת תשובת הרב הנז"ל נר"ו

תשובה אנא נפשאי צעי'ר החי מצע'רי ירושלם ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מההיא מרגליתא טבא נברשתא דדהבא הרב הכולל מגזע היחס והמעלה זר"ק הא"ח נפשנו יצ"ו ומענותנותיה רצה לעמוד ע"ד המעט הוא ולעשות רצונו חפצתי כי באמת חביב עלי עד לאחת ובכן אמרתי והנה באתי בכותב ב' אותיות מאשר תשיג ידי לפי מיעוט דעתי ואשר תעלה מצודתי בע"ה

ואומר עם קנ'י בענין הנוגע לפו"ד בנדון הנז"ל לפי מיעוט שכלי הדין פשוט מביעתא בכותחא שאינו יכול לגרשה בע"כ וחייב בשאר כסות ועונה ככל אניש דעלמא וכאשר הורה גבר חמיר לבא הרב הפוסק נר"ו וטעמו ונימוקו עמו מההיא שכתב הרשב"א ז"ל באלף רל"ז דכל שידענו שהקטטה מצאה קן לה בין האיש והאשה ידים מוכיחות שמתעולל עליה לגרשה ואמרינן דשקר ענה בה במה שאומר שמאמין מין לדברי העד שנטמאה עש"ב. והכי חזינא להרשב"א ז"ל חזר ושנאה לתשו' זאת במיוחסות סקל"ג וציינה מרן הקדוש ז"ל בית יוסף סקט"ו וכתבה מור"ם ז"ל בהגה סקע"ח ס"ס ט' בשם מוהרי"ק ז"ל ועיין להגאון הר"א ז"ל בביאורו שם הראה לנו סו' הש"ס בפ' בתרא דיבמות והיינו ודאי היא הסוגיא עצמה שנסתייע מינה הרשב"א ז"ל בפ' האשה שלום ע"ש. והדבר הקשה דמה ראיה היא זו מסו' הנז"ל לדונו של מור"ם ז"ל דבשלמא לנדונו של הרשב"א ז"ל שהוחזק שקרן בטענתו וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם דנמצא שקרן במקצתן הוי ראיה מהסוגיא זאת דקאמרי מט' דקטטה ר"ח אמר משום דמשקרא ועליה פי' ש'ר הרשב"א ז"ל דא דאחזוקי מחזיקנן לה בשקרנות בכל מה שתאמר והכא דכוותה וכו' לא כן בדינו של מור"ם ז"ל אשר לא הוזכר בה שום שקרא כ"א קטטה לבד מנא ליה מסוגיא זאת למימר שאינו נאמן במה שאומר שמאמין לעד ויפה כוין מור"ם ז"ל שלא ציין בזה להרשב"א ז"ל דאין זה דינו ומי יודע מקומו איה במוהרי"ק ז"ל דהרשב"א ודאי חולק בדין זה שלא כתבו אלא במשקר וראייתו מוכיח עליו עכ"פ מצינו ג' המה מטיבי מוהרי"ק מור"ם והג"רא ז"ל דהכי ס"ל דכל שהיה קטטה ומריבה אף שלא הוחזק כפרן מעולם אינו נאמן דא דאמרי' שמתוך כך שם לה עלילות דברים ואבד אמונתו במה שאומר שמא מין להעד לפוסלה

איברא דהסברא הזאת מצד עצמה קשה. וכבר ראיתי להגאון חת"ס ז"ל בא"הע ח"ב סק"ו כאריה שאג וכלביא התקומם ע"ד מור"ם ז"ל הללו שכתב דודאי מחמת שנאה אומר כן דאיזה ודאי יש כאן אטו מי שגנבה כיסו של בעל והוא מתקוטט עמה ואח"כ בא ע"א שזנתה א"א לומר שלבו מאמין באמת לדברי העד ואתגורי אתגר וכו' וע"ש שעמד בראייתו של הרשב"א ז"ל ולדברי מור"ם הצ"ע

ונקט מיהא לנדו"ד שהוחזק שקרן לעין השמש וההוא אמר בפני ב"ד בפעם ראשון שעיניו ראו שזנתה ושוב הודה כי שקר ענה דודאי הגמור הוא שגם הרב חת"ס ז"ל יודה בזה שאין להאמין מין במה שאומר שמאמין לדברי העד. וכ"ש להרשב"א ז"ל דאינו נאמן וכ"ש וכ"ש למוהרי"ק ומור"ם והג"רא ז"ל דודאי אינו