שו"ת תעלומות לב חלק א יב

עדניה לעס'וק אהב בתורת ה' חפצו יומם ולילה בבית מדרשו. וטריחא ליה מלתא ללכת לב"הכנ להתפלל שם כי רחוק ממנו המקום. וע"כ עשה ב"הכנ בחצרו ומכניף ליה עשרה להתפלל שם בס"ת. והוא יושב בעלייתו ובית מדרשו אשר הפתח והחלון פתוחים כנגד ב"הכנ אשר למטה ושומע אל הרינה ואל התפלה כאלו עומד ומתפלל עמהם לא נופל דבר. ולשאול הגיע אי שפיר דמי למעבד הכי שהוא מתפלל באתר דגריס וגם כי בהיותו יחידי הוא מתבודד יותר ומכוין לבו תמיד. או"ד שלא יוכל לפרוש מן הצבור וחייב להתפלל עמהם באתר דמצלו אינון על הכל יבא דברו הטוב ויבא שכמ"ה

תשובה לכאורה היה נראה לאסור מהא דא דאמרינן בפ"ק דברכות אמר ר' חלבו המתפלל אחורי ב"הכנ נקרא רשע וה"מ דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל אי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה ופסקו הטוש"ע בסי' ץ' וכתב מרן ז"ל בב"י שם שאחד מן הטעמים הוא מפני שכולם מבפנים והוא מבחוץ. ואע"פ שביאר שם דאי מהדר אפיה לבי כנישתא הואיל ופניו כלפי מזרח כמו הצבור לית לן בה אע"פ שעומד בחוץ. אפשר דרשע לא מיקרי אבל מ"מ לאו שפיר למעבד הכי. אכן כבר ביאר רבינו הרמב"ם ז"ל בתשו' סי' קמ"ז והו"ד בב"י בקיצור שלא נאמר זה אלא בב"הכנ העומד לרחבה ופנוי מכל סביבו וגו' אבל העומד בתוך ביתו ומתפלל כנגד א"י כראוי ואחריו אל כותל ביתו שהוא כותל ב"הכנ אין בזה זלזול וכו' וכל מי שחלק בזה מן התלמידים ראוי להודיעו האמת שביארנו ואם עמד במחלוקתו ראוי לשתקו בנזיפה. ואם קרא בשם רשעים לאותם המתפללים בבתים אלו אם קרא ליחיד ירד עמו עד לחייו ואם לרבים קרא כך או לאחד מהת"ח הרי אותו הקורא בנידוי ואין בדברים אלו ספק ולא הכרע דעת אחרת עכ"ל וכ"ש אי בנ"ד אין הב"הכנ לפני ביתו שאם מתפלל יהיו אחוריו לב"הכנ אלא הוא מתפלל לרוח אחת עם הצבור שאין בזה נדנוד איסור

פש גבן לבאר אם עכ"פ מקיים מצות תפלה בצבור כיון דר' יוחנן אמר שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"הכנ כדאיתא התם בברכות ד"ח ופסקו הטור שם. ואע"ג שסיים ואמר ה"מ להמון העם אבל מי שיש לו מדרש קבוע בתוך ביתו שלומד בו אפי' אין לו עשרה מצוה להתפלל בו דר"א ור"א וכו'. ובסו"ד כתב ומיהו א"א ז"ל כתב בתשובה וז"ל טוב להתפלל עם הצבור בעשרה כי זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד וגם אין תורתנו כ"כ אומנותנו וכו' וגם אם אין ת"ח מתפלל עם הצבור ילמדו אחרים ק"ו ממנו ולא יחושו על התפלה כלל ונמצאו בתי כנסיות בטלות כי לא ידונו אותו לכ"ז שאינו בא בשביל לימודו ע"כ ומב"י הביא משם ר' יונה ז"ל שכתב שאפי' לדעת הרמב"ם שצריך עשרה אינו אלא למי שדרכו ללכת מביתו ללמוד במקום אחר דכיון שדרכו ללכת מביתו יש לו להתפלל בעשרה או ללכת לב"הכנ אבל מי שלומד בביתו כל היום במקום קבוע ותורתו אומנותו אין לו ללכת לב"הכנ אם לא ימצא עשרה מפני שנמצא מתבטל מלימודו בשעת הילוכו וטוב לו שיתפלל יחידי משיתבטל כלל ע"כ. ולטעמו של הרא"ש ז"ל שיש לחוש לחטא דרבים מע"ה אשר ישליכו התפלה אחרי גוום וידונו ק"ו בעצמם. ודאי דאף אם אינו יוצא ומתבטל כלל מלימודו ראוי שיתפלל עם הצבו' כדי להרחיק מעליו לזות שפתים ולא יהיה גורם ח"ו שיחשדו בכשרים. וכ"ש כי בע"הר בני עלייה בדורותנו שאינם מתבטלים כלל מלימודם כדי הילוך ב"הכ הנם מועטים במכ"ש מזמנו של הרא"ש ז"ל שמרוב ענותנותו כלל את עצמו ואמר אין תורתנו כ"כ אומנותנו. ויש בענין זה אריכות דברים בספרי האחרונים ז"ל ואין לנו עסק בזה כעת כי אינו ענין לנדונינו כמו שנבאר

אך נראה פשוט שלא כתבו כן הרמב"ם ז"ל והרא"ש ודעמייהו ז"ל אלא במתפלל בביתו באתר דגריס ביחיד. אבל כשיש לו מנין בחצרו והוא שומע ועונה קדיש וקדושה וי"ח ברכות וקריאת ס"ת ודאי שגם הם אזלי ומודו דשפיר דמי למעבד הכי לכתחילה שנמצא מתקיים בידו שתים שהוא מתפלל בעשרה ובאתר דגריס וגם כי הוא מתבודד יותר ומכוין לבו ועוד טעמים נסתרים שאולי לא רצה השואל לגלותם מרוב ענותנותו ואין ספק דמצוה יתירה קעביד. ואין לחוש ללעז הבריו' ג"כ כמו שחשש הרא"ש ז"ל דהכא בנ"ד כל העם רואים שהביא ס"ת ומנין עשרה בביתו. וגם מראה להם פניו בשעת קדיש וקדושה וקריאת ס"ת ואין מקום עוד לשום חששא. ועתה מצאתי תנא דמסייע לן הוא הרדב"ז ז"ל בח"ה סי' ש"א קל"ט שנשאל על כעין נדון זה ממש והשיב וז"ל הדבר ברור אצלי שיותר טוב שיתפלל בבית מדרשו ובמקום קביעות לימודו ממה שילך לב"הכנ דגרסינן בפ"ק דברכות וכו' ובנ"ד הוא מתפלל עם הצבו' אע"פ שאינו עמהם בב"הכ ממש שומע קדיש וקדושה וחזרת שלש תיבות של ק"ש וחזרת התפלה ומתפלל עמהם כל התפלה מלה במלה ממש אין ספק דבבית מדרשו עדיף וכ"ע מודו וכו'. והוי יודע דאפילו למה שהבין ר' יונה בדברי הרמב"ם מודה הוא בנ"ד כיון דאיכא תרתי חדא שהבית הוא מקום קביעות תלמוד ותו שמתפלל עם הצבור ממש בקדיש וקדושה ועונה עמהם אמן כאותם העומדים בב"הכנ ותו לא מידי את"ד ז"ל וה"ד הרב ברכ"י ז"ל בחא"ח סי' ץ' וששתי כעל כל הון שכיונתי לדעת עליון. וכן ראיתי עתה להר' מחזיק ברכה ז"ל בא"ח סי' כ"ה ובסימן ץ' הביא משם הרב מלכי בקדש דקי"ב שכתב וז"ל אם גריס בביתו ויש לו חלון אחד לשמוע התפלה להתפלל עם הצבור ודאי עדיף טפי מב"הכנ רק שיהא נקי מכל טינוף ושלא יבטלוהו אנשי ביתו ושכן רע לא הוי כיון דהו"ל כמתפלל בתוכם עכת"ד כי אין הספר מצוי אתנו ושם ג"כ זכר עשה לתשובת הרדב"ז ז"ל הנז"ל

באופן שעלה בידינו כי שפיר ומצוה טפי קעביד האי צו"מר דצלי באתר דגריס כי כן הסבר' הישרה נותנת והאיכא נמי תרין אריוותא הרב מהרדב"ז ז"ל והרב מלכי בקדש ז"ל שכתבו כן בפירוש והר' חיד"א ז"ל דרב גובריה הביא דבריהם בסתם ולא העיר כלום על דבריהם. והא ודאי שאין לו לת"ח השואל הי"ו שום צד ספק של נדנוד איסור אלא אדרבא טפי עדיף הכי וכמדובר: סימן ז' מעוב"י אזמיר יע"א בענין תגין

תרננה שפתי בדברים העומדים ברומו. אלו קשרים שחייבים האותיות ואשר תבאנה כתר למו. ג' כתרים הם אשר באות'ות שעטנ'ז ג'ץ גבותם מלאות. כולם א אחוזי חרב וקשרתם לאות. ופניתי