שו"ת תעלומות לב חלק א קמא

האלהי"ם יה"ר תחון זכות אבות ויעלך גם עלה ע"ג מרומי ההצלחות ושובע שמחות וישיבהו על כנו חי ומלא ברכת ה' כי"ר את קס'תי נתתי מכאן תשו' מ"ק ואילך האחת אהובה הלא היא כתובה ט"ז שבט שנתינו ואהיה שעשועים מידיעת ש"וט ור"הק אומרת כ"י וכ"י. נתת שמחה בלבי כפולה ומכופלת כי אותך ראיתי צדיק במעלות אח'ז בדרכי אבותיו ה"ק זיע"א יפוצו מעיינותיו חוצה נפלאות מתורתך ונגילה ונשמחה בו ובתורתו אמור רבנן בכפילה תורה חוזרת על אכסניא שלה. וראיתי אני מספרך אשר כתבת בהדין ספיקא דדינא שנשאל כת"ר ותשובה כהלכה

ואומר עם קנ'י הגם כי ספרי דב"ר אינם אתי מ"מ לעשות רצונך חפצתי והנה אמת כי לכאורה יש להסתפק טובא כי מרן בש"ע א"ה סק"ט ס"ט פסק כדעת הרמב"ם דחולצת ולא מתייבמת וע"ז הגיה מור"ם דברי המרדכי ואם היו חבושים וכו' בסתם מבואר בדעתו דאף דעת מרן כן וס' הרא"ש במיוחדת לו כתבה בלשון י"א להורות דאין מרן מודה בזה. גם הב"ש סקט"ו ישב דברי מרן דבאיסור דאורייתא חייש יעו"ש. ובעיקר קו' ה"המ בפ"ג דיבום ע"ד הרמב"ם מרן ניצול מהשגה זו דפסק כס' ה' דהוי ס' ממזר ובס' קנ"ו פ' דחולצת כדברי הרמב"ם. ואלו היה סובר מרן כתי' הב"ש דבתרומה דרבנן קאמר הרמב"ם שאוכלת א"כ שייך דין זה לז"וז ומדהשמיטו מוכרח דס"ל שא"כ דעת רמב"ם ובלא"ה הב"ש דחה דברי הב"ח וכן הח"ץ סמ"ד. ומה שהקשה שם הח"ץ והפר"ח במ"ח כבר דחה דבריהם צרור המו"ד לי ה"ה מהרי"ף ז"ל בס' אפי זוטרי בטא"ה והנכון כמו שתי' הרב ז"ל יעו"ש ומעתה לכאורה נראה דנ"ד להא דמיא שהרי לשון השאלה שהבחורה היתה צנועה ביותר ולא נשמע עליה שום דופי בו"ע כי אם עם ראובן הנז' שהי"ל געגועים ודאי דלא הוי חשדא בפרט בדור הרע הזה שהתירו פרוצים את השחוק וק"ר ואפי' עם א"א כ"ש עם פנויה וא"כ הו"ל כדברי הרב מו"ד דעד האידנא היתה בחזקת כשרות ויש להסתפק עתה בולדה. ויהי כמצרף דברי הבית יהודה א"ה סל"א שכ' דכיון דמרן פסק כסתם בדברי הרמב"ם אין לנו כח להקל כנגדו עש"ב

האמנם אחרי הגלות מ"ש עט"ר מו"הר הגדול הגאון ח"ד בדרא מ"ז זלה"ה בס' הבהיר נדיב לב ח"ב א"הע ס"ג שרבה וקבץ רובא דמנכר מהפו' ואחד הרואה לכל דברי הרבנים שהביא דלא ס"ל חי' הרב מו"ד ז"ל ואע"ג שבחילוקו מתיישבים הם דברי הרמב"ם ומרן על מתכונתם אנן מה נענה. ותו דכיון שהיתה משרתת בביתו והי"ל געגועים ודאי שהיו מרננים אבתריה ובכגון דא שהיא דרה עמו גם הרב מ"ד מודה. וכיון דהרא"ש קאמר על הרמב"ם גופיה דמודה במיוחדת לו והרשב"א בסקר"י והרדב"ז בשניות סק"פ כתבו דבמיוחדת לו כיון דלא דימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה והגם דעל ה"המ קשה לצייר מ"ש הראנ"ח ח"ב סל"ה דלפרש דעתו של הרמב"ם בא מ"מ הרא"ש בהדיא כתב דמודה הרמב"ם במיוחדת והטור ה"ד. ומב"י ה"ד ה"ה שכתב בשם הרשב"א דבלא דימא מעלמא בתר דידיה שדינן דאע"ג דהרשב"א גופיה פסק דאפי' בדדימא מעלמא שדינן בתריה וכבר בפ' אלמנה ביאר כן להדיא. ולפ"ז גם הרי"ף הכי ס"ל כיון שפסק כשמואל. מיהו ה"המ בדימא בעלמא לא ס"ל כוותיה אבל בדימא מניה מודה ליה והכי רהטי כל להקת הפוסקים כמו שביאר הרב הפוסק נר"ו ומה שכתבנו דמור"ם שכתב הא דמיוחדת בשם י"א דר"ל דמרן חולק בסברא זו. שבתי וראיתי דאין זו ראיה וכמ"ש תלמידו הלבוש עי"ש

ומ"ש הרב הפוסק נר"ו דהר"ב לח"מ לא ראה דברי הרא"ש במקומם הרואה יראה שהרב מו"ד בס' א"ז ישב דבריו ור"ומ נר"ו אחז במעוז הגאון מרן זקנו ז"ל לכתוב דאשתמיט מניה דברי הרא"ש במקומם וכבר מלתי אמורה. ומ"ש כת"ר דט"ס נפל בב"י כמ"ש משם הנמק"י והריטב"א האמת אתו ובב"י שבידו כתוב בהדיא כמ"ש כת"ר שיח"ל. סו"ד ראיתי כל מילי דמור מעט מחזיק את המרובה אשרי יולדתו ירבה כמותו. ודברי הרב בית יהודה בדעת מרן כבר תמה עליו מו"הר הגדול מר זקנו כנד"ל שם והכריח שאין להכריע בדעת מרן שחולק נגד הרא"ש והרשב"א והרדב"ז וכל גדולי האחרונים דודאי בתרייהו גרירנן. ודברי הרימ"ט סטו"ב שתמה ר"ומ כבר קדמו הרב מר זקנו שם והצ"ע (עד בשחק נאמן שבעת ההיא לא היה בידי) ובודאי האמת אתו וכ"ש אחרי הגלות מה שהביא כת"ר שי"ל משם הריק"ש סי"א באותו נדון עצמו

באופן בהא סלקינן יפה אמר חנן ואף ידי תכון עמו דאתתא דא שריא לאתנסבא בלא חליצה כיון שהיבם מסרב לחלצה ובכן מותרת להנשא לכל גבר דתצביי. וכבר מלתינו אמורה דכגון נ"ד גם הרמב"ם ומרן לא יחלוקו והא ודאי דהכי נקיטינן וצ"י יצילנו משגיאות הנלע"ד כתבתי פה נ"א יע"א בנחיצה רבה וספרי דב"ר אינם אתי ואין הפנאי מסכים וש"וט יסגא לעד: כ"ד הצעיר משה פארדו ס"ט סימן ו'

כתב הטור א"הע סימן קנ"ח וז"ל נשי שני אחים שבאות וכל אחת אומרת מת בעלי ואין להם בנים כל אחת אסורה מפני בעלה של חברתה וכו' היה להם כאן ב' יבמין ונתיבמו להם שהאשה נאמנת לומר מת בעלי שאתיבם. ומתו היבמין אסורות להנשא לשוק וכו' עכ"ל. והיא סוגיא בדוכתה במס' יבמות דקי"ט ופסק כת"ק דס"ל הכי משום דס"ל תמות נפשה עם פלשתים קעבדא. וכמ"ש מרן הב"י ז"ל שם ומה שיש לעמוד בסוגיא זאת כבר כתבנו מעט מזער בחיו"ד סי' ועיין בס"ה כפי אהרן בסי' שהאריך

והנה מרן ז"ל בש"ע שם פסק כן אלא שהוסיף וז"ל היו כאן יבם או יבמין ומתו בלא בנים ויש להם אחים אחרים אסורות להנשא לזר כמו שהיו בתחלה ע"כ ויש לתמוה טובא במ"ש שיש להם אחים אחרים כאן. שמשמע דברים אלו שאיסורן להנשא לזר הוא מפני שיש יבם כאן. ואם כן אין איסורן כמו שהיו בתחילה. כיון דאכתי אינהו זקוקות ליבם. וגם קשה דמאי אתא לאשמועינן הכא דהיבמה אסורה להנשא לשוק. ואם נדקדק מדבריו שאם אין להם אחים אחרים כאן שמותרות לשוק. הרי זה הוא הפך סוגיין דיבמות לס' ת"ק שפסקו כולהו רבוותא כוותיה. וגם מלשונו שכתב אסורות להנשא לזר כמו שהיו בתחילה. משמע דאפי' בלא יבם אסורות לשוק שכן היה דינם בתחילה