שו"ת תעלומות לב חלק א קלח

המחבר נר"ו בסי' ר"ז שהאריך בפרט זה ואין הפנאי מסכים להאריך. ולגבי דידי נ"ל פשוט דבכגון דא אין חולק בדבר ואין טענת האונס פוטרו. וגם דאיכא למיחש לנעילת דלת בפני לווין דאם אתה אומר דגם בשט"ח גמור ומוחלט מהני טענת אונס אתה נועל דלת בפני הלווין האמתיים דלא משמע להו לאינשי ההפרש שביניהם כיון דהשטרות שוים הם. וביארתי זה להסיר טעותו של ה"ה נר"ו כמ"ש ע"ד בדקי"ט ע"ב ואין צורך עוד להאריך

ועכ"פ בנסח שטרא דנ"ד שיש בו תוספת נופך ולישני יתרי כמש"ל לכ"ע חייב לשלם במט'בא ואין פוטר אותו. וחפץ הייתי להסכים עם נהירו דעיינין הרב המו' הפוסק נר"ו אבל האמת יותר אהובה ורצויה אצלינו. ובפרט כי איני רואה מקום לכל האריכות שהאריך הר' הפוסק נר"ו בענין אין מטבע נ"ב והגם שהשבנו על דבריו חזר להעמיד סברתו בדקי"ט ע"ב. וכל לגבי דידי כל אריכות זה הוא משנה שאינה צריכה מאחר שבנ"ד נעשה השטר כנסח דתקון ח"ס ז"ל ומאחר שפסקו מרן ז"ל בש"ע א"הע סי' ן' וח"מ סימן ר"ז בפשיטות בלתי שום חולק וכתב מרן בכ"מ בפי"א מהל' מכירה שתקון זה יועיל להקנות במטבע (ומה שיש לעמוד בדב"ק כבר כתבנו בחח"מ בפסק אסמכתא ע"ע) והיא דרך ישרה לצאת ידי כל הספקות. אם כן מה לנו ולכל הפלפולים ואריכות דברים ללא צורך ותכלית כי מי יבא אחר פסק מרן ז"ל בש"ע ועיין במשפ"ץ ח"א סי' א' ובחק"ל א"הע סי' ל' וד"ב. ועוד זאת יתרה דהכי אזלא סוגיין דעלמא והמנהג כן כמ"ש מרן בש"ע שם. והכי דייני כולהו דייני. ומה שהשיב לזה הרב הפוסק נר"ו בדק"ך ע"ב דמצי"ל קי"ל נגד סוגיין דעלמא וציין מחדש להרב ידי דוד הנד"מ בסימן קמ"ב ולהגאון מז"ה בס"ה נדיב לב ח"ב בח"מ סי' מ"ב והנה מה שנסתייע מדברי הרמ"ז ז"ל לא דק כי אין הכוונה שם כמו שהבין הוא נר"ו שהרי הוא ז"ל פסק להפך בס' נדיב לב ח"א חיו"ד סי' צ"ה וצ"ו והו"ד בס' אחי וראש סי' ז' ועי"ש בסי' ל"ד והביא דבריהם ה"ה הי"ו בספרו שם בסי' ז' ופסק כן בפשוט וכאן ובסימן כ"ה סתר את עצמו. ועל הגאון ז"ל אין כאן תימה כמו שיישבתי דבריו במ"א בטוב טעם ועיין לו בס"ה ישרי לב ח"מ אות ק'. ועיין למהרימ"ט ז"ל בח"ב ח"מ סי' טו"ב בית דוד א"הע סי' ח"ן ובתקון זה של ח"ס נהגו רוב העולם כן וכל הדיינים עושים מעשה בכל יום וכמ"ש מהרש"ך ז"ל בח"א סי' ס' ומז"ה הגדול ז"ל בחק"ל א"הע דס"ד ע"ד. ולדידן שקבלנו הוראות מרן ז"ל אין אנו צריכים לכל זה וכמדובר. ועתה כרגע נראה לי ספר בית אפרים וראיתי בחא"הע סי' ס"ג שהאריך הרחיב בפרט זה ולפום ריהטא ראיתי שיש קום עיון בדבריו לפי מש"ל. אלא שאני בתוך הגולה מחוסר הישוב וספרים ואין הפנאי מסכים כעת ובעה"ית לכשאפנה אשנה

סוף דבר זה הוא מה שעלתה מצודתי בענין זה. ואכתי דעתי נוטה לחייב להזקן דנ"ד מכח השט"ח העשוי בכל ת"וח ולית נגר דליפריקניה. ועד בשחק נאמן שכמו צ'ער בנפשי על שהכעיסני בדבריו היורדים חדרי בטן ומכעיסות את הקשה לכעוס. ובאיזה מקומות הכריחני להשיבו לפי דרכו. והרואה יראה איך לא מדדתי לו כמדתו ושמתי לפי מחסום. ובהיות גם הוא נר"ו ניחם על הרעה ושדר לן מר נר"ו מכתב הודעתו להפיצה ביש' להראות הרבנים והחכמים כי שגגה יצאת מתח"י מבלי כונה וענותו ירבנו לדרוש סליחה על כל דבר פשע. ואנן בדידן סלחנו כדבריו והאמת והשלום אור לנתיבתנו ואת והב בסופה. וכסא כבוד תורתו ירום ונשא וגבה ברבות הטובה גם עד זקנה ושיבה כאות נ"הר וכנ"אה הדורש תמיד שלומו וטובתו החותם פה העירה קצומטינא יע"א בחדש רחמים התרל"ג ליצירה הן בעודני בשליחות מצוה מרבנן קדישי חסידי דארעא דישראל המקוה רחמי האל הזן והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט וז"ל הטהור בכתב הודעה

בשבטי ישראל הודעתי נאמנה כי הנה אמת אנכי עפר ואפר שגגה יצאת מתחת ידי בפליטת הקולמוס שדברתי קשות נגד שני צנתרות הזהב אהבי וריעי אלופי ומיודעי מיקירי וגדולי עיר הקדש ירושלם תוב"א ה"ה מע' הרב המובהק מופלא שבסנהדרין זר"ק מג"ן בעדי כמהר"ר שמ"ח גאגין נר"ו ומע' הרב המובהק שמן תורק ש"י למורא תנא תונא תנא דבי אליהו בכור קריה רחמנא כמהר"ר אליהו חזן נר"ו בספרי הקטן פני יצחק הנד"מ בסי' טו"ב ובסי' כ"ב ונגעתי בכבודם ח"ו ללא צורך כלל. עם כי נפלאה אהבתנו יחד תמיד כל הימים ואין דבר חוצץ ביני'נו זה כלל. עכ"ז אמרתי אודה עלי פשעי מפני היד שנשתלחה בעידן רתחא אורייתא מרתחא ופלט הקולמוס דברים הדברים אשר לא כדת של תורה כי לאחד קראתי נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימים ז"לז בהלכה כידוע. וגם כי יצאתי משורת דרך ארץ ומתורת האנושיות והמדיניות. ואולם הלא לאמונה עדותי זו נאמנה כי לא במרד ובמעל עשיתי זאת לבזותם ולקנטרם ח"ו חס ליה לזרעא דאבא קדישא לעשות זאת. ועיין למרן באבקת רוכל ס"סי י"ט ע"ש וגם אנכי העבד העברי את האלהים אני ירא. והנני בעי ומתחנן נא לשון בקשה אל ישיתו לב לכל הדברים הקשים שכתבתי שם ואת והב בסופה. ומכאן ולהבא אני מקבל עלי מ"ומ שלא לדבר קשות כלל עם שכנגדי לא מינה ולא מקצתה כי לעולם יראה אדם כאלו בעל שמועה כנגדו. וממעלת הרבנים טובים השנים הנז' יצ"ו אני מבקש מחילה וסליחה וכפרה במטו מנייהו מלכי ולא יהיה המוחל אכזרי ח"ו כי אנשים אחים אנחנו אחים וריעים אהובים ונאמנים ז"לז וז"לז כידוע ומפורסם. והרואה יראה להרב הגדול בעל שושנים לדוד ז"ל בהקדמתו מתו לח"ב שכתב להתנצל על שדבר קשות כנגדו של הרב ב"ד בח"א וקבל עליו שלא לדבר עוד כנגדו. ובעקבותיו אלך גם אני לקבל עלי כזאת וכזאת. ושל"ית שכל באי שער עירי יעידון יגידון כי מעולם לא נסיתי באלה לדבר קשות אפילו לצעירים ממני לימים. ואפי' להמכעיסים אותי כי לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. ועד בשחק נאמן. וכל הדן אותי לכף זכות המקום ברחמיו ידינהו לכ"ז אמן: הלא כ"ד עבד נרצע לכל יודעי דת ודין מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם זעירא דמן חברייא והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט