שו"ת תעלומות לב חלק א קסא

לומר דאם איתא דהוה ס"ל להרי"ף והרמב"ם דכל שיש לה מזונות ממקום אחר דהאחים פטורים. למה צריך בארוסה לפטור את האחים מטעם דהכי מפורש בתנאי כתובה עד דתלקחן לגוברין והיינו לקיחה דאירוסין. תפ"ל דבלא"ה יש לה מזונות מארוס. הא ודאי לאו מלתא היא דבארוסה הוצרכו לה לאשמועינן דאפי' אי ארוס לא יהיב לה אינהו פטירי מתנאי כתובה משא"כ בעלמא. עכ"פ נראה ברור דמהר"י הלוי והרב השואל להרב נו"ב ס"ל דאין ראיה מהרי"ף והרמב"ם לחייב את האחים. וגם החכם שהביא מהר"י הלוי ז"ל לא תלי זיניה בהאי פלוגתא. וראייתו מפוסק לזון בת אשתו היא דחויה מעיקרא. ולו יהי אלא מחלוקת בדעת מרן הש"ע ז"ל האחים שהם מוחזקים יכולים לומר קי"ל כמהר"י הלוי והרב השואל להנו"ב כדי להפטר. ועוד אני אומר דע"כ לא פליגי הנו"בי והכנ"הג ודעמייהו אלא בנ"ד שהאם היתה מפרנסה או אם נתחסד עמה א' ופרנסה אבל בכגון נ"ד שהלכה לשרת אצל אחרים וביזתה את עצמה. כגו"ד אפשר דיודו גם הם שהאחים פטורים דבהרוחה כהאי שתבזה את עצמה לא ניח"ל לאב. ועיין היטב בתשו' הנו"בי שם ודוק כי קצרתי לרוב הטרדא. וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו מטעיות ושגיאות: סימן י"ח

שאלתני לבאר לך הא דאמרו בזו"הק פ' אחרי מות דאזדמנת בת שבע לדוד מיומא דאתברי עלמא וכד נטל ברתיה דשאול מלכא ההוא יומא נטל לה אוריה ברחמי וכו' ע"כ. וקשיא לך דבעידנא דנטל דוד למיכל בת שאול עדין לא נולדה בת שבע כדמשמע בסנהדרין ואיך נטל לה אוריה וכתבת שלא מצאת מי שנתעורר בזה את"ד בשינוי לשון ובקיצור הצריך

תשובה דע לך ידידי שכבר נתעורר על זה הגאון יעב"ץ ז"ל בס' מטפחת ספרים והניחו בתימא. ובא רעהו וחקרו הוא הרב בן יוחאי ז"ל במענה נ"ח וכתב וז"ל וגם שלשים שנה הקודמים היה קשה להגאון המשיג עדיפא הו"ל למיפרך שהרי בריאת העולם קדמה זמן כביר ובזוהר כתב דאזדמנת מיומא דאתברי עלמא וכן אמרו בש"ס סנהדרין דק"ז ע"א וכו' עי"ש. ובא השלישי להכריע הוא הרב שי"ר ז"ל בספר נחלת יהודה שחיבר להליץ בעד הרב יעב"ץ ז"ל ולא רצה לראות ולחפש זכות לס' הזו"הק. ושרי ליה מאריה שהטיח דברים הרבה אשר לא כדת וכשורה ואולי באין מבין כונת הזו"הק העמוקה. ואם הרב יעב"ץ פתח לו. פתח קטן. הוא עזר לרעה והרחיב פה האריך לשין ובקש כל טצדקי לסתור דברי הרב בן יוחאי ז"ל בלעגי שפה. וברוב השגותיו לא צדק. והא דקמן חדא מנייהו שכתב עליו וז"ל ומה יאמר המחבר דברי הבל דעדיפא הו"ל למפרך שבת שבע היתה ראויה מברי"ע כל השומע יצחק לו וכי בשביל שהיתה ראויה לו מימי בראשית לא יעלה חשבון הנישואין על נכון. אולי יעשה עצמו כטועה דמ"ש בזו"הק דאזדמנת וכו' ר"ל שהיתה כבר ברואה וחיתה א"כ כמה אלפים שנה ע"כ הבט ימין וראה איך שחק ורגז עליו בלעג הרבה אשר לא היה ראוי לפי כבודו. והדבר ברור שלא רצה להבין לא דברי הרב יעב"ץ ולא תשובת המשיג עליו. כי כוונת הזו"הק פשוטה דקשיא ליה דמאחר דאזדמנת לדוד איך נטלה אוריה ע"ז משיב דבההוא יומא דנטל דוד ברתיה דשאול נטל אותו זכות אוריה ברחמי ואתיהיבת ליה הכונה אזדמנת ליה עד שנולדה ונשאה. ולבתר אתא דוד ונטל דיליה אלא שאכלה פגה. ודבר זה פשוט בכוונת הזו"הק עד שאי אפשר לחשוד שהיעב"ץ זך השכל ונקי התבונה אשר חפץ צדקו של הזו"הק אפי' בדרך רחוקה. שיטעה ח"ו בכונת הזו"הק דמ"ש בההוא יומא נטל לה אוריה דהכונה נסיב לה. כי אף אם קודם לכן אמר נטל דוד ברתיה דשאול והתם הכונה הוא דנסיב לה. מ"מ הלשון סובל ב' פירושים ויתפרש לפי הענין. אלא מאי אית לך למימר שכונת הגאון יעב"ץ הוא להק' איך שלשים שנה קודם אזדמנת לאוריה. ובמס' סוטה אמרינן ארבעים יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצאת וכו' ולא שלשים שנה. ע"ז השיב ה' בן יוחאי שפיר דעדיפא הו"ל למיפרך איך אזדמנת לדוד כמה אלפים שנה קודם ודוק כי דבריו נכונים. ובחנם השיג עליו בדרך היתול בס' נחלת יהודה והחריד עליו כל החרדה הזאת ה' הטוב יכפר

ובהיותי בזה שמעתי מקשים כמ"ש בריש מס' סוטה ארבעים יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצאת ואומרת בת פ' לפ' ומקשים ע"ז אמאי לא אמר בת פ' לבן פ' או פ' לפ' וזכורני שיש מישבים זה דדרך העולם שהזכר הוא יותר גדול מהנקבה לכן אומרים בת פ' שעדין לא נולדה ולא נקרא לה שם לפ' שכבר נולד ושמו ידוע. ואינו מחוור דהא ודאי קמיה שמיא גליא שם הזכר והנקבה. וכמו שמצינו דאזדמנת ב"ש לדוד ואח"ך לאוריה קודם שנולדו שניהם וכנז"ל ועוד דהתוס' שם בד"ה קודם כתבו בפירוש דהוא קודם יצירת הזכר בין נולדה הנקבה בין לא נולדה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא. וראיתי להרב משמרות כהונה בחי' לסוטה שרצה לישב זה וז"ל נ"ל במאי דאיתא בפ' הבע"י דנחלקו בקיום פ"ור וכדי לצאת ידי שניהם צריך ב' זכרים ונקבה. והשתא אי יאמר לבן פ' לא ידעינן הי ניהו אבל בבת דאין לו אלא אחת סגי בבת פ' ודברו חכמים בהווה במי שמקיים פ"ור כהלכתו ע"כ. והרואה יראה כמה דחוקים ורחוקים דבריו דהא קמיה שמיא גליא ועוד לדידיה קשה דנימא פ' לפ' והנר"ל פשוט הוא דכיון דהאב זכאי בבתו ואי בעי מסר לה למנוול וכו' ואין נישואיה תלוי בה על כן תלה לדבר באב ואמר בת פ' לפ' כי הבן אין אביו רשאי להשיא לו אשה על כרחו והוא ברור: סימן י"ט לעי"ת בידיק יע"א בחדש תמוז תרכ"ט

שאלה יורנו המורה בראובן שנשא אשה ובא עליה ושנאה ושם לה עלילות דברים בכל יום ויום כדי לגרשה מעליו. ויהי כדברו אליה יום יום שתתרצה להתגרש והיא לא שמעה אליו באמור לו מה מצאת בי עול לגרשני ועולה לא מצאת בי. וחמתו בערה בו ויאמר לה לעיני השכנים עתה תראה איך בבזיון וחרפה אגרשך והיית לעג וקלס. יען אשר לא שמעת להתגרש ברצון טוב. ויהי בבקר והשכים לבא לב"ד לאמר כי בעיניו ראה איך זינתה אשתו עם פלוני