שו"ת תעלומות לב חלק א קנח

תשובה על כל דבר ודבר השואלים והמתנגדים. דברי אלהים חיים תשובתו מוצקת ועל אדני פז עומדת על הדין ועל האמת בעומק עיון ולמוד. ונלוו עליהם רבים ונכבדים הלא המה בכתובים ראשון לציון וחכמי עי"ת תוניס יע"א. הנה גם אנכי קטן באלפי ישראל אמרתי עת לעשות לה'. למען לא נהיה עוד ללעג ולשנינה בעיני העמים. ואמת יעשה דרכו התקנה הזאת נכונה היא וישרה. תעמוד לקץ הימים כל זמן שחקי המדינה והממשלה יהיו קיימים. וכמו שתקנו ח"ור עיר קצומטינא יע"א ובראשם אחד היה אברהם אוהבי ומיודעי והוא בהן לאל עליון. והנני מסכים עמהם ך בכל מה שעשו: כ"ד החותם לכבוד התורה ולכבוד ישראל פה פאריש יע"א ביום ט"ו לחדש כסלו שנת התרל"ד ליצירה: הק' אליעזר איזידאר מו"ץ למדינת צרפת וארג'יל

עינינו הרואות את כל הקורות בדורות האלו דור תהפוכות בחורים גם בתולות פעם בחוץ פעם ברחובות שחקו צעירים שחוק וק"ר. וזה יצא ראשונה לקדש בשוקי עם סהדי דלא מעלי הנהו בוקי סריקי. המה יעשו בערמה שלא מדעת אביה ואמה. ואם מאן ימאן אביה לתתה לו בז לדבר יחבל לו. ותעל שועתם לפני האלילים. שמה ישבו כסאות בסוד משחקים. מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה והויא ליה כחוכא ואטלולא ותורת ה' תמימה אזלא ומדלדלא. ומזה יבאו להתיר ערוה החמורה. כי אשה זו עושה תמורה. והלכה והיתה לאיש אחר ותהי לו סוכנת שניהם מתכווני' לדבר עבירה על הגאולה ועל התמורה ועלו ובאו לפני המושל לקיים כל דברי. וכרות עמו הברית כאשתו לכל דבר. והיא בעולת בעל א"א דאורייתא. אשתני לגריעותא. ובנות ישראל הכשרות היו לברות. אסירים בכושרות. ותהיינה צרורות

על זה היה דוה לבנו בכינו לקשה יום לרבות את הלילות. נלאינו למצוא פתח תקוה להרים את המכשולות ולגדור את הפרצות. ולא עלתה בידינו לסמוך על דעתנו בהפקעת הקידושין. אחרי ראינו שהריב"ש ז"ל היה חוכך להחמיר. הגם כי זה זמן שהגיע לידינו ספר חיים ושלום ח"ב להגאון מהר"ח פאלאג'י ז"ל ושם ראינו בסי' כ"ו שהסכים כן להלכה ולמעשה. ובאותו פרק עמדנו ותקננו נסח ההסכמה ובאו ע"הח כל ח"ור וראשי ויחידי קהלתנו בכל חזק ותקף. בכל זאת היה לבנו מהסס למעבד עובדא כי היינו חוששים לדעת המחמירים דלא ניח"ל בהפקרא

והנה בעתה כאשר האיר וזרח לגבולנו מעלת הרב המובהק מר ש"דר מר רב תנא דבי אליהו חזן הי"ו הצענו לפניו דברי השאלה הנז"ל ובעיניו ראה התקלות הגדולות והנוראות שנקרו ויאתיון אזר כגבר חלציו והעדיף מטובו למשקל ולמטרי וצלל במים אדירים להוציא לאור משפט הבנות ככל הכתוב בדב"ק הנאמרים באמת. ודבריו המצודקים מצאו חן בעיני ח"ור ע"הק ירושלם תוב"א וח"ור תוניס יע"א והסכימו עמו להלכה ולמעשה. ובכן אף אנן נמי התאזרנו ברב עז והכרזנו את ההסכמה החתומה הנז"ל בכל הב"כ שבמח"ק וגלילותיה. וקיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לאשר ולקיים התקנה הנזכרת כל זמן שיר הממשלה הרוממה יר"ה תקיפא עלינו לעשות כדת וכנימוס ההוא. ויה"ר שלא יבאו בנות ישראל לידי מדה זאת. ואפריון נמטייה להרב תנא דב"א מר ש"דר הנז' הי"ו כי זכה וזיכה את הרבים לבל תהיה זאת לפוקה ולצור מכשול לבני עמנו ולעג וקלס לעיני העמים והשרים. ה' ישלם פעלו ותהי משכרתו שלמה בנכסים רבים ישוב לביתו ירום ונשא ככב מערכתו

הכ"ד החותמים פה קצומטינא יע"א בחדש תשרי התרל"ד ליצירה מתוקה שנת ברוך אתה לה' לפ"ק ע"ה אברהם הכהן ס"ט הצעיר אליהו עלוש ט"ט סימן ט"ו וזה אשר כתב אלי בענין זה מע' הרב כמהר"ש זרקא נר"ו מגדולי חכמי עי"ת קצומטינא יע"א

מר ניהו רבא חיבת עין ימין עינא ולבא רב משרשי"א מן המש'בח ולמעלה בסוד קדושים רבה אח"י וראש הרב המובהק כמהר"ר אליהו חזן נר"ו יאיר ויתנהו ראש על הארץ הטובה כיר"א

ממני הח"מ הנני נותן לו את בריתי שלום לאלפי רבבה. הנה כאשר האיר אל עבר פנינו האי ספ'רא דמאריה טב מרן החבי"פ ז"ל אני עניתי דאיכא למשדי נרגא בההוא פסקא מתשובת מהרימ"ט ח"ב סי' מ"ב ומתשו' מהרי"קו שורש ע"ה ומתשובת הרשב"ץ שדבריו סתרי אהדדי. ובאמת דאגב טרדאי לא חזרתי על למודי. רק אמרתי לחכמי העיר מה שרשום בזכרוני. ואחר זה חזרו והודו ורפו ידיהם מן ההסכמה הזאת. ברם לעת כזאת שראיתי הפס"ד של כת"ר בטלתי דעתי מפני דעת עליון. כי ראיתי שצלל במים אדירים וחזקה על חבר וכו'. מלתא אגב אורחא ראיתי בפס"ד של כת"ר שיצא לחלק מיבמה שהיא בלאו לאיסור א"א שהוא בכרת ומטי בה משמיה דמהראנ"ח ח"א וכפי הנראה שהוא גמרא ערוכה ביבמות דקאמר בהדיא מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת. ומעתה אין להאריך כי אם בשלמא דמר שיסגא: הכ"ד נא"ה דו"ש הצעיר שלמה זרקא ס"ט וזאת תשובתי אליו

חזי הוית כל מילי דמר נוטפים מור. וממולאים בענוה ורוח דעת. אנא דאמרי ישר חיליה דמר שקבל האמת וחזר בו מסברתו הראשונה כדת של תורה וכגון דא מודים דרבנן היינו שבחייהו. ובדברי מוהרימ"ט ז"ל (חא"הע סי' ל"ט וסי' מ') ודעמיה שהביא כת"ר במעט עיון שפיר יחזה דבנ"ד כ"ע יודו. ותמיהני לאשר ראיתי בני עליה מועטים אשר לרוב קדושתם ופרישותם לא ירצו לתת אזן קשבת אל אשר דורש מהם הזמן. וחושבים לומר כי אם הריב"ש ז"ל אשר קטנו עבה ממתנינו היה חוכך להחמיר לחומר הענין. אנן מה נענה אבתריה. ואינם רוצים לדעת כי לא כל הנדונות והזמנים שוים. ואם הריב"ש ז"ל היה עומד פה עמנו חיים. בזמן הרע הזה היה הוא ז"ל ראם המסכימים והמסייעים לדבר הזה. וכבר כתב