שו"ת תעלומות לב חלק א קמח

ומטעם האמור הרואה יראה שהוספתי אפילו בלא שום אונס כי אם ברצון פשוט וכו' וכל רוחב ענין זה. הוא להוציא כל מין קפידא דבעל שיוכל לערער בחלו השלוחים או נאנסו. כאשר גם בזה האריכו הפוס' למעניתם ועיין בתשו' מהר"ש חסון הנז' ותרוה צמאונך. ומה שסידרתי "ובה שעתה תהא מגורשת ממני הוא לקיים חומרת רבני אזמיר יע"א הביאה הרב ב"כ ז"ל שם וכנז"ל והאמת אתם שכן ראוי לעשות. עוד סידרתי שקבל עליו חרם חמור וכו' והוא ע"פ תשו' הרב משפט צדק ח"ב סי' ס"ו ה"ד הכנ"הג ביו"ד סי' של"ד הג"הט אות ס"ז שבאופן כזה אין לו התרה. והוספתי עוד לדעת כל חכמי ישראל שגם בזה אין לו התרה לדעת ר' האיי גאון בתשובה שאני מוציא לאור עם הגהותי איי הים סי' קל"ח. גם כל סיום נוסח מינוי השליחות סדרתינו בהודעת העדים שקנו מידו על השליחות חות וגם מעידים על השבועה והחרם שלא יבטל וכו' כל ענין בפני עצמו מסודר ומתוקן בסיפור הדבר כאשר נעשה באמת. ועוד היה לי לברר פרטי הדברים בנסח הרשאה זאת במה שגרעתי הוספתי ושניתי אלא שאין לי פנאי להאריך והב"ד הבקי בטיב גטין יבין מעצמו כי הוא נתקן על צד היותר טוב וראוי והגון. את"ד ז"ל בקיצור: סימן י"א

שאלה אשה ששהתה כמה שנים ולא ילדה והיה בעלה רוצה לגרשה או לישא אשה אחרת אולי יבנה ממנה. ובתוך זה הזמן בא בעלה וסיפר לשכנו איך אשתו מעוברת שכבר עברו ימי וסתה ולא ראתה דם. וכשומעה השכנה הדברים האלה צעקה לאמור הלא זה כעשרה ימים שהביאה אלי אשתך הבגדים מטונפים מדם נדתה ודמעתה על לחיה אשר לא ניתן לה הריון. והבעל כשומעו התברך בלבבו לאמור עתה אגרשנה בע"כ והשכים לב"ד לאמור שהיא הוחזקה נדה בשכנותיה ואמרה לו שהיא טהורה ושמשה עמו בעודה נדה. והאשה צועקת ואומרת שמעולם לא אמרה לו שהיא טהורה וגם לא שמשה עמו ואדרבה הרחיקה עצמה ממנו כדת הנשים הכשרות. ונותנת טעם לדבריה שאם היא רצתה לשקר לבעלה באמור אליו שהיא טהור' מי הכריחה להראות בגדיה המטונפי' לשכנתה. ואין זה אלא כי תואנה הוא מבקש לגרשה מעל פניו וע"כ למשפט יקרבו לדרוש את ה' אם יכול לגרשה בע"כ אחר שהוא מושבע ועומד שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אשה אחרת עליה יורנו המורה ויבא שכמ"ה

תשובה עם היות דין זה פשוט ומבואר בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל דלאו כ"כ דבעל לגרש את אשתו בע"ח בעלילות דברים כאלו מ"מ לא אמנע עצמי לברר פרטי דין זה למען יהיו מבוררים לפני השואל ה"י כדי להתלמד גם כן למקום אחר. ואען ואומר עיקרא דהאי דינא איתא בפ' המדיר דע"ב ע"א כי המשמשת בעלה נידה כגון שהוחזקה נידה בשכנותיה יוצאת בלא כתובה. והסכימו הפוס' ז"ל דל"מ אמתלא כיון דעבדא מעשה ללבוש בגדי נידה עיין בטור יו"ד סי' קפ"ו. מ"מ נראה שכדי להפסידה כתובתה צריך שתאמר לבעלה שהיא טהורה כדמשמע מפירש"י בסוגיין ומפשט דברי הש"ע בא"הע סי' קט"ו והיינו ודאי באופן שהיא מודה שאמרה מרה לו טהורה אני או ששמעו עדים כשאמרה לבעלה שהיא טהורה. אבל אם היא מכחשת ואומרת לא נבעלתי או אמרתי לו טמאה אני שאינה סותרת החזקה. נראה וראי דלא מפסדא כתובתה ע"פ דברי הבעל ועיין בב"ש וח"מ שם וכמו שנבאר עוד להלן

ומה"ט נ"ל דמאי דנקט רב יאודה (שם ובשלהי מס' קידושין) הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה. ולא קאמר דשניהם לוקין משום דיכולה אשה לפטור עצמה מהמלקות באומרה טהורה אני. דאף דקי"ל דל"מ אמתלא אחר שהוחזקה נידה בשכנותיה. היינו לענין להפסידה כתובתה וגם לגבי בעלה שלוקה עליה היכא דהתרו בו וחשבינן ליה כודאי נדה ולא חשיב התראת ספק לגבי דידיה כמ"ש רש"י במה"ק הו"ד בש"מ שם. והטעם פשוט משום דלגבי דידן ולגבי דידיה דבעל אי אפשר לידע האמת וכיון דעבדא מעשה ללבוש בגדי נדה ולבעלה אמרה טהורה אני ונבעלה לו חשיבא האי חזקה טובא להפסידה כתובתה וללקות בעלה עליה. אכל איהי דקים לה בדידה שאינה נדה ואכתי אומרת טהורה אני אין לנו כח להלקותה מספק כמו שנראה מפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תמורה והגם שיש לחלק טובא בין הנדונות מ"מ נקיטינן מהתם דאין מלקין מספק כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל שם. ולדידה ודאי הוי התראת ספק

וכ"ת אם איתא להא צא ופרנס מאי דמסיק התם בשלהי קידושין איש ואשה תנוק ותנוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין ונשרפין זה ע"ז וכמעשה שהיה באותה אשה שבאתה לירושלם ותנוק מורכב על כתפה והגדילתו ובא עליה והביאום לב"ד וסקלום לא מפני שבנה ודאי אלא שכרוך אחריה ע"כ והשתא קשה בשלמא התנוקות דלא ידעי מי אביהם ואמם ולא ברירא להו מלתא ועברו על ההתראה הא כבר מסרו עצמם למתה. אבל האיש והאשה למה יומתו הא יוכלו לומר בריה לן שאין אלו בנינו ואם נתנו אמתלא למה החזיקום עד עתה לבנים איך יוסקלו או יושרפו מספק. אין זה תימא דהתם שאני דע"י החזקה הזאת נפיק מינה חורבא גם לעתיד כגון לפטור את האשה מן היבום ולחייב את התנוק אם בא על התנוקת ולמעט בחלק ירושת בניהם וכיוצא בזה הרבה. וגם דהאיש והאשה כבר עבדו איסורא רבא להיות מתיחדים עמהם עד שבאו מן הקל אל החמור למעבד איסורא רבא. ולאו כל כמנייהו אחר כ"ז לומר בריא לן כדי לפטור עצמם מן המיתה. ועיין לרש"ל ז"ל בס' יש"ש לחולין פ"ק סי' ח' שכתב כה"ג עי"ש ועפי"ז יתישב שפיר מה שי"ל בש"ס שם במעשה דאותה אשה דקאמר לא שבנה ודאי אלא שכרוך אחריה שנר' שפת יתר דהא השמיענו דבשביל החזקה הוא שנסקלין. אבל נ"ל שבא לומר דלא תימה כיון שאין בנה ודאי איך תסקל היא מספק (דבודאי קאי גם אם היא אומרת עתה אין זה בני) לזה אמר אלא שכרוך אחריה וכיון שכרוך אחריה כבנה ונפיק מינה חורבא כנז"ל מפני זה ל"מ תו בריה דידה. ועיין למהרי"קו שורש פ"ז. משא"כ בהוחזקה נדה שאין שום איסור נמשך מחזקה זאת כמובן דא"ז מהני בריה דידה שלא להלקותה מספק

והנה רמ"א ז"ל בתשובה סי' ב' רצה לחלק באופן אחר דהתם גבי סוקלין ושורפין על החזקות