שו"ת תעלומות לב חלק א טו

לעכב. הרי כתוב ושנוי ומשולש בדבריו דתגין לא מעכבי וגם דקדקנו שפיר לענין נ"ד דנדבקו ז"בז דלא קפדינן לדעת הר"מ

ותבט עיני למוהר"י מינץ סי' ט"ו דכת' דבמקום שיש ס"ת עשויים וכתובים כתקונן בתגין וכו' אפי' לדעת הרמב"ם פסולים האחרים כלכתחילה ואינו מכשיר אלא במקום שאין ס"ת עשויה. כהלכתה דאז חשיב דיעבד וכשרה אבל במקום שיש תקנה לא ע"ש. ומלבד דהרואה דברי. הרמב"ם לבבו יבין דלא משתמען הכי כמ"ש דכתב ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכו' הר"ז ספר כשר ע"כ. דמנין לנו לומר דכשר דקאמר בשלא יהיה אחר מאחר דלא איירי בהכי ולדבר הזה בודאי אם היה דעתו כך לא הוה שתיק הרמב"ם מלומר דביש אחר פסול ולפחות הי"ל לפרש דצריך תיקון כיון דלא חזי למיקרי ביה היכא דאיכא אחר ולא להחליט עליו ולומר דכשר והרמב"ם על תחילת עשייתו קפיד וכל עוד דבעשיית הס"ת לא דקדק בזה כתב דכשר ולא שנייא ליה בין יהיה אחר ללא יהיה אחר. וגם כבר כתבנו דהרמב"ם מנה עשרים דברים הפוסלים ושאר הדברים למצוה לא לעכב ומשמע כל שאר מילי וטפי מך' לא ולפי סברת הר"י מינץ הו"ל להרמב"ם להוסיף עוד מעט אחת היא על הך' והוא דכל הדברים דהם למצוה לא לעכב אם יהיה ס"ת אחר פסול לקרות באותו שאינו מדוקדק בדברים אשר המה למצוה לשון הרלנ"ח שהשיב בתשו' סי' א' למוהר"א צרפתי כבר נודע לכל יודעי דעת ומביני מדע כי כוונת הרב הגדול הרמב"ם ז"ל כשחיבר ספרו הגדול ס' היד החזקה היתה לכלול בו כל הדינים כולם מקטנם ועד גדולם לשכל העולם יסמכו עליו ולא ישוטטו לבקש את דבריו בשום דכר בעולם משום ספר אחר ולכן אפילו התפלות סידר בו וא"כ הוא אם אמת הדבר שדעת הרמב"ם לפסול בדבוק האות אל עצמה וכו' למה לא היה מונה הרמב"ם זה הדין עם הדברים הפסולים שפרטן ומנאן אחת לאחת למצוא חשבון וכל צורת האותיות שנזכרו בפ' הבונה הם לכתחילה לדעתו לכתחי' ר"ל שראוי לעשותן כמו שנזכרו לשם כיון שצורתן בלוחו' כך היתה אבל אם שינה כגון שנדבק רגל הקו"ף לגגה לא פסיל כיון שאינה דומה לאות אחרת וכו' ואם היה האמת שהיה פוסל לדעתו הי"ל לרב לכתוב צורת האותיו' ולמנות עם הדברים הפוסלין כל ששינה מצורת האותיו' שנכתבו עש"ב. ובזולת כ"ז אף אם נרצה לחוש לסברת הר"י מינץ היינו לקרות בו לכתחילה בדאיכא אחר ולא להורידו בשכבר קורין בו דהוי בדיעבד ובכה"ג מודה הרי"מ ז"ל וחילוק זה מצאתיהו בהרב פרי האדמה ח"ג פ"ז דס"ת וכן חילק הרב החסיד בס' אמ"ל בדעת הרי"מ ז"ל דאם הוציאוהו אין להורידו יע"ש. ותו דלדבר הזה שפיר מיקרי ליכא ס' אחר כיון דכל ספרי מקומינו הגם דכולם כתובים בתגין מ"מ לא יבצר דבצרי באיזה מקומות כאותו שקורין בו. ושו"ר דמדברי הת"ה בפו"ך סי' צ"ג יש לדון להיפך מהרי"מ דדיעבד הוי כל שנכתב הס"ת ואפי' שיש אחר אין למנוע מלקרות בו ע"ש. וכבר ראיתי למוה"ר כנ"הג יו"ד סי' רע"ד הגב"י או"ב דכתב דפליגי הרי"מ והת"ה ע"ש והגם דהחיד"א שם בס' ש"הג כ' דאפשר דמודה הת"ה להרי"מ כאן ע"ש לא נהירא כלל כדכתיבנא דדעת הרמב"ם לא מיסתבר הכי וכבר רמי מוהר"א נבון בנ"ב ח"ב סימן י"א ע"ד החיד"א ע"ש דמסיק להקל ודיעבד הוי כל שנכתב כפשטיות דברי הת"ה ואף דאיכא אחר אם כבר קראו בזה ואינו חדש ממש אין לפוסלו. ודלא כמו שהבין השואל אשר בס' לב חיים ח"ב סי' י"ט אשר בסי' קס"ז אות ט"ו דייחס על מוהר"א נבון מה שלא עלה על דעתו דכתב וז"ל והרב נחפה בכסף בחיו"ד סימן י"א שקיל וטרי אם רוצים לתקנו אם יש בו משום פגם וכמעט ס"ל דיש בו משום פגם ע"כ וכתב שם דאינו יכול להולמו והאמת כן הוא שאין מקום להולמו מכיון שהבין כן אבל הרואה דברי הרב שם יראה דלא הוי הכי כ"א דהמורה דשם גזר לעשות בו תגין והרב השיגו כי אם לא יעשו אינו נפסל דיש להקל שלא להכריח אותם לעשותו מכיון שנכתב וכבר קראו בו אין לפוסלו משום תגין דהוא מצוה מן המובחר ובהא איירי אם יש להכריח לעשותן או"ל אבל לא כתב כי אין לעשותן מכיון שנכתב כיע"ש היטב. אמנם הבא לתייגו לרצונו לפני ה' פשיטא דהרב נמי מחזיק יד העושהו ומברכו שמקיים מצוה מ"ה ומי זה אמר דמונעין אותו והשואל הנז' קרא ושינה בדבריו אשר הנם מבוארים היטב ופשוטים מלפניהם ומלאחריהם. ועיין בענין זה מה מיקרי דיעבד בס' צפיחית בדבש סי' ט"ל ועיין לד"א סי' ט"ו אות כ"א דתפס דדיעבד מיקרי כל שנכתב הס"ת כהתה"ר משום דהר"י מינץ בלשון שמא אמרה ע"ש וכן הוא סב' מר רבו דהחי"דא דדיעבד הוי כל שנכתב הס"ת כאשר הביא שם מוהר"א נבון משם מר אביו מתשו' כ"י ע"ש וכבר נדפסה זאת התשו' בנח"ב ח"ב סימן ט' ושם אייתי לשון של זהורית שהביא הרב בנו משמו דמבואר יוצא דאע"ג דאיכא ס' אחר כשר מ"מ כיון דמידי דרבנן הוא נקטינן להקל וקורין בו וגם בלשון הר"מ הר"ז כשר משמע דכשר לקרות בו לכתחילה ואף שיש ספרים אחרים ע"ש והיינו כדדייקינן אנן עניי בדברי הרמב"ם. מעתה לך נא ראה בדברי הגהמ"י שם בפ"ז גבי מ"ש רמב"ם כל הדברים האלו וכו' למצוה מן המובחר כתב וז"ל וכן פסקו כל רבותינו ע"כ ובתשו' הגאונים אשר בס' נהרות דמשק סי' של"א איתא בשם שר שלום גאון וז"ל וששאלתם ס"ת שאין לו תגין כך ראינו שמותר לקרות בו ואין תגין פוסלין בו אבל העושה תגין ה"ז משובח וכ"ש ז' אותיות שעטנ"ז ג"ץ ואם אין עושה להן תגין אין נפסלות ע"כ. ולפי מ"ש מוהרד"ק בית א' חדר ל' יוצא מדבריו דלרש"י נמי תגין אינן מעכבים ע"ש וכן הוכיח הרב זרע יעקב בשי' למס' שבת לדק"ד ע"ב דלרש"י תגין אינן מעכבים לפי מה שפי' שם גבי מ"ש כגון שנטלו לגגו דחי"ת ועשאו ב' זיינין יע"ש וכ"ה דעת ר' ישעיה הראשון שכתב בהל' מזוזה אשר בס' סם חיים בחי' לדכ"ט דמנחות דאחר דהאריך בזה כתב וז"ל ויר"ש יצא ידי כולן שיעשה גופן של אלו ז' אותיות כמ"ש וג"כ עושה הכתרים מלמעלה כמ"ש שימוש תפילין אבל מיהו נ"ל שהתגין אינן מעכבים דדוקא גוף האותיות מעכבים דכתיב וכתבתם וכו' אבל התגין מצוה לעשותן ואם לא עשאן אינו מעכב והאי דכתב בשימוש תפילין אמר רבא כל תפילין דלא בדיקי בהני אתוותא פסילי אינו נ"ל שאם דברי רבא הם היאך לא נכתבו בתלמוד עכ"ל הרי דס"ל דכיון דלא הוזכר בתלמוד להדיא דפסילי אין מעכב והיינו אף בשעט'נז ג'ץ דהוזכרו בתלמוד דהא תלי טעמא משום דלא נאמר שם במנחות דאם לא עשאם פסול והאי טעמא שייך נמי בשעט'נז ג'ץ וכ"כ עו"ש בחי' לדכ"ח ע"א וז"ל ודוקא האותיות מעכבות וכו' אבל התגין מצוה לעשותן ואם לא עשאן