שו"ת תעלומות לב חלק א יג

אני לראות. דהלא ימצאו לאלפים ולמאות. כי אינן מדקדקים בתגין ואיש באחיהו ידובקו שלשתן זה בזה או הנם כפורחת ואינן נוגעים באות אשר נתונים נתונים המה לה ומימי עולם ושנים קדמוניות לא ראינו ולא שמענו שנזהרו בזה להחשיב דברים אלו לפיסול להוריד הס"ת מהבימה עליהם ומלתא כדנא שכיח ושכיח כי אין ס"ת מפלט מזה לא במקום אחד ולא בב' מקומות דיש ויש דרובו מתוך כולו כזה ואם ימצא ס"ת מתוקן כי איננו על הרוב מ"מ אין פרשה כולה נקיה פעם ושתים ותא חזי. ניתי ס"ת וניחזי. דהניסיון יוכיח ע"ז. והדבר ידוע ומפורסם לכל זקני גדולי עירנו דמיום היותם עד עצם היום הזה וינהגו וילכו שלא לפסול הס"ת על כך וכך אנחנו עקבי הצאן עושים על פיהם לפי מה שהנהיגו אותנו ושאל נא לימים ראשונים על אשר היו לפנינו המה הגבורים אשר מעולם קריאי מועד אנשי שם רבנים מפורסמים מופלאים ומופלגים אשר רובם היו ש"ץ בעירנו ולא הקפידו על ככה וזה דבר ברור בכל הקהלות קדושות אין חולק

והנה בעתה חדשים מקרוב בא גבר חכם בעוז סופר מהיר חריף ובקי בר אבהן ובר אוריין. דמטמרן ליה גליין. ותלמודו בידו. אשר אסף וקבץ בכל מאודו. דולה ומשקה מים עמוקים על פתגם דנא ולפי מה שרשומו ניכר תורה יוצאה כי אין להקל בדבר וצריך להוציא ס"ת אחר והגדיל המדורה. ושנאו בשער מוכיח שערים המצויינים בהלכה הולך ומערער כי לא נכון לעשות כן ותהי הפצ'ירה מרובה. וגדולה אהבה. פנו אליו וקראו דבריו והודו לו תרי מסיעת מרחמוהי רבנן תקיפי. ראשי אלפי. וגם רב מומחה ופקיע העי"א ועשו מעשה בקהל קדושים להוריד הס"ת על דברת שנמצאו תגין שלא היו נוגעים באות. וכנראה דלאו אדעתייהו כי עשו מעשה במהירות בדבר חדש כזאת דלא נעשה עד עתה בקרב מחנינו בלתי ידיעת רב הקהל ובמכ"ש כי הוא רב דאו"ה ה"ה ציץ ישענו פאר עדתינו מ"מ עט"ר מוה"ר הגדול המלך שלמה נר"ו ואחהמ"ר מכבוד תורתם נראה דשתין רהוטי רהטו. וכבר היה מי שערער ולא השגיחו דלפי מה שנתבאר להם כך שורת הדין מחייבת

והן היום היתה כזאת בבית מדרשו של שם רבה עטרת תפארת. גולת הכותרת. עט"ר מורי הרב המופלא אדוני אברהם נר"ו והורה שלא להורידו לפי מאי דעמ' דבר עד עצם היום הזה כנז'. ויודע הדבר למעלת הפוסק המחמיר הי"ו ושלח פנקסו למוה"ר נר"ו כמתרעם למה עשה ככה ומורי הרב נר"ו עם היותו טרוד הרבה בעול הצבור כבד מאד ועסוק בפו"ך ועניינים שונים נתן עיניו בו כחותה על הגחלים ושרטט וכתב מאי דנראה לפי דעתו הרמה תורה שבע"פ לפי מאי דרשום בזכרונו להסביר פנים למה שעשה כי איננו מופנה לעיין ככל הצורך מ"מ בדברות שתים החזיק במעוז על מה אדניה הטבעו. ומעלת הפוסק הי"ו ההוא אמר כי לא נרוה צמאונו במה ששלח לו כי היה דברו נחו'ץ בשעה קלה ולא קרא בדבריו כי טרוד הרבה וע"ז עמדתי על רגלי אני עני לפני מורי הרב נר"ו והתחננתי לפניו כי ירשני לבא לפר'ק הקור'א וישיבני דבר פוק תני ועם כי מכיר ערכי הנני הנני גברא דלא חזי. צעיר אנכי ונבזה. בכל זאת לא השיבני ריקם באומרו נראה מה יהיו חלומותיו אבל דין אהנייא לי כי ברשותא נחיתנא ועם כי לא ראיתי דבר מה מאשר שרטט וכתב ידי"ן מעלת החכם הפוסק נר"ו מ"מ אנכי אכתוב מה שנלע"ד וזה מנת חלקי. בעזר הצור הנותן לחם חקי

תשובה ידענא בנפשאי כי קטילנא קני באגמא. ואריד בשיחי ואהימה. כי גם בדבר הזה נשתניתי דלא אצטרך להקדים בפתחי שערים במילי דענותנותא. כאשר יאותה לאנשי המעלה כי על כל אשר אומר יאמרו נא אינהו סיימתינהו לפחיתותא. הא איכא כמה וכמה. כידוע לכולי עלמא. ע"כ אמרתי שתיקותי יפה והיה העל'מה. ומאז אמרתי אחכמה. אעיקרא דמלתא מה טיבן של תגין לדעת הפוסקים זלה"ה. אי מעכבי כי ליתנהו או"ל. והגם כי דרכו בהן גדולי הדור הרב מופ"הד חיד"א ז"ל בס' שם הגדולים ח"ב בקונ"א לס' לדוד אמת אות ט"ו ועיין נחפה בכסף ח"ב סי' י"א וכבר מ"מ הגאון החסיד מרנא החבי"ף זיע"א פסיק הא מלתא כרת מה לעשות בס"ת בלי תגין כמ"ש בס' לב חיים ח"ב סי' קס"ז בק"א לס"ה ספר חיים סי' י"ט מ"מ אערכה מערכה מול מערכה עבור דברים שנתחדשו מעתה וגם לידע היכא דנמצא כן בשעת קריאת התורה מה דינו אי מוציאין אחר או"ל דזה לא הודיענו מוה"ר שם. וימצא הדבר מפורש דג' דיעות בדבר. א' הוא סברת הטור דנטה לפסול הס"ת הבלתי מתוייג כמבואר בטי"ד ר"סי ע"ד וז"ל ויזיין אותיות שצריכות זיין ואלו הן שעטנ'ז ג'ץ בכל מקום שיבא אחת מאלו צריך לעשות לה ג' זיונין וכו' ואם חסר אלו הזיונים כתב הרמב"ם שאינו פסול ויראה שהוא פסול כיון דאמר רבא ז' אותיות צריכין ז' זיונין מעכבין וכן יראה מלשון א"א הרא"ש שכתב בהל' תפילין עמ"ש בשימושא רבה שצריך בתפילין תגין אחרים חוץ משעטנז גץ אם חיסר אחד מהם פסולין וכתב א"א הרא"ש ז"ל על דבריו ולא מסתבר כלל למיפסל תפילין בשביל תגין אלו כיון שלא הוזכרו בתלמוד וכיון שנתן טעם לדבריו בשביל שאינם מוזכרים בתלמוד מכלל דבחסרון תגין שעטנז גץ שמוזכרין בתלמוד פסיל וכן דעת ר"ג עכ"ל וכ"ה בהגמ"י פ"ב דתו"מ דר"ת פוסל אם לא זיין שעטנז גץ ע"ש. גם הב"י א"ח סי' ל"ו כתב דכן יש לדקדק מדברי בעל התרומה וגם בהגהות ובאגור כתוב שר"ת פוסל דלא גרע מקוצה של יו"ד ע"פ וכ"ה דעת הב"ח שם וכתב דהכי נקטינן לפסול ס"ת ותפילין שאינן בתגין ע"ש ובש"הג אשר סביב הרי"ף בפ' הבונה הביא ראיה מד' התוס' ומהש"ס דשם דס"ת בלא תגין פסול ע"ש אלא דהרואה יראה דמאותה סוגייא דשבת איכא נמי לאוכוחי להפך דאיכא דמפרשי לה בפנים שונים ע"ש בש"הג ועיין בסמ"ג הל' גיטין ופנים מאירות ח"א סי' ס"ו ושער אפרים סי' פ"ב ומרכבת המשנה אשכנזי ח"א בה' שבת פי"א הי"א ועיין זרע יעקב ש"י למס' שבת ויד אהרן א"ח סי' ל"ו בהג"הט ולה"ה מוהר"ם ן' חביב בס' ג"פ סי' קכ"ה סקל"א דהכריח מהך סוגייא דשבת דתגין אינן מעכבים יע"ש

דעת שניה היא ס' הר"א ממיץ בס' יראים עמוד סי' ט"ז וז"ל אמר רבא ז' אותיות צריכין ג' זיונין שעט'נז ג'ץ פי' זיונין שלא יעשה ראשין עגול אלא משוך קצת שיהא לכל ראש האות של שעט'נז ג'ץ ג' פנים לכל אות וראיתי בנ"א שעושין תגין וזיונין שעט'נז ג'ץ ג' נקודות ארוכות וטעות הוא בידם שלא בא ללמדנו