שו"ת תעלומות לב חלק א קמב

וכמ"ש בס"ה. וראיתי להלבוש שם בסי' קנ"ח שנראה שרצה ליישב זה שכתב וז"ל אם יש להם אחים אחרים יתייבמו להם ואם אין להם אחים אחרים אסורות וכו' עי"ש ומלבד שהעיקר חסר מן הספר ואין דרכו של מרן לסתום כל כך. עוד זאת שאם לזה כוין מרן ז"ל הרי זו משנה שאינה צריכה שאם יש להם אחים אחרים ודאי שיתייבמו להם ומרוב פשיטותו לא ביארוהו הפוסקים ז"ל כי רבנן לא אסרו במתני' דיבמות אלא להנשא ולא לענין יבום אם יבם כאן. ומה לי ראשון ומה לי אחרון. ואם מרן ז"ל רצה לפרש את המפורש (כס' הלבוש ז"ל) למה סתם הדברים יותר ונתן מקום לטעות ח"ו בדבריו סו"ד דברי הש"ע בזה צ"ע

עתה מקרוב נד"מ ס' שואל ומשיב מהדורא תנינא וראיתי להרב המחבר ז"ל בח"ד סימן כ"ז שהקשו לו בזה ע"ד הש"ע והשיב על דבריו וז"ל אך נראה דבאמת צ"ב למה יאסרו הא כבר הותרו כס' ר"א ול"מ לשיטת הראב"ד דפי"ח מהא"ב ה"ט דכל שהותרה אף לאחר מיתת בעלה מותרת אף דשאח"דא וכ"ש בזה ואף להרמב"ם דוקא שם משום דשאח"דא אבל כאן שאמרו מתו בעליהם נהי דאין נאמנות לגבי הצרה מ"מ כיון שהותרו הותרו. אמנם נראה דס' הת"ק הוא דלא הותרו כלל אז לגבי היבם דהא נתייבמו לאחר ולא הותרו כלל. ולגבי עצמם הוא דהותרו ולא לגבי היבם בעל צרתה וז"ב. ולפ"ז ל"מ אם נימא אשת שני מתים דאורייתא דודאי יש לחוש שמא אז לא מתו רק אחר כך ושוב הוה אשת שני מתים ואסורה. דחל עליהם זיקת יבמין אלו וזיקת יבמין אלו ואף אי אימא זיקת ב' יבמין דרבנן ועיין ביבמות דל"א ע"ב ובש"ע א"הע סי' קע"ד ס"ד דעכ"פ אסורה מדרבנן משום זיקת ב' יבמין. ולכך קמ"ל דאסורות להנשא לאחר וגם ליבמין לא יתייבמו מדרבנן עכ"פ וקמ"ל בש"ע רבותא גדולה וזה דין חדש עכ"ל הצריך. ודבריו תמוהים בעיני דמאי קושיא למה. יאסרו כבר הותרו כר"א והא כבר אמרו בגמ' דרבנן דפליגי אר"א הוא משום דס"ל דתמות נפשה עם פלשתים קעבדא. ואפי' לשיטת הראב"ד ז"ל אין דמיון לב' יבמות אלו. דמעיקרא מה שהותרו ליבמין משום חזקה דדינא ומנסבא. דוקא ליבמין הותרו משום דליבומי לא צריכה לעדות חברתה. אבל לשוק איך נתירנה. נהי שהאמינוה באומרת מת בעלה משום חזקה. מ"מ אכתי ניחוש שמא יבמה חי במד"הי כיון שאין עדות צרתה מועיל לה. ואין מקום לומר הואיל והותרה הותרה. כיון שההתר שהותרה ליבם בחזקת שמת בעלה. אינו מכריח להתירה לשוק כיון שיש לחוש שיבמה חי. משא"כ באשת כהן שאמרה נאנסתי שאנו מתירין אותה לבעלה בחזקה שמשקרת והיא לא נטמאה. א"כ בכח אותו ההתר ראוי היה להתירה אחר מיתת בעלה. אלא דלהרמב"ם ז"ל כיון דשוויה אח"דא דוקא לבעלה הותרה משום דמשועבדת לו. ולא לאחרים. ולהראב"ד אם תתן אמתלא לדבריה מועיל לה כח אותו ההתר שהותרה לבעלה בחזקה שמשקרת להתירה גם לאחרים. ועי"ש בה"המ ומש"ל ואכמ"ל בזה

ועוד יש לחלק דהכא אפילו ליבמין לא הותרו בהחלט. דאכתי איכא למיחש שמשקרת מאיזה טעם כמוס אתה או להכשיל חברתה. אלא דאין לנו כח לאוסרה אם היא רוצה להתיבם כיון שהתורה האמינתה ואיהי דאפסיד אנפשה אם תשקר. ואם היא אינה רוצה להתיבם ודאי שאין אנו מכריחים אותה. אף אם היה הדין נותן בעלמא לכופה. בכגון דא שאינו ברור שמת בעלה אלא מפיה בהא ודאי שאין לכופה. וא"כ נמצא שגם כשהתירו אותה הב"ד אין ההתר ברור. משא"כ באשת כהן שאנו כופין אותה לשבת עם בעלה כיון שהיא משועבדת לו ודוק. וסבור הייתי להעמיס פירוש זה במ"ש אמנם נראה דס' ת"ק וכו' אלא שאין הלשון סובלו וכונתו סתומה. וגם עיקר פירושו ליישב דברי הש"ע אינו מובן כלל דממ"ן אין כאן ב' יבמין. ל"מ אם תאמר שאמת אמרו שמת בעליהם באותו זמן שאין כאן עתה אלא זיקת יבם ב'. אלא אפילו תאמר שמת הבעל אח"ך אפי"ה אין כאן אשת ב' מתים. כיון דהמאמר והבעילות של קודם מיתת הבעל כמאן דליתנהו דמו והו"ל פוגע באשת אח. ואחר מותו באמת ודאי דלא עשה מאמר ב' מאחר דלא ברירא ליה מתי מת ואם בעל דוקא ויועיל לו אותה הבעילה לקנותה מחדש א"כ ליכא אלא זיקת ב'. דפקע לה זיקת ראשון לגמרי. ואם לא בעל אכתי בזיקת ראשון קיימא. ומ"מ קשה אף לפי דבריו דמאין הוציא דין זה הש"ע לאוסרן על היבם מחשש זה. והתורה האמינה את האשה שאמרה מת בעלי להנשא ואם יש לה יבם להתייבם וחידוש דין זה שרצה לחדש הש"ע לפי דעתו לא מצאנו לו מקום וצ"ע

והנר"ל ליישב בדוחק הוא. כי מרן הש"ע ז"ל אתא לאשמועינן חידושא דאפילו איכא יבמין אחרים כאן אסורות להם ולשוק. וכגון שאלו האחים נולדו אחר שנתייבמו להיבמין הראשונים דהו"ל אשת אחיו שלא היה בעולמו ואסורות להם כדאיתא בריש פרק כיצד ובש"ע סי' קע"ג. וגם לשוק אסורות כמו שהיו בתחילה. ואשמועינן דלא תימא כיון דאיכא יבם כאן ואתה אוסרן עליו בחזקת שמתו בעליהם והו"ל א"א שלא היה בעולמו א"כ יהיו מותרות לעלמא קמ"ל דאף לשון אסורות כמו שהיו בתחילה מפני שבכל אחת אנו חוששים שמא יבמה חי. ולגבי האח כל אחת אסורה כיון שאומרת שמת בעלה והוא לא היה בעולמו וזה מדוקדק בדברי הש"ע שכתב ויש להם אחים אחרים ולראשונים קרי להו יבמין. ומלת אחרים שהוסיף אפשר שכוונתו לרמוז זה במיעוט שיחה. גם דקדק לפרש הטעם למה אסורות לשוק שאיסורן כמו שהיה כתחילה. הכוונה שאין איסורן משום שיש יבם כאן דמצד האחים האחרים האלו היו מותרות לעלמא. אלא איסורן הוא כמו בתחילה. ולגבי האחים לא פירש שהם אסורות לו מפני שכבר הוא מבואר במקומו. וידעתי שאין זה פשט הש"ע מ"מ יש בו מן היישוב פורתא והמעיין יבחר: סימן ז'

ביום ח' לחדש רחמים שנת התר"ל ושש ליצירה חלצה בפנינו האשה מרת דיאמנטה בת דוד פ'צ'לון ליבמה לוי בן מוסא דאבוש ה"י אחי המת בכפר זליתין יע"א. ונמצא עד כשר שהעיד שהעלוב נלב"ע עשרה ימים קודם חג השבועות. ואולם אחי היבמה אמר ששמע בעיר הנז' שהפטירה היתה יום עש"ק שלשה ימים קודם החג. ויען לא היה שעת הדחק עכבנו החליצה עד יום הנז'. וביום ההזמנה בא עד כשר אחר והעיד כדברי העד הראשון ונתקבל עדותם בו ביום. ובענין השנים והסימנים של היבם סמכנו