שו"ת תעלומות לב חלק א קס

בפ' נערה כשדחה ראיתו והוא פשוט. ועיין להנמק"י בחי' לפרק נערה הנדפס בס' אישי ה' שהסכים כן וכן כתב בפשיטות הרב נאמן שמואל בסי' נ"ח

באופן שעלה בידינו שדעת הרי"ף והרמב"ן והר"ן והרא"ה והרי"טבא והנמקי והרדב"ז והרמ"א והנאמן שמואל ודעמייהו זלה"ה כולם כאחד מסכימים שאם נשבעה ולא תבעה כתובתה שאינה מפסדת מזונותיה ויורשיה יורשים כתובתה. וכן היא הסכמת רבני האחרונים ז"ל שהביאו דבריהם בלתי חולק. וכ"ש לדעת הרמב"ם ורבותיו ורבים אשר אתו דס"ל שאין האשה גובה מזונות אלא בשבועה כמ"ש בפי"ח מהל' אישות. דודאי ופשוט שלא איבדה מזונות אם נשבעה וכמ"ש הרב משכנות הרועים שם. והוצרכתי לבאר כל זה הגם שהוא דבר פשוט מפני שהיה בעיני איזה מהחכמים ה"י כדבר תמוה ע"כ הוכרחנו לבאר וללבן דין זה כדי להורות כי הלכה זו ברורה ומוסכמת

וכן עשיתי מעשה בבית דיני פה העירה טראבלס יע"א להפיק רצון האשה מרת רוח הנז' בשאלה ויען שאלה אשה שרצונה להקדיש כתובתה לצורך תשב"ר ונכסי בעלה הם קרקעות והנם מחוסרי גוביינא וכיון שאינם מוכנים בידה חששנו שלא תועיל ההקדש כמ"ש הרדב"ז ז"ל בסי' תק"א וגם לצאת י"ח סברת הרשב"א ז"ל שפסקה רמ"א בחח"מ סי' רנ"ז והיא באלפ'יו סימן תקס"ג דס"ל דלא קנה ההקדש שאי אפשר אילן של הדיוט יונק משדה של הקדש. והגם שרבני האחרונים הרבו לתמוה על דבריו ואוקמוה דוקא בהקדש ב"ה אבל בהקדש עניים דבריו קיימים כיעויין בחק"ל ח"מ ח"ב סי' מ"ה ובארח משפט סי' נז"ר אות ב' ובישרי לב חח"מ אות ה' ועיין ערך השלחן בסי' צ"ו סכ"ט. מ"מ לצאת ידי חובת כל הדעות אנכי תקנתי שאחר שתשבע על כתובתה תתחייב בסך ידוע לצורך הקדש ת"ת יכב"ץ באופן המועיל ויורשיה יורשי כתובתה ישלמו החוב שנתחייבה והמותר יזכו בו. ולהיותי עמוס התלאות לא ביררתי כל פרטי הדינים האלו כאשר עם לבבי והנראה לע"ד כתבתי: סימן טו"ב

שאלה בת יתומה שהיה לה להתפרנס מנכסי אביה. ופסקו לה ב"ד מזונות. והיא הלכה לשרת אצל אחרים והיתה אוכלת ושותה שם. ואחר ימים רבים באה לב"ד לתבוע מזונותיה. ואחיה משיבים מאחר שבזית את עצמך והלוך הלכת לשרת את אחרים והיית ניזונת שמה. אין אנו חייבים לתת לך מזונות. וע"ז באו לדרוש את דבר המשפט אם אחיה חייבים במזונותיה באותו זמן שהיתה משרתת אצל אחרים אם לא

תשובה הנה פסק מרן ז"ל בש"ע א"ה סי' קי"ב ס"ב דבת הניזונת מנכסי אביה אחר מותו מעשה ידיה ומציאתה לעצמה ע"כ וה"ט משום דהאב רוצה בהרוחת בתו ולכן גם מעשה ידיה לעצמה כמ"ש הח"מ שם. וא"כ לכאורה היה נראה לדון בנ"ד שאף שהיתה ניזונת משל אחרים בעד מעשה ידיה כי לא הפסידה מזונותיה מבית אביה. דומה לפוסק עם אשתו לזון את בתה ה' שנים שאפי' נשאת לאחר ופסקה עמו ג"כ לזון בתה ה' שנים שחייב גם הראשון לתת לה מזונותיה אף שיש לה מזונות ממקום אחר כמ"ש בא"הע סי' קי"ד. אכן ראיתי בתשובות מהר"י הלוי ז"ל כלל ג' סי' ך' שהביא משם חכם אחד שלם שרצה לחייב את האחים במזונותיה והביא ראיה מההיא מתני' דפוסק לזון את בת אשתו. והרב המחבר ז"ל דחה ראייתו הנז' בטוב טעם דהתם הוא חייב לזון בת אשתו מכח תנאו וחיובו. משא"כ במזונות הבנות שהוא מפאת תקנת חז"ל שאין האב רוצה שתתבזה בתו לחזור על הפתחים. ולזה נימא דכל שיש לה מזונות ממקום אחר אין לה מזונות מאחיה. ובסו"ד הביא ראיה מהמג"א מפירש"י ז"ל בפ' נערה כיעו"ש. ואולם מרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סימן קי"ב הג"הט ו' כתב שדעתו נוטה לדעת אותו חכם שהביא משמו הר"י הלוי ז"ל שם דאפי' יש לה מזונות ממקום אחר שאפ"ה יש לה מזונות מאחיה

אך עינינו הרואות שראיית מהר"י הלוי ז"ל מפרש"י דפ' נערה היא אמתני ותקיפא. והאף אמנם שהרי"ף והרמב"ם מפרשי בעיית הש"ס בפרק נערה אי אית לה מארוס או לית לה ופסקו דאית לה. וכן פסק מרן המחבר ז"ל בש"ע שם. ולדידהו אין ראיה מכאן שכאשר יש לה מזונות ממקום אחר שאין לה מהאחים מ"מ מפרש"י והתוס' והרא"ש ז"ל יש ראיה נכונה לדין זה כמ"ש מהר"י ז"ל. ופירוש זה של רש"י ודעמיה אינו ענין לא לדינו של הרי"ף ולא לדינו של הרמב"ם ז"ל כמ"ש מרן הב"י ז"ל שם. דלכולהו אם נתארסה אין לה מן האחים. ואין כאן מחלוקת אלא לגבי ארוס וכמ"ש הב"ש שם סק"ו. וראיתי להרב מעשה רוקח ז"ל בח"ב בפי"ט מהל' אישות סט"ו שתמה על מהר"י הלוי וז"ל וא"המ י"ל בין נתארסה שעשתה מעשה בקבלת קידושין דאמטו"ל נתחייב הארוס לזונה לנתחסד אחד בתורת חסד ואיהי ג"כ לא עשתה שום מעשה הגורם פירוד בינה לבין אחיה וכ"פ דעת הכנ"הג א"הע סימן קי"ב ע"כ ואתו הס"ר שאין חילוקו מבואר מאחר שעיקר ראיית מהר"י הלוי הוא מפירש"י ז"ל שכתב דכי חזי ארוס דמתזלא זין אין לה איהו מדידיה אע"פ שאינו מחוייב לזונה ע"כ דמשמע דכל שהיא מוצאת מי שיזון אותה אע"פ שאינו חייב דהאחים פטורים. וא"כ ה"ה בנתחסד אחד עמה וכבר עשה מעשה לזונה. שאין האחים חייבים לתת לה דמי מזונותיה. וכ"ש הוא מהתם דאע"ג דלא ברירא לן אי ארוס יהיב לה או לא ואיכא למימר דשמא לא יהיב לה ולא איכפ"ל בזלזול דידה. אפי"ה משום דהסברא נותנת שהוא נותן אמרי'. בודאי דלית לה מהאחים. כ"ש בשכבר נתחסד אחר ויהיב לה שלא יתחייבו האחים בדמי מזונות והוא פשוט

וחזינא לגאון הר' נודע ביהודה ז"ל במ"ת חא"הע סי' צ"ה שהביא משם רב אחד דס"ל דכל שהבת היתה לה מזונות ממקום אחר שאין האחים חייבים לתת לה כלום ע"כ. והרב המחבר ז"ל חלק עליו וכתב דהאי דינא תליא בפלוגתא שבין הרי"ף והרמב"ם עם רש"י ותוס' והרא"ש בפירושא דשמעתתא דפרק נערה ובפלוגתא זו פסק המחבר בסי' קי"ב ס"ג כהרי"ף והרמב"ם עכ"ל. ואנו כבר כתבנו לעיל דהגם דמדברי הרי"ף והרמב"ם שפסק מרן הש"ע כוותייהו אין ראיה לדין זה. מ"מ אין להוכיח דפליגי אהאי דינא וס"ל דגם ביש לה מזונות מאיש אחר דלא מפטרי האחים. ותסגי לן למימר דאינהו לא אמרי בה לא חיוב ולא פיטור. ומאחר שמדברי רש"י ודעמיה יש להוכיח דפטירי ודאי דכוותייהו נקיטינן ואם נפשך