שו"ת תעלומות לב חלק א יד

אלא גופן של אותיות היאך נמסרה עשייתן בסיני עכ"ל גם ר' ישעיה הראשון בהל' מזוזה שלו אשר נדפסו בס' סם חיים הביא משם רבינו גרשום ורובי המפרשים דפי' דברי רבא דמנחות הנז' על גופן של אותיות ולא על התגין וכתב דזה הפי' נ"ל נכון שמדבר על גוף האותיות היאך תהיה כתיבתן ושוב הוכיח הוא דעל התגין מדבר מכח מאי דאיתא בשימושא רבה ע"ש. אך אמנם זוהי שקשה דמדברי הגמ"י פ"ב דת"ומ מוכח דרבינו גרשום על התגין מפרש ולא על גופן של אותיות דכתב וז"ל פ' הקומץ גרסינן א"ר וכו' והנה ר' גרשום זיינן בס' קדשים וכן רש"י בפירושו כאדם האוחז חרב. ומניפו וכו' ושם פירש שצריך זיונים כאשר זיינם ר' גרשום ורש"י ע"כ וכ"ה בס' התרומה בה' ס"ת סי' ר"א ע"ש וצ"ע. וכפי' היראים הביא המרדכי בה' מזוזה משם י"מ ומשם הסמ"ק דשעט'נז ג'ץ על גוף האותיות ולא על התגין ע"ש וקרוב לדיעה זו מצאתי בהג"מי פ"ב דת"ומ דכת' בדעת רמב"ם דמ"ש רבא שעט'נז ג'ץ צריכין זיונין היינו גבי מזוזה דאמתני' דב' פרשיות שבמזוזה קאי ושם פי' שצריך זיונים כאשר תמצא בפ"ה ע"כ ועיני ראו במרכב' המשנה אשכנזי ח"א בפ"ה דת"ומ ה"ג דכתב הכי דלהרמב"ם שעט'נז ג'ץ במזוזה גרידא אבל בתפילין וס"ת אין מתייגין שעט'נז כלל וכן לא הזכיר רבינו לקמן פ"ז תגין בס"ת עכ"ל. ושם במרה"מ פי"א דשבת הי"א החזיק סברא זו בדעת רמב"ם ע"ש. ברם האי מלתא צריכה ביאור דהנה כמו שנאמר בשעט'נז ג'ץ דלמזוזה לחוד איתמרו כ"כ נאמר בע"כ דגם מאי דאיתא בשימושא רבה גבי תפילין א"ר אלפא ביתא דאתוותא דתגי אתה מוצא בתפילין גרידא הוא ולא בס"ת דגבי תפילין הוא דמיתגייא האי מילתא וכמ"ש להדיא אתה מוצא בתפילין ולפי"ז בס"ת לא אייתי לא תגי שעטנז גץ ולא הני א"ב דהשי"ר ואם כך הוא לפי האמת וכמו שכן יש לצדד בדברי הרמב"ם דבפ"ב הביא אותיות המתוייגות בד' פרשיות של תפילין אלא שאינם אותם דאיתא בשי"ר אלא אחרים וגבי מזוזה בפ"ה הביא אותיות שעט'נז ג'ץ אי הכי הוא אמאן תרמייה לשון הרמב"ם בפ"ז ה"ח גבי ס"ת דכת' ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש וכו' שבעה ע"ש והלא אותיות המתוייגות בתפילין ומזוזות הוא דאשכחן ומזה הלשון תראה דאינו כמ"ש המרה"מ דבפ"ז לא הזכיר רבינו תגין בס"ת דליתא ואי כוונתו על שעט'נז ג'ץ לא הו"ל לומר סתם דלא הזכיר תגין בס"ת ותו דאיך נאמר בדבריו דלא איירי בתגין של שעט'נז ג'ץ דאף אנו נאמר דלא קאי אתגין אחרים של תפילין דהא סתמא קתני והי מינייהו מפקת וע"כ כשהזכיר רמב"ם תגין בס"ת בסתם הכל במשמע. אשר ע"כ ניישב זה לפי דעת המה"מ דס"ל לרמב"ם דאותיות המתוייגות בתפילין ומזוזה אף הם מתוייגות בס"ת באלו הפרשיות של ת"ומ דאע"ג דגבי ת"ומ איתמרו לא פלוג בפרשיות הללו בין ת"ומ לס"ת וכמו דבת"ומ מתוייגות כ"כ בס"ת בד' פרשיות של תפילין ובפ' של מזוזה ותראה דגבי תפילין בפ"ב כ' רמב"ם וז"ל וצריך להזהר בתגין כמו שהן כתובים בס"ת ע"כ הרי להדיא דלהרמב"ם כתובים בס"ת. וע"כ ליישב כנז' לדעת המרה"מ. אלא דגבי מזוזה בשעט'נז ג'ץ בפ"ה לא כתב כי האי לישנא כמו שהן כתובין בס"ת וגבי ס"ת כתב סתם וצריך להזהר בתגין ולא פי' מאי הם ומאן פלג לן לומר דדבריו לתגין של תפילין דאיתנהו בס"ת ולא תגין של שעט'נז ג'ץ דמזוזה והרי שקולים הם ויבואו שניהם ומאי דנאמר בתפילין נאמר במזוזה ואי החמירו לעשותן בס"ת תגין של תפילין אע"ג דגבי תפילין הוא דנאמרו אית לן לעשות נמי תגי שעט'נז ג'ץ דמזוזה אף דבמזוזה הוא דהוזכרו והשכל נוטה לזה דהרי תגין של תפילין לא הוזכרו בש"ס וא"כ כל דכן שעט'נז ג'ץ דהוזכרו בש"ס דאיכא לאחמורי עלייהו לעשותן גם בס"ת הילכך דבר זה צריך ביאור לענ"ד כצרוף כסף בג' מקומות אלו דהרמב"ם ומה דעתו ע"כ הס"ת אי בכל התורה בכל מקום שאותיות שעט'נז ג'ץ באים צריכין תגין כמ"ש הרא"ש בה' תפילין והטוי"ד סימן רע"ד כמ"ש הגמ"י והמה"מ דלרמב"ם אין תגי שעט'נז ג'ץ כלל בס"ת דלשון הרמב"ם בפ"ה דת"ומ גבי מזוזה דמונה מהו הן האותיו' של שעט'נז ג'ץ מוכח דא דאחריני לא אפי' במזוזה דאיכא מאותיות שעט'נז ג'ץ בזולת אותן שמנה שם אינן מתייגין אותן וכ"ז צריך ביאור ואין הדעת והפנאי מסכימים זע"ז לעמוד ע"ז עד עת בא דבר ה'

ואולם המפרשים הבינו דברי הרמב"ם בפרק ז' כאשר הם מורין לפי פשטן והיא דעת רוב גדולי ישראל ודעת שלישית היא המכרעת והוא דבכולי ס"ת בכ"מ דאיתיה אותיות שעט'נז ג'ץ צריכין תגין דאע"ג דמימרת רבא גבי מזוזה איתא ס"ל דגם לגבי ס"ת נאמרה וגם הרי"ף בהל' קטנות הביא האי מימרא דרבא בה' מזוזה וגם בה' ס"ת ודעת זו היא כדיעה ראשונה. אלא דס"ל דלא מעכבי אם לא עשאן בכ"מ שהן בין בתפילין בין במזוזה בין בס"ת בתפילין בפ"ב ה"ח כ' רמב"ם וז"ל וצריך להזהר בתגין של אותיות וכו' כל האותיות המתוייגות ט"ז ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל ע"כ וכ"ה בסמ"ג עשין כ"ב ובכלבו הל' תפילין סי' כ"א ובא"ח בה' תפילין. וגבי מזוזה כ' רמב"ם בפ"ה כיוצא מזה וצריך להזהר בתגין וכו' ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע מהן לא פסל וכתב שם הכ"מ דס"ל לרמב"ם דמ"ש רבא במנחות ז' אותיות צריכין ג' זיונין לאו לעיכובא וכ"כ בס' מעש"ר שם וכל' הרמב"ם הוא ל' המבי"ט בק"ס בפ"ה דת"ומ וגם הכלבו בה' מזוזה גבי מלא וחסר כתב דפסול ואילו בתגין כתב סתם וצריך להזהר בתגין ולא פי' דאם שינה פסול דמוכח דלא הוי לעיכובא וכדפי' שיחותיו גבי תפילין כנז'. תו מבואר ברמב"ם שם פ"ז ה"ח וט' גבי ס"ת וז"ל ויזהר בתגין ובמניינם וכו' כל הדברים הללו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתקונן וכו' ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הר"ז ספר כשר עכ"ל. וכ"ה הלשון בסמ"ג עשין כ"ה ובס' החינוך מצוה תרי"ג. ובפיו"ד שם סידר עשרים דברים הפוסלין בס"ת ומכללם ס"ת שחסר אפי' אות אחת ושהוסיף אות אחת ושנגעה אות באות ע"ש הנה ברור לנו מדבריו דאין פוסלין לס"ת כ"א בחסר ויתר ודיבוק אות באות והן המה מהדברים המעכבים ברם דברים הבאים למצוה מ"ה כמו תגין של שינוי אשר יארע בהן אין לפסול הס"ת בכך ודוק בדבריו דכתב או שלא דקדק בתגין דמ"ש כל סוגי דקדוקי התגין לא קפדינן עלייהו וגם ממ"ש ולא הדביקן אות באות וכו' או שנגעה אות באות מבואר דהדיבוק אות באות קפיד לפסול ולא אם נדבקו תגין דהיינו הג' זיינין ז"בז ובסוף הך' דברים הוסיף י"א הרמב"ם ז"ל וכתב ושאר הדברים למצוה לא