שו"ת תעלומות לב חלק א קנו

והא נמי לאו מילתא מלבד דרבו המתירי' שם וכוותייהו נקיטינן והם לא חשו לזה. עוד זאת דהרי לענין יבום התירו בלא חליצה כשהתנה המקדש שלא תפול לפני אח מומר. ולא חששו לשמא יאמרו שהתירו יבמה לשוק בלא חליצה. והגם כי שם ג"כ רבו המצריכים חליצה ומרן ז"ל בסי' זק"ן כתב דישתקע הדבר ולא יאמר מ"מ לא חששו מטעם זה אלא מטעמים אחרים. ואפי"ה עמדו רבני האחרונים ז"ל ותקנו אופן נאות שיהנה תנאי זה להפקיע זיקא עיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל א"הע סי' ח"ן ואדוני זק'ן הגאון ח"ד בדרא ז"ל בס' ישרי לב א"הע אות ק' ושארי הגאון החסיד בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"ג (ועיין בזה אדרת אליהו סי' ח' שאלת יעבץ ח"א סי' כ"ח ואכמ"ל) אלא שלזה י"ל שלענין יבום סמכו להקל מפני שאין בו כרת משא"כ בא"א וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' מ"ה. גם יש לחוש שאם קדש אשה מבלי הליכתו אל השופט ומת שנמצאות למפרע כל בעילותיו בעי"ז כיון שנעקרו הקידושין למפרע וכמ"ש הרב ב"ד בא"הע סימן צ"ח. מיהו גם לזה אין לחוש כמו שלא חששו המתירים ביבמה שהרי כתב הרד"ך בית ט' שכיון שמיוחדת הו"ל כפילגש ולא הוי בעי"ז. והגם שבפילגש עצמה רבו האוסרים על המתירים ולפשט דברי הרמב"ם בפ"א מהל' אישות נראה דלוקה ורבו הסוברים כוותיה לאסור עכ"פ כמ"ש בעניותי במ"א. מ"מ גברא רבא אמר מלתא ויש לו על מה לסמוך ועיין להגאון יעב"ץ בשאלותיו ח"ב סי' י"ד. ואולי בכגו"ד שהיא בקידושין וטובלת עכ"פ בלי שום בושה גם הרמב"ם ודעמיה יודו הכא דלא חשיב בעי"ז. עיין להרד"ך שם ובכנ"הג א"הע סימן כ"ו בהגהב"י. ועיין להרא"ש ז"ל בפ"ב דמסכת קידושין שכתב וז"ל מ"מ אין לאוסרו משום שתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין זה זנות ע"כ (משמע לכאורה. מכאן דס"ל דאפי' במיוחדת לו אם אינו דרך קידושין ונישואין דהוי זנות. ואולי כוונתו דכה"ג כ"ע מודו דלא הוי בעי"ז) ועיין תוס' במס' יבמות דס"ב ע"ב ד"ה סמוך ובדצ"ו ע"ב ד"ה נשא ובמס' סנהדרין דע"ו ד"ה סמיך

וגם הרב כנ"הג בא"הע סי' ל"ח הג"הט א' ובסימן קנ"ז בהגהב"י סמך ע"ד הרד"ך ז"ל ומתורתו של הרב כנ"הג שם למדנו גם כן דלא חיישינן לשמא יאמרו אין אשה יוצאה בלא גט שהרי התיר הרב ז"ל במקדש אשה לשלשים יום דאחר ל"י מותרת בלא גט. הן אמת שדבריו ז"ל מרפסן אגרי דהוי הפך סוגיא ערוכה בנדרים דכ"ט כאשר ראיתי רבים קמים עליו. וכבר עמדו ליישב דבריו הר"הג שארינו זל והר' המופלא מר בריה נר"ו בס' חיים ושלום ח"ב הנד"מ סי' צ"ד וגם דבריהם תמוהים כאשר הארכתי במ"א ואכמ"ל (עיין לעיל א"הע סי' א')

זו בלבד נשאר לנו לדון משום דבר התמוה לרבים שאין להתיר כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ב. והא נמי לאו מלתא שכבר כתב הש"ך שם שאם נותן טעם לדבר המביא ראיות שמותר עי"ש ולא דמי נ"ד למ"ש הרב חיד"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' ז' דגבה תורא בינייהו דבנ"ד אדרבא חומרו קולו ותורה שלמה שלנו הנותנת חיים לעושיה לא תתן יד ח"ו לפושעים ולחטאים הנותנים עיניהם בבנות הארץ. וכל דרכיה דרכי נועם. ועיין להרשב"ש ז"ל בסי' קי"א וז"ל חכם שנראה לו והוכרח להורות התר בדבר הנראה איסור וכ"ש בדבר ערוה. שיכתוב ראיותיו בספר לפי שיש בני אדם שלא שמעו בזה להתיר ומאהבת המורגל ימהרו לתמוה ולהכזיב למי שיאמר נגד המורגל אצלם וכו' על כן מחוייב להראותם האיסור הגדול לאסור המותר ולעגן את המותרת לשוק. שהמתיר בכל אלה מקיים מצות חכמים ואם יש מי שרוצה להטיל מום בקדשים כאשר הורגל בעונותינו ע"י כתיבת הראיות ימצא תשובתו עיש"ב. גם הרשב"א בח"ג סי' א' כתב וכבר נחלקו עלי קצת מחכמי הדור בדברי פה בלי נתינת טעם רק שהיה הדבר חדש בעיניהם ע"כ. הרי שהמתיר דבר המותר מן הדין מקיים מצות חכמים ולא חשחין אנחנא אם הוא דבר חרש ונגד המורגל או תמוה לרבים. כל שההתר הוא ברור ומפורסם ואיכא נמי מצוה רבה להציל אותם מעבירות חמורות כאשר יראה הרואה. וזו היא שסמכתני להטפל בהתר זה אני הגבר ראה עיני כמה צרות תכופות ורוח זלעפות באו ועתידים לבא ב"מ אם לא יתוקן התקון הזה

זאת עו'לה מן המד'בר שבהסכמה כזאת להפקיר כסף הקידושין היכא דאי אפשר לכופו ולתת גט. אין חולק בדבר דמותרת לשוק מבלי שום ריעותא אחרת ואפי' המחמירים למעשה משום חומר ערוה היינו היכא שבידם לתקן ולכופו לתת גט באיזה אופן שיהיה. לא במדינות האלה כי מלבד שאין אונס לקיים דברי חכמים ואיש הישר בעיניו יעשה. עוד זאת כי הממשלה לא תניח לתת גט. ובתולותיה נוגות והיא מר לה. וכה"ג ודאי חשיב כעגונא ממש שכתב מרן ז"ל בא"הע סי' י"ז שראוי לחפש אחר כל צדדי התר עי"ש ואף הרב מהריט"א ז"ל בתשו' שבס' קדושת יו"ט סימן ובס' ברך משה סי' ג"ל שכתב שבקידושין נהגו לתפוס כל החומרות. כבר סיים וכתב שאם קשה הדבר להביא לידי גט שיש להתירה. ועיין להגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בס"ה חק"ל מה"ב חח"מ סי' ד' דק"פ ולהגאון מר בריה ז"ל בס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' כ"ג והגאון נכדו ז"ל בס' כרך של רומי כת"י סי' כ"ד והר"הג בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"י עיש"ב בענין זה

ובכן קם דינא שאחרי שיעשו הסכמה זאת במעמד אנשי העיר רו"ב ורו"מ בכל תו"ח. המקדש אחר כך קידושיו בטלים כחרס הנשבר וכסף הקידושין הם הפקר גמור וזכתה בהם האשה כזוכה מן ההפקר ואתתא שריא לאתנסבא לכל גבר דתצביי. כ"ז כתבתי בנחיצה רבה פה עונאבה המעטירה יע"א בבית מדרשו של שם נשיא הארץ תורה וגדולה וכתר שם טוב ותהלה השר והטפסר החכם השלם בחכמה ובמוסר כמהר"ר מסעוד סיימאן הי"ו. ולמעשה הדבר תלוי בשלטי הגבורים גדולי רבני הגלילות הע"י

הכ"ד הצ'עיר הצעיר המשתלח אשר גרשוני עוני מהסתפח, וכפיו לאל שוטח. כי ישיב שבותי למקום מקדש והמזבח שועל יוצא מבית קדש הקדשים בית פלטי'אל ב'ן עז'ן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט ש"דר מע"הק ירושלם תוב"א

וזה נסח ההסכמה שסידר הרב הגדול שאר בשרינו כמהרח"ף זלה"ה והובאה בס' חיים ושלום ח"ב סימן כ"ו בתוספת נופך מדברי הרב חתם סופר ז"ל בחא"הע סי' ק"ט והגם שהרב ז"ל שם מפקפק מאד גם בנסח זה. אנכי כבר מלתי אמורה ועל רבני ישראל מוטל להורות הלכה למעשה. ועכ"פ נראה נכון