שו"ת תעלומות לב חלק א קמג

על קומתו וזקנו וגם שיש לו בנים. ועל היבמה ג"כ שלא נמצא עדים כשרים על השנים רק שהוחזקה לגדולה מפי השכנות. סמכנו ג"כ על הקומה ובדיקת שערות שנבדקה ע"י נשים כשרות ועל הדרים שבדקוה עדים כשרים. וניתנה החליצה כדת של תורה. ויה"ר ץ שלא יבאו בנות ישראל לידי כך

ובהיותינו עסוקים בענין זה ראה ראיתי מה שכתב הגאון החסיד דין רפש מדבית אבא החבי"ף ז"ל בס"ה חיים ושלום ח"ב סימן ק"ו שהיבמה כשחולצת המנעל מרגל היבם צריכה נטילה כדי שתוכל לומר הפסוקים אחרי כן ממ"ש בש"ע א"ח סי' ד' דהחולץ מנעליו צריך נטילה. וכיון דמנעל זה הוא מנעל מדי"ת והולך ברגליו ד"א צריך נט"י וגם הדיינים כשרואים ברגל היבם ונוגעים ברגלו ובמנעלו צריכים נט"י את"ד. ראה זה חדש אשר לא שיערוהו ראשונים כמלאכים ז"ל והיה נראה לתת טעם למה לא נהגו כן הקדמונים ז"ל ולא העלו זה על סדר החליצה. מפני שהמנהג שהיבם רוחץ רגלו היטב מכל טינוף וכורכו בסמרטוט וגם שהמנעל שהוא דוקא לצורך זה אין בו טינוף. והרי זה דומה לנוגע במנעלים חדשים שאינו צריך נטילה כמ"ש הרב גופיה בס' לב חיים ח"ב סי' ה'. אלא שראיתי להרב פתח הדביר ח"א סימן ד' שהביא משם הרב מו"ק שכתב וז"ל דהנטילה על חליצת המנעלים אינו אלא מכח זוהמת הרגלים דאפילו הם רחוצים זוהמה דבקה בהם ואותו רוח זוהמה חלה על המנעלים מיד וע"כ כשנעל אותם אדם והלך פ"א על הארץ כבר שרה עליהם רוח רעה עי"ש ועוד לו בפת"הד ח"ג בהשמטות הח"א עי"ש שהאריך בזה ועיין להרב ז"ל בס' גנזי חיים באות ח' ס"ן. ועיין להר"ב כפי אהרן נר"ו בחא"הע סי' כ"א שהאריך ואין הפנאי מסכים להשתעשע בדב"ק טוב. ועתה מקרוב נד"מ ס' רוח חיים ח"ב ושם בסוף הספר ש"וט הרב מר בריה רב יוסף נר"ו והרב המופלא רב נחמ"ן הי"ו האריכו למעניתם על כל קוץ וקוץ לך נא ראה: סימן ח'

מעשה בא לידינו ביבמה שנפלה לפני יבם נשוי אשה ויש לו בנים ולית ליה מגרמיה כלום אפילו לפרנס אשתו הראשונה ובניו הגדולים וקטנים. וקראנו אותו כמה פעמים ויעצנו אותו עצה הוגנת לו לחלוץ לה. והוא לא הטה אזן לשמוע אל התורה והמצוה. כי נתן עיניו בממון וביופי. וזה ארבעה שנים שהניח אותה עגונה והיא רכה בשנים ואיכא למיחש לקלקולה ח"ו ובכל יום ויום היא משכמת לב"ד ודמעתה על לחיה. ואנו שולחים אחר היבם ומדברים על לבו רכות וקשות. והוא הקשה את ערפו ואמץ את לבבו לבלתי שמוע לקול מורים. ע"כ הסכמנו בחברת הרבנים דייני מתא הע"י להרחיקו ולהבדילו מקהל עדת ישראל עד שיחלוץ לה. וסמכנו בזה לפסק מרנא ורבנא מהריק"א זלה"ה בתשובותיו לחא"הע דק"מ ע"א וב' שכתב דבכגו"ד אפי' הרמב"ם יודה דכופין אותו לחלוץ ואם יש מי שלבו נוקפו מלהסכים לנדותו לפחות ראוי להסכים בקבלת חרם להבדל ממנו עד שיחלוץ לה עכ"ד ומי לנו גדול מיוסף מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו בכל דבר. ויען היבם הזה שהוא גדול האחים יש לו אח קטן ממנו וגם הוא נשוי אשה. שלחנו אחריו אולי יתרצה לחלוץ מרצונו ולא נצטרך לכופו להגדול. ואחר שנתרצה חזר בו מפני פחד אחיו הגדול אשר מתנחם עליו להורגו אם יחלוץ אותה. לכן חזרנו אל הגדול פעם אחרת בדברי כבושין ועודנו מחזיק כטומאתו. אז קבלנו בקבלת חרם להבדל ממנו עד שיחלוץ לה וצוינו להכריז כן ברבים. והוא העז איש רשע בפנינו בדברי נבלה ואמר ג"כ שהוא יברח ויניחנה עגונה עד שתלבין ראשה. ע"כ הכרחתי אותו ע"י הממשלה יר"ה לתת ערב בטוח שלא יברח מהעיר. ומפני שלא מצא ערב הניחו אותו בבית האסורים. ואני תו"מ התרתי אותו מהמאסר כדי שלא תהיה הכפיה באופן זה. ועיין בתשו' מהר"מ מרונטנבורג הארוכות סי' תתס"ו ומהר"מ מלובלין סי' ל"ח ובתשו' מהר"י הלוי ז"ל כלל ב' סי' ט' וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. כיר"א: סימן ט'

נשאלתי בעיר שיש להם פחד לישא אשה גרושה מאישה שהוא אדם גדול בתורה וכן אלמנתו. ואיש אין בארץ שישאנה. ואירע מעשה בא' מהגדולים שלא זכה להבנות מאשתו הראשונה ונשא אשה אחרת. ועתה רוצה לפטור הראשונה בג"פ והיא צווחא ככרוכיא ואינה רוצה לקבל גיטה. כי יודעת שתשאר עגונה כל ימיה. ועל זה לשאו'ל הגיעו את דבר המשפט ויבא שכמ"ה

תשובה כבר ידוע ומפורסם שאסור לגרש אשתו ראשונה מפני שאפי' מזבח מוריד עליו דמעות ואסמכוהו אקרא דכתיב וזאת שנית תעשו וגו' כדאמרינן בפרק בתרא דגטין. ובשלמא אם עדין לא נשא אחרת ולא יהבו ליה אחריתי כל כמה דאגידא ביה קמייתא אפשר שהיה מקום להתיר לו לגרשה. אבל מאחר שהאלהים אינה לידו ומצא אחרת כאות נפשו. אין ספק שלא יוכל לשלח אשתו הראשונה כמ"ש מרן ז"ל בסי' קי"ט. והרשב"ש ז"ל בתשו' סימן קי"א כתב וז"ל ובאשה שאסור לגרשה והוא רוצה לגרשה והיא אינה רוצה חייב במזונותיה וכ"ש שאין ב"ד נזקקין לו לגרש ואני אומר דבי דינא דמזדקקי ליה משמתינן להו לפי שהוא עובר על דברי חכמים כדאמרינן בנדרים וכו' אלמא כל שאסור לעשותו לכתחילה ועבר הב"ד ההדיוט ההוא ונזקק לו משמתינן לההוא בי דינא וחייבים הבית דין למנוע הסופר לכתוב והעדים לחתום כיון דאיכא איסורא עכ"ל והם דברים ברורים לכל אדם. וכ"ש למי שהוא ת"ח וגדול בעירו דאיכא למיחש נמי לח"ה כידוע ועיין יכין ובועז סי' קכ"ב וקכ"ח ובתשב"ץ ח"ר סימן נ"ד ובהגהותי לס"ה ישרי לב א"הע אות ג' ס"ט

ומה שטענה האשה שאינה יכולה להנשא לאחר לפי מנהג העיר. גם זו טענה ישרה היא כדי שלא להניח בת ישראל רכה בשנים צרורה וגלמודה כל ימי חייה. ומי יחוש בזה יותר מבעל נעוריה שאפי' נתגרשה מצוה בו לפרנסה יותר משאר עני כמ"ש רמ"א בהגה סי' קי"ט. כ"ש שעדין היא אשתו ואגידא ביה ושמו הטוב נקרא עליה שודאי דאסור לו לגרשה. וצא ולמד מב"ד של דוד שהתירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש. ונר"ל טעמא דכיון שאסור לישא אשת המלך ואם יגרשנה תהיה צרורה כל ימי חייה אלמנות חיות לכן לא התירו