שו"ת תעלומות לב חלק א קכז

דברי החותם פע"הק ירושלם שלם תובב"א בחדש סיון שנת אהבה תזכר לפ"ק שועל דאתי מגוית הארי. אהב דבק כריע כא"ח והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט

עתה מקרוב נד"מ ס' פני יצחק למע' הר' כמהרי"ץ אבואלעפיא נר"ו והגיע לידי בעודני בתוך הגולה בשליחותייהו דרבנן קדישי תקיפי ארעא דישראל תוב"ב בעי"ת אלג'יר יע"א וראיתי בסי' טו"ב שהדפיס תשובתו הארוכה ותשובתי על דבריו. ויהי כמשיב ידו לקיים דבריו הראשונים ושפך עלי כאש חמתו דרך קס'תו בש'בט עברתו דברי נרגן כמתלהמים כמקלהלה יורה זיקים בלעגי שפה וחרבו שלופה ברוח זלעפות וקצף תועפות. ואם בצדק כל אמרי פיו החרשתי. אבל אנכי הרואה שכל דברי הנאמרים מרים בקיצור נמרץ לנחיצת הזמן באותו פרק. קראם כאגרת ולא שת לבו להבין אמרי בינה וידכאני במילין וילעג ואין מכלים. ומה מאד יפלא בעיני על הרב המחבר פחד יצחק נר"ו אשר מכירו הייתי לשעבר מתון ומסיק ויראת חטאו קודמת לחכמתו וענותנותו במקום גדולתו ובדברו מער'יב ערב'ים בחכמה מלאים זיו ומפיקים נגה מתוקים דבש ונופת צופים. והנה בעתה אורייתא מרתחא ליה כבר שחסר וישפוך לאר'ש מרירתו בדברים היורדים חדרי בטן ומכעיסות את הקשה לכעוס. ואנן מה נענה אבתריה בבואנו להשיב על דבריו ולהציל את עצמנו מהשגותיו הן הן נוראותיו ונפלאותיו. אכן בכל זאת גבול שמתי שלא לענות על דברי המבצ'רות אשכלות מרורות רק הנוגע לעיקר הדין דוקא. אי משום כבודו כי רב הוא ואכתי חביבותיה גבן ועכ"פ תכסה אהבה וחבה יתרה. ואי משום כי גם הוא נר"ו הכיר בעצמו אשר לא טוב עשה ושדר לן מר נר"ו כתב התנצלות בבקשה להפיצו בישראל (ויובא לקמן בסוף תשובתי בעה"ית). ועכ"פ יען טבע הענין מחייב לצאת לפעמים מגדר המוסר ולדבר דבר שלא כשורה. ע"כ גם אנכי אדרוש סליחתו אם פלטה הקולמוס בהילוך תשובתי איזה דבר נגד כבודו ואת והב בסופה

וטרם בואי להציג פה תשובתי הנני מביא כאן תשובת הרב המופלא רבין חסידא כמהרר"א מני נר"ו ר"מ דע"הק חברון תוב"א (אשר שלחה אלי להדפיסה בספ"הק הזה) והוא תשובה על פסק הראשון של הרב הפוסק נר"ו שמסרו לידו כמ"ש בהשמטות ס' פני יצחק שם. והגם שהרב רא"ם נר"ו לא ראה תשובתי הנז"ל מ"מ סגנון אחד עולה לשנינו ושש לבי שכיוונתי לדעת עליון שכמותו שיחל"א ע"כ אציגנה פה. ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו בעה"ית וז"ל הטהור: סימן ג'

מאורי אור דב"ק ראיתי ויאורו עיני כי טעמתי טעם כעיקר דאורייתא. שלם הוא ושלמה משנתו וכל מקום ששנה ופירש בטעמא ובחכמתא. א"כ איפה אני בעוניי מה אענה ומה אומר ותושיה נדחה ממני ואין בי לא דעת ולא תבונה לא מינה ולא מקצתה. ומה גם לאורח שנטה ללון כמוני כל שאינו מן המוקף בספרי הקדש ובשגם הוא בצ'ר וכאבו נעכר בהאי מדינתא. ואולם מאשר יקרת בעיני אמרתי ויהי מה ארוצה אחר איש האלהים ואבא בדברות שתים זעיר שם זעיר שם אשר ישים אלהים בדעתי בהאי מלתא. וזה החלי בס"ד

מ"ש הרב הפוסק הי"ו שתשובת שבח"א היא היא תשובה שבח"ג ותמה על כמה פוסקים. לפקד"ן דתשובה שבח"א לא אפשר לפ' מטעם אסמכת' שאין הלשון סובל כאשר יראה הרואה. וגם בח"א לא נזכר כלל שהשטר הושלש וכיון שלא הושלש ליכא אסמכתא. וא"ת אכתי קשה שבח"ג שהושלש שיש טעם אסמכתא למה לא אתי עלה מטעם אונס. די"ל דלדברי השואל קאי דפטר עצמו מטעם אסמכתא ומטעם אונס ולזה הוכרח לומר שהשני טעמים צודקים שכן דרך המסכים כידוע

גם מ"ש הרב הפוסק הי"ו שבב"ש ובחלקת מחוקק הכריחו שאפי' היה החיוב בשטר וכו' הרואה יראה שהרב ח"מ לא החליט הענין ודברי ב"ש לפק"ד צ"ע שאין דומה חיוב הנדן שבודאי לבתו. לחיוב הקנס שעקרו לחתנו אם חזר בו. ועוד יש לעמוד על דבריו וכבר הרב אבני מלואים סי' ן' ס"ק ה' עמד עליהם. ולפקד"ן שמה שיישב הרב הנז' הוא דוחק וכמעט מן הנמנע ובל"ן במ"א נעמוד עליהם ואולי יזכנו הש"ית לרדת לאמתותן של דברים

גם מ"ש הרב הפוסק נר"ו וכן כתב הרב המבי"ט ח"א וכו' לפקד"ן לפי חילוק ח"מ וכן חילק הרב מש"ל הלכות מכירה פי"א הלכה ח"י בשם הר"ש הלוי ונתן לו את השבח ועיין חק"ל ח"מ ח"א דקכ"ז ע"ג הטעם. והוא הוא חילוק מוהרא"ג שהזכיר הכנ"הג סי' ן' הגהב"י אות י"ט. ומה שהקשה הכנ"הג שם מתשובה אחרת דלמה לא חייבו משום שהיה חיוב מוחלט. מלבד שהרב כנ"הג ז"ל סמך ידיו על חילוקו שהרי ציין על תשו' מהרימ"ט ס"סי קל"א שכתב וז"ל אנוס הוא בשבועתו אבל מ"מ חייב לפרוע מה שהחזיק על עצמו בחוב גמור יעו"ש. ואע"ג שבשאלה שם לא נזכר שהיה בחוב גמור מוכרח לומר שהיתה בקיצור ונפש צדיק יודעת שהיתה כן. וגם כדי שלא תקשה עליו מתשובת הרשב"א הנז' שלכאורה היא סותרת דבריו מוכרח לומר כן. וכן ביאר דבריו מהר"ם די בוטון סי' ל' ד"ז ע"א. ומהתימא על הרב מ"מ חיו"ד סי' ז' דמ"ג ע"ב שלא דקדק במהרימ"ט ובכנ"הג ז"ל שמוכרח לומר שדעתו כן מאחר שציין דבריו על חילוק מהר"א גאליקו הנז' וכן ציין למהר"ם די בוטון ז"ל. ועיין יד אהרן הג"הט אות כ"ח ודבריו לפי ק"ד צ"ע ולא עת האסף

וקו' הר' כנ"הג הנז' לא זכיתי להבין שלפי שהנראה מלשון שהעתיק דחייב אותו מטעם יותר חשוב שמעיקרא אינו אונס כיון שמה שממאנת הבת הוא מכח אביה. מ"מ כיון שלא זכינו להתשובה אין אני רשאי להחליט הענין. מ"מ הרב כנ"הג הנז' מוכרח שהסכים לחילוק הנז' ממה שסיים ועיין יד אהרן סי' א הגהב"י אות כ"א שרמז לכמה פוסקים דקיימי בהאי שיטה יעו"ש וכן דעת הרדב"ז כמ"ש הרב הפוסק הי"ו ועיין חק"ל ח"מ ח"א סי' צ"ז באורך דכמעט שהסכים לחילוק זה ובמ"א הארכתי והבאתי כמה אחרונים שהסכימו לחילוק זה שלזכות בטענת אונס לא שייך ועיין בית אברהם מיוחס חח"מ סי' טו"ב ונחפה בכסף ח"ב דק"ס ע"ד ותש"י ח"ב סי' ט"ז וי"ז וסי' ך' ונכח השלחן דפ"ט ע"ג ודצ"א ע"א: