שו"ת תעלומות לב חלק א קכה

לפנינו שלשת הרועים רבני אלפין דפקיעי שמייהו דס"ל הכי בדעת הרשב"א ז"ל. ואם בזמן הרשב"א הוה שול"ש ודאי דבזמנינו זה חשיב שכיח טובא. ולדבר כזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות דשפיר יחזה מעשים רבים בכל עת וזמן מסירובים כאלו. ואף אם היה לו להזקן המוחזק דנ"ד על מי לסמוך בטענת קי"ל בצדק יכול להוציא מידו. ועיין למרן החק"ל בח"מ חלק א' סימן ל'

ותבט עיני לכת"ר הרב הפוסק נר"ו שכתב עוד שבעיניו ראה שדברי הרב החבי"ב ז"ל אינם מוסכמים דהלא הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' י"ב והר' מ"מ בראשון סי' ל"א והוא עצמו בסי' קמ"ז לא אתו עלה מטעם זה אף שכתוב שקבל אחריות הדרך עד בואו לנמל פ' וכו' עכ"ד נר"ו. ואחרי המחי"ר לא דק בזה דרב המרחק ביניהם ולא דמי כלל לאותם הנדונות דהתם שקבל אחריות הדרך עד נמל פ' הוי כמאן דקביל עליה כל אונסא דמתיליד דא דאמרינן דאונסא דל"ש לא קבל. לא כן בנדון הרב בע"ח בסי' ל"ז שקבל האחריות עד שיעשנה דמים בעין דשפיר הוי בכלל כל הכללים דלא מצי טעין עוד טענת אונס וכמו שיראה המעיין והאריכות בזה יגיעת בשר ולהג הרבה ומה גם למה שהביא כת"ר נר"ו מתשובת הרב מ"י ס"סי פ"א והוא פשוט. ומעתה האורך ללא צורך להאריך עוד בדברי הר' הפוסק נר"ו בהפתח שמצא לפטור לזקן דנ"ד דכיון דאונס מיתה לא אסיקו אדעתייהו אם אונס דסירוב הבת לא אסיק אדעתיה. דהא לא מכרעא כלל כמו שהוכחנו לעיל דאף באונס מיתה חיובי מחייב לשלם במט'בא והוא הדין נמי לאונס דסירוב הבת דאין פוטר אותו וכדבר האמור דכיון שנתחייב בח"וג הרי היא אצלו כמו הלואה לכל מילי

ומה גם בנ"ד דהאריך הרחיב בלשונו הזקן הזה באומרו בפירושא אתמר אפי' יהיה העכוב והאונס ממי שיהיה וכו' ולא פטרו אלא בהכנסם לחופה דוקא. וכל אלו הדברים הארוכים הם ללא צורך והא ודאי שרצה להכניס גם סירוב הבת ולטפויי אתא האי לישנא יתרה וכמתבאר שפיר כ"ז מדברי הרב מ"מ ז"ל שם בסי' ל"א והוא פשוט וברור וכמ"ש מעין לזה ג"כ מהרי"ך ז"ל בתשובה שבס' חיים שאל שם דהיכא דהתנאי לא אצטריך לגופיה שדינן ליה לשו"לש. ומעתה לא אדע כוונת הרב הפוסק נר"ו במאי דרמי ומקשה להרב מהרי"ך ז"ל במ"ש דכיון דאונס מיתה אסיקו אדעתייהו אף דל"ש טפי מחזרה א"כ אם החזרה אסיקו אדעתייהו כיון דיש פנים דהוי בנדר שכיח טובא. והק' כת"ר דיכול לפרש דבריו שהחיוב הוא על חזרת אמה וקרוביה. ולק"מ דחזרתם של אלו חשיב ודאי שכיח דלא מצינו שהם מתרצות במעשה הבנים וכמתבאר שפיר כן מדברי הרב ז"ל שם וכיון דהתנאי לא אצטריך לזה עכ"ל דהתנאי הוי לשו"לש והוא חזרה דידיה. ומה שהקשה עוד כת"ר במה שחייב הרב מהרי"ך ממ"ש בשטר מפני כל איזו סיבה כיון שהוא אינו מתחרט. ממ"ש המשפ"ץ בח"ג סי' כ"ט דפטר לאב אף שכתוב אם יתחרט מפני כל איזו סיבה כיון שהוא אינו מתחרט ואשתמיט מנייהו מלכי תשובה זאת והצ"ע דבריהם כיעו"ש. ואחרי הסליחה ל"ק כלל וכדכתיבנא בעניותי אחת למעלה דשניא ושניא נדון הרב מ"ץ שכתוב בו חרטה והרב ז"ל כבר פירש שיחותיו דחרטם לא שייך אלא במי שכבר היה מוסכם. לא כן נדון מהרי"ך ז"ל דהוי כנ"ד דלא כתיב חרטה. וכיון שכתוב מפני כל איזה סיבה וכ"ש בנ"ד שכתוב אפי' יהיה העכוב וכו' הא ודאי דנכנסת גם סירוב ואינו יכול לומר לכך נתכוונתי בדבר שבינו לבין חבירו אלא בדבר דמשתמע לתרי אנפי דכתיב חרטה וממי שיהיה כמ"ש המ"ץ ז"ל וכמדובר

עוד ראיתי לכת"ר שכתב דמ"ש הרב חיד"א ז"ל לחלק בין הזמנים ושפר קדמיה דבזמנינו זה חשיב סירוב הבת שו"לש הוא בערי פ'ראנקיאה שכן דרך בנותיהם אשר לא ישמעו לקול הו'רים לא כן הדבר בארץ הצבי וסוריא דהנם סרות למשמעות אביהם ואשה בכל אלה לא מצאתי שתתן כתף סוררת לבלתי שמוע אל אביהם אנא דאמרי כי הן אמת שבערי צרפת ואיטאליא רבות בנות יתנו כתף סוררת ולא כצורנו צורם והתם ודאי דהוי שכיח טובא. אכן גם בעיירותנו אלה הן בעון אחסור דרי והן ל'ו ראינו בעינינו כמה בנות שלא יתרצו במעשה אביהם ואיך יכול כת"ר לומר דאשה בכל אלה לא מצא ואפי' בזמן ראשון אשר חי בו הרשב"א ז"ל נמצא בת אשר לא נתרצתה וגם אחריו ראה ראינו בכמה מספרי הפוסקים ז"ל שאירע כן. וק"ו הדברים בדור הרע הזה. ועוד זאת שהרי מהרי"ך כתב שגם הרשב"א מודה שהוא שו"לש והסכים עמו הרב חיד"א ד"א וכתב זה ליותר יפו"ך כיעו"ש וכן מצינו למהר"ם די בוטון ז"ל דס"ל הכי בדעת הרשב"א וכדכתיבנא. ומה מאד קשה שכת"ר לא רצה לחלק בין הזמנים ועתה רוצה לחלק בין העיירות והוא פלא

תו חזיתיה לכת"ר שהביא להקת הנביאים דקיימי בשיטת מהר"א גאליקו ז"ל וכל לעומת זה החולקים עליו. וככר הוכחתי לעיל דסברת הרב ח"מ ז"ל אין לדון מינה כו"ע כי הוא מסתפק בדבר ורפיא בידיה וכמ"ש כן הרב שלחנו ש"א ז"ל וגם הרב ב"ש לא פשיט"ל ובעיקר ראייתו איכא למשדי נרגא וכמ"ש ע"ד הבית מאיר. גם בדברי הרמ"ע מפאנו יש לחלק כמש"ל וחיובא רמיא עלן ליישב דבריו כי היכי דלא לאפושי פלוגתא ולהסכים דעתו עם גדולי המורים ז"ל. ומה שהביא כת"ר מ"ש מרן החק"ל ז"ל בח"א סי' צ"ז שהביא תשו' הר"ם אלשיך והקשה ע"ד. הרואה יראה דבכעין נ"ד גם מרנא החק"ל מודה דחייב דכיון שהפוטר הוא החתן הרי לא פטר אלא בהכנסו לחופה וכל שלא נכנסו לחופה יהיה מאיזה טעם שיהיה חייב כאשר הארכתי למעלה וא"צ לכפול הדברים האמתיים וברורים ומ"ש רו"ם נר"ו בדעת מהר"י וייל ז"ל להיות כי אין ס' מהרי"ו מצוי אצלי כעת לא יכולתי להשתעשע בדברות קדשו

ומה שרצה כת"ר להוכיח מדברי הרשב"א ז"ל שבח"ג סי' רי"א דאף במתחייב בחו"ג יכול לפטור עצמו בטענת אונס. כל ישר הולך בעיניו יראה מהמג"א מדברי הרשב"א לנ"ד מלבד דהתם השלישו השטרות ול"ד לנ"ד כמ"ש הרב ב"ח בתשובה וכנז"ל. עוד זאת דאיכא למימר שלא היה החיוב כעין נ"ד וכמ"ש כת"ר ג"כ. ומאחר שראינו שהר' מהר"א גאליקו ז"ל ס"ל דכל שנתנו ביד הבעל דבר והיה בחו"ג דחייב ול"מ תו טענת אונס והכי ס"ל למהרימ"ט ז"ל ואנו מוכרחים לומר דס"ל הכי גם בדעת ר' אבהו המבי"ט ז"ל וכן ס"ל למהר"ם אלשיך ז"ל בפירוש ודבר גדול דבר משה רעיא מהימנא ואף אם יש להשיב על ראיותיו עכ"פ בעיקר הדין מי יבא אחריו. וגם בהגהת מש"ל