שו"ת תעלומות לב חלק א קכח

ומה שהביא הרב הפוסק הי"ו מתשובת הרמ"ע ז"ל ומ"ץ אינו ענין לחילוק זה דשם לא היה חיוב פסוק. והפיטור על ידי אונס דוק ותשכח ואין להאריך יותר. ובפרט דלענין דינא לא נפקא לן מידי כיון דיש מן הפוסקים דלא ס"ל האי חילוקא. ועיין חק"ל שם דקכ"ח ע"ד. וכן היא סברת ב"ש הנז'. א"כ המוחזק אם באים אנו לחייבו מטעם זה יכול לטעון קי"ל ואין לומר דאדרבה ב"ש דקאי על ח"מ דבטענת אונס חייב אותו עד דנסיב לטענת אומדנא כאשר יראה הרואה. א"כ גם הוא ס"ל דאין טענת אונס לזכות דמ"מ בנדר"ן ס"ל יש אומדנא ויכול המוחזק לומר קי"ל. ואין לומר כיון דמרן בכ"מ בהל' מכירה תמה על הרמב"ם ולא חילק חילוק מש"ל הנז' א"כ לא ס"ל האי חילוקא וכמ"ש מר ואהלות דקי"ג ע"א דמה שתמה על המרדכי ולא חילק לא ס"ל כהאי חילוקא. דבמ"א הוכחתי שכמה מן האחרונים ס"ל דכל כה"ג אמרינן לא סליק אדעתיה האי חילוק' ואה"ן אם היה בא לדעתו היה שר המסכי'ם ובפרט כפי מ"ש הרב נכח השלחן דפ"ט ע"ג שמרן ז"ל דעתו כחילוק זה יעו"ש. אם כן לא אפש"ל לא ס"ל ואדרבה אם אמת כמ"ש נכח השלחן מכאן ראיה שאינו כמ"ש מר וא ואהלות הנז' ואין הזמן מספיק לראות בטוב. וגם אפי' מר ואהלות לא החליט הענין אלא כתב נראה וכו' כיעו"ש

ומה שהקשה הרב הפוסק הי"ו ע"ד הרב חיד"א ז"ל במה שפירש דברי הרשב"א. מדברי הרשב"א שבח"ג לפקד"ן שגם תשו' שבח"ג מתפרשת לפי דרכו כפי העמסתו ואין קושיא עליו. ומה שתמה עליו עוד במה שנסתייע מהרמ"ע ז"ל לא ראיתי כהאי סימנא. אדרבה קרי בחיל שמהרמ"ע ז"ל חשיב ליה ל"ש כלל. אלא שכוונתו לומר דלאו דיחוקא הוא לומר בדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דנקרא שו"לש כיון שאפי' הרמ"ע בתחילת דבר היה רוצה לומר כן. ומה שתמה עוד על חילוק הרב חיד"א ז"ל. לפקד"ן שכוונת הרב חיד"א הוא שתראה באחרונים כמה נידונים שסירבו ואם כן בודאי נעשה שו"לש דוק בדבריו ותשכח שכן כוונתו. ומה שהקשה עוד מהיתומה הרב חיד"א ז"ל לסניף בעלמא נקטיה לחשוב אותה שו"לש. וגם מהרמ"ע מתבאר ממנו שיש הפרש

ומ"ש הרב הפוסק הי"ו בענין אי קבלנו הוראות מרן ז"ל אפי' בתשובה. במ"א הארכתי ונתקשיתי הרבה לדעת הפוסקים שקבלנו הוראותיו גם בתשובה והוא מכח תשובת נחפה בכסף ח"א ח"מ סי' ח"י ומ"מ ח"ג ח"מ סי' י"ג כאשר יראה הרואה. והרי מצינו בתשו' נח"ב ח"ב והו"ד בחיים שאל ח"א סי' ס"ג שבהדיא כת' שלא קבלנו כ"א במפורש בש"ע ונתן טעם לשבח למ"ש בח"מ סי' ח"י. וא"כ מהיכן סמוכות לנו שקבלנו גם בתשובה. ומ"מ לסוף דינא כבר נתפשט המנהג בע"הק ירושלם תוב"א שאין לומר קי"ל אפילו נגד הנזכר בתשובה. ועיין ויוסף אברהם שכן הוא המנהג באר"ץ ובשאר מקומות. וא"ת אכתי מצי המוחזק לומר קי"ל כדעת הסוברים דמיאון הבת נקרא ל"ש כלל וא"כ אפי' מרן ז"ל מודה בזה. לפקד"ן חילוק הרב חיד"א הוא ישר לחשוב אותו שו"לש. וא"כ בזמן הזה ליכא מי שיאמר לא שכיח כלל. ועיין תרומת כסף סי' ז"ך ויש לעמוד על דבריו

ומה שכתב הרב הפוסק הי"ו להוכיח דלא ככנ"הג בבעי חיי סי' ל"ז. לפקד"ן אין ראיה משום דשם פטרי מאומדן דעתא שלא נתחייב ליתן נדוניא כ"א להנאת הבת עכשיו שמתה פטור. ועיין אבני מלואים סי' ן' ס"ק ו'. וההפרש שיש בין אומדנא לאונס הוא שבאומדנא עוקרת הענין מעיקרו ולא יש שום חיוב משא"כ טענת אונס הוא בא לפוטרו מן חיובו ועיין לשון ח"מ סי' ן' הנז' שלשונו מדוקדק. ולכן לפקד"ן מ"ש הרב אבני מלואים הנז' על הרב ח"מ דמש"ל פשיט"ל בהפך. אחרי המחילה שח"מ כבר בטענת אונס גמר אומר שהוא חייב אבל אתי עלה בטענת אומדנא. ובזה לא דבר מש"ל

ומ"ש הרב הפוסק הי"ו על הרב חיד"א ומהרי"ך ז"ל מתשובת מ"ץ ח"ג. מלמד שבזמנם לא נדפס ועיין ש"הג שאין לומר אשתמיטיתיה מספר שלא נדפס אלא שלא זכיתי להבין קושייתו. דמ"ץ ז"ל הוכיח מלשון השטר שלא נתחייב האב לשלם קנס אלא כשמתחרט הוא. ולא במה שיתחרט בנו ולכן פטר אותו בטענה שאני לא חזרתי. משא"כ נדון מהרי"ך ז"ל שהחתן קבל מעות ונתחייב לפרוע אותם כשיתבטלו השידוכין והרי נתבטלו השידוכין

הלא כה דברי אנא זעירא דשף מדוכתיה. גולה ומטולטל נג'ש והוא נענה. אל מקום אשר הוא חונה. אגב ריהטא מעול מוטה ולכן עמד קנה. עומד ומצפה תשועת ה' כי מה' מענה

הצעיר אליהו סלימאן מני ס"ט סימן ד' וזאת תשובתי שנית על השגותיו שבספרו פני יצחק סימן טו"ב

ראשית אמריו בא להשיב על דברתי שלא ניתן ליאמר שתשובת הרשב"א דסי' תשע"א היא מוסכמת מכל הפוסקים וראייתו ממה שהביאה מב"י ופסקי רמ"א ז"ל משום דכיון שלא פסקה מרן בש"ע איכא למימר דמדהשמיטו בש"ע חזר בו מפני שראה חולקים בדבר והבאתי להקת הפוסקים דס"ל הכי והחולקים בזה כיעו"ש ועל זה האריך הרחיב וזה תו"ד בקיצור כי לא נגמרה ס' זאת דמדהשמיטה מיטה בש"ע חזר בו אלא כשראה חולקים בדבר. משא"כ בנ"ד שלא מצינו שום חולק בדברי הרשב"א ז"ל היכי נימא שמרן ז"ל השמיטה מפני שראה חולקים והא ודאי ליתא. ותו דאפי' נימא דגם בכה"ג דנ"ד איפליגו רבוותא בדעת מרן מ"מ מצי המוחזק לומר קי"ל וכו' עי"ש שהאריך ללא צורך כלל כי אחד הרואה יראה שם שדעת שפתי ברור מללו להשיב על מ"ש להביא ראיה שתשו' הרשב"א ז"ל מוסכמת להלכה מכל הפוסקים ז"ל מדהביאה מרן ז"ל בב"י. לזה השבתי שאין זו ראיה לדעת ה הסוברים כי מה שמשמיט בש"ע הוא משום שראה אח"כ חולקים בדבר. וגם בנ"ד איכא למימר שמרן ז"ל אשר כל יקר ראתה עינו ראה איזה חולקים מהראשונים בזה ועדין לא נגלו לעינינו. ובכל זאת הבאתי סברת החולקים בזה וס"ל שכמה דברים משמיט בש"ע אף שהם אליבא דהלכתא. וגם ציינתי הספרים שציינו כל מה שהביא הרב הפוסק נר"ו ואת היות'רת ובפרט הרב מופ"הד