שו"ת תעלומות לב חלק א קנב

והנה ראיתי להר' המופלא כמוהר"יץ אבואלעפיא נר"ו בס' פני יצחק הנד"מ בסי' ט"ו וסימן כ"ו שהאריך בזה ושם בסי' ט"ו ה"ד הראנ"ח בסי' ך' ומה שהק' ע"ד הרפמ"א ז"ל בסי' ס"ו וק"ו ושוב הביא דברי הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' ע"ח ומה שיישב לקושיית הרב משאת משה בחיו"ד סי' ט' ועלץ לבו שכוין לדעתו. ותמה עליו שלא זכר שר לקושיית הרפמ"א שם ונראה דאשתמיטתיה ח"ו ע"כ ואין כאן השמטה כי ט"ס הניכר הוא שם בנדיב לב ח"א בדקנ"ו ע"ג במ"ש שכן ראינו להפ"מ ח"ב סי' ס"ו וק"ו וקי"ז וצ"ל להפמ"א ח"ב סי' ס"ו וק"ו והפ"מ סי' קי"ז. וכן נדפס בח"ב א"הע סי' י"ד דמ"א ע"א. ומה שקבע תירוצו ע"ד המ"מ היינו מפני שהרב ז"ל ביאר קושייתו יותר וגם תמה זאת ועוד אחרת ובא ליישב אגב חדא תרתי. ולא היה צריך לאבד הנייר והזמן בפקפוקי דברים כאלו. לא נצרכה אלא להפיק רצון הרב פני יצחק נר"ו הרגיל בזה. ומכאן תשובה לשאר תמיהותיו ופליאותיו שבדרך זה

עוד תמה הרב פנ"י נר"ו שם על דברי מהראנ"ח ז"ל הנז"ל מההיא דפרק הגוזל דק"י בחטאת שמתו בעליה ויבמה שנפלה לפני מוכה שחין דעל ידי האומדנא מפקינן קדשים לחולין ושרינן יבמה לשוק בקו"ע והצ"ע (וכן תמה הרב ידי דוד הלוי בסי' ס"ז) ושוב כתב שהמעיין בתירוץ הרב מופת הדור המלך דוד נר"ו שם לקושיית הרמ"מ מההיא דקונם אשתי שגנבה את כיסי ימצא מזור לקושייתנו ברם הרואה יראה דלא איפרק מחולשא ועדין קושיא דידן עומדת במקצת ואחז"ר חזיתיה להרב נשמת חיים בתשובה א"הע סי' ג' שהקשה כן ותירץ ע"כ. ובסי' כ"ו כתב שלא יתורץ קושייתו ע"פ דברי הרמ"ז ז"ל ולא מצא תי' נכון זולתי מה שתירץ הרב נש"ח ז"ל שמחלק בין איכא דעת אחרת לליכא עיש"ב. ואנכי הרואה שע"פ תירוץ הרמ"ז לקו' הראשונה של הרמ"מ נתיישבה קושייתו ולא חלו בה ירים כלל. כי הדבר פשוט שאנו לא באנו להוציא קדשים לחולין ולהותיר יבמה לשון בקו"ע. אלא שהאומדנא מבטל ההקדש והקידושין מעיקרם. ואין אנו עושים מעשה להוציא ההקדש לחולין ולהתיר היבמה להנשא לזר. כי אין זה תלוי בזה. ואם אח"כ עבדו עובדא לית לן בה כי לא יקרא אחר כך קו"ע. משא"כ בנשבע שלא ישא אחרת ולא יגרשנה בע"כ כי ע"י האומדנא אנו מתירים בקו"ע לעבור על שבועתו ולישא אחרת ולגרשה ובכגון דא הוא דאמר מהראנ"ח דלא מתירינן. ותי' הרב נש"ח ז"ל הוא כלול ג"כ בתי' הב' של מז"ה ז"ל וכבר ציין לו שם להרב נש"ח ז"ל. והרב פנ"י נר"ו כתב שאחז"ר זכה לראותו כאלו מציאה מצא

ואעיקרא אומר אני שלא אמרה מהראנ"ח ז"ל ץ אלא היכא שאין האומדנא ברורה ומחייבת לגרשה או לישא אחרת אלא שהוא בא להחמיר על עצמו מצר חסידות או מצד אחר שאינו סובל קול של זנות על אשתו אפי' אינו אמת וכיוצא בזה. וע"ז קאמר הרב ז"ל דגם בכיוצא לזה מצינו שיכול להפטר משבועתו מטעם אדל"ן כההיא דנשתמדה אחות המשודכת שכתב הרא"ש וכיוצא בה וא"כ ה"ה הכא. לזה השיב דהתם הוא בשוא"ת והכא בקו"ע ובאומדנא כהאי לא מתרינן בקו"ע. אבל אי האומדנא אמתני ותקיפ' דגם מצד הדין יש לו התר ודאי דאין אנו מונעים מצד השבועה גם אם הוא בקו"ע וכמתבאר כ"ז בדברי הראנ"ח שם ובסי' פ"ט. וא"כ גם בההיא דפרק הגוזל אם האומדנא היתה מוכחא טובא ודאי דהוה מתירינן גם בקו"ע ולהיות שאין האומדנא בריאה וחזקה לכן דחי לה תלמודא התם ודוק היטב. ודון מינה לנדון הרמ"ז ז"ל ונדון דידן שאין האומדנא חזקה כיון שאין בירור בדבר וגם מצד הדין אין לו חיוב לגרשה כי לא נאסרה עליו. ודאי דכגו"ד לא מתירינן שבועתו בקו"ע ופשוט מאד

תו חזיתיה להרב פני יצחק נר"ו שכתב שבדברי הריטב"א והנמק"י הנז"ל נחלקו האחרונים בכוונתם אי דעתם לחלק בין קום עשה לשוא"ת כחי' הראנ"ח ז"ל או דעתם לחלק בין חלה השבועה מיד ואח"כ בא האונס להיכא שבא האונס קודם חלות השבועה (כחילוק מהרימ"ט ז"ל בחיו"ד סימן מ"ט) וחיליה ממ"ש מהר"י אבא ז"ל הו"ד בספרו משפ"ץ ח"א סי' ד' שיצא לחלק כן ונסתייע מדברי הריטב"א הנז' וכתב שכן הבין הר' נכח השלחן וה' ערך השלחן בחיו"ד סי' רל"ב עיש"ב בדרכ"ב ורכ"ה. והנה ס' נכח השלחן וע"הש שהביא אינם מצויים אתי. ודבריו נר"ו לא יכולתי להולמם דקמשוה מחלוקת בדעת הריטב"א והנמק"י מה שלא ניתן ליאמר. שהרי דברי הריטב"א ז"ל והנמק"י ז"ל ברור מללו שכוונתם לחלק בין קו"ע לשוא"ת ואין מקום להסתפק ולחלק בדבריהם. אלא שמהרי"א ז"ל נסתייע מדבריהם לחילוקו ע"כ. ולכן כתב הגאון מז"ה ז"ל בח"א סי' ע"ח שדברי מהר"י אבא ז"ל מטים כן. כלומר שגם הוא מסכים לחילוק זה מדנסתייע מדברי הריטב"א הללו שחילק כן להדיא וגם הוא נר"ו כתב כלשון זה ממש בסי' ט"ו ולא הזכיר שהן הם דברי מז"ה בנדיב לב שכבר הביאו שם וש"וט בדבריו אלא שכאן בסי' כ"ו הדר ביה ויצא לתמוה על מז"ה ז"ל שכתב כן כיעו"ש בדרכ"ב ע"א ואין כאן תימה כמש"ל. עכ"פ גם הוא נר"ו הסכים אסו"ד שראוי להחמיר כס' מהראנ"ח וכמ"ש הגאון מז"ה הגדול בחק"ל והרמ"ז בנדי"ל והביא לנו מן החדש שכן כתב הרב שמן המשחה משם גדול הר' מהר"ם אשכנזי בהל' אישות ר"סי ע"א

וכן בקדש חזיתיה להרב המופלא כמהרמב"ן ז"ל בס' בני בנימין הנד"מ בח"א סי' י"א שהסכים גם הוא ז"ל להחמיר מטעם זה משום חומר שבועה כיון דהדבר במחלוקת הוא שנוי. אלא שראיתי להרב ז"ל שם שכתב שסברא זאת של מהראנ"ח ז"ל של כת הקודמים היא הוא הר"ן ז"ל בסוגיא דכ"ד שכת' דדוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאלו התקבלתי כיון שאפי' היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר וכו' אבל בביטול מעשה לא שייך למימר הכי וכו' ומה מאד אני מתמיה דסברא זאת היא מהרשב"א והר"ן ולא זכיתי להבין למה לא זכרו אותם ומה הפרש יש בין אומדנא להריני כאלו התקבלתי וכו' עכת"ד ואתו הס"ר כי הדין עם הרבנים ז"ל שלא זכרו לדברי הר"ן והרשב"א הנז' לסיועי לחילוק מהראנ"ח. ני הפרש גדול ועצום יש בין אומדנא להריני כאלו התקבלתי. כי הריני כאלו התקבלתי הוא מטעם מחילה וכאלו נתקיימה השבועה ולכן שפיר יש לחלק בין קיום מעשה לביטול מעשה. דבביטול מעשה לא שייך לומר הכ"ה וכאלו קיימת השבועה. אבל באומדנא שאנו באים לעקור השבועה לגמרי היה מקום לומר שגם בביטול שייך לומר אדל"ן כדי להפטר מהשבועה ועיין בתשו' מהרי"מט ח"מ סי'