שו"ת תעלומות לב חלק א קכד

המו'רים לקדושים אשר בארץ אשר בית ישראל נכון עליהם הכי ס"ל. ואין חולק בדבר זולת שמועת הרב שער המים ז"ל דאין ללמוד ממנה. ואף אם מהר"ם בולא ז"ל הכי ס"ל בפירוש יחיד הוא בדבר. ובהצטרף כל זה עם סברת הרב מאריה דאתרא ודאי דכוותייהו נקיטנן. ומה גם שהרב אג"ן ז"ל שם שכת' על רודיס על הרב מ"מ ז"ל שהוא מ"ד וקבלו הוראותיו לא חילק אם הוא דוקא להחזיק ביד המוחזק או גם להוציא דנפק"מ לענין דינא אם תפס שכנגדו או אחד מהם והו"ל לפרושי. ומה שהביא ראיה לזה ממ"ש הרב מ"ס המלך ז"ל דאין לנו אלא מ"ש השער המים וכו'. הא לא תברא דאפשר לא זכר הרב ז"ל מזה. ובפרט שאיהו ניהו הרב מהרמ"ס גופיה כתב כדברי הרב אג"ן ז"ל על רודיס בתשובתו הרמ'תה בספר מים קדושים סי' ע'. וכבר כתב מהר"ם אלאשקאר ז"ל בסי' נ"ג משם תשובת הרשב"א ז"ל דאם היה רב במקומם הולכים אחר רבם. ועיין למרן החבי"ב בכנה"ג סי' כ"ה בריש כללי הקי"ל שכתב דבאתריה דמר אני רגיל לעשות כמותו אפילו לאפוקי ממונא. ובפרט היכא שהוא להחזיק קבלתנו בעיקר פסק מרן בתשובה דהדבר ברור דעדיף מהש"ע כמ"ש הרב ח"ש ז"ל וכנז"ל. ועיין בס' פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ד שכתב המ"ב בשם מהרי"ל שיש לילך אחר התשובה דמעשה רב והוא דבר ברור ואמיתי וראוי לעשות כן אפי' לאפוקי ממונא כיון דרבו כמו רבו הסוברים כן

ובעיקר דבריו דאין לומר שקבלו הוראות המ"ד אפי' לאפוקי ממונא הא ודאי שכן הוא וכמו שהאריך בזה הר' כמהרח"ף נר"ו בס' חקק"ל ובס' סמיכה לחיים חא"הע סי' יו"ד ועי"ש במ"ש ע"ד הגאון מז"ה ז"ל. אלא דבנ"ד כבר הוכחנו דלא נשאר תרי מנייהו רבנן המסייעים להמוחזק לומר קי"ל כוותייהו. כיון דס' הר' שער המים דל מהכא כיון דמפי השמועה אמרה ואין לדון מינה כמ"ש מרן החק"ל. גם ס' הרב מהרמ"ס היא הפוכה כמו רגע וסותר מדידיה אדידיה וגם ביטל דעתו מעיקרא מן קמיה ס' הגאון חק"ל ת"ק ז"ל וכדכתיבנא ועיין למו"הר הי"ם הגדול ז"ל בס' שפת הים ח"מ סי' ס"א

ולמאי דכתיבנא מרישא דעניינא דבכעין נ"ד שכתוב בפירוש שנתחייב בסך כ"וכ ולא יפטר כ"א בהכנס הכלה לחופה. לית דין ולית דיין שיפטרנו לזקן הבת בסירוב נכדתו דהרי כלל כל הכללים דאינו יכול לטעון אפי' אונס דל"ש וכמ"ש מהר"ם אלשקאר בסי' ל"ב. הנה ראו הביא לנו מעלת הרב הפוסק נר"ו תשובת מרן החבי"ב בס' בעי חיי ח"מ ח"ב סי' ל'ז שכתב דמתוך השאלה הבנתי דנכנס כל מין אונס אפי' דל"ש כלל כיון שכתוב שקבל שמעון אחריות הסחורה עד שיעשנה דמים וכל זמן שלא עשאה דמים יהיה מאיזה אונס שיהיה אפי' דל"ש כלל נכנס באחריות הסחורה ע"כ. וא"כ הכא נמי בנ"ד כל זמן שלא נכנסה הבת לחופה אפי' אם יהיה אונס דל"ש סירוב הבת חייב כיון דקביל עליה שלא יפטר כ"א בהכנסה לחופה וכמש"ל. ועדיפא מינה טובא נ"ד דהכא זקן הבת נתחייב כאדם המתחייב במה שאינו חייב בלתי שום תנאי. אלא שהחתן פטרו כשיכנס לחופה עם נכדתו. וכל זמן שלא נכנסו לחופה אפי' אם יארע אונס דל"ש חייב כיון שלא פטרו אלא בהכנסם לחופה

ומה שהשיב מני"ר שיל"א דהגע עצמך שהיה אונס מיתה לאחד מן הצדדין היתכן שיהיה חייב לפרוע כיון שלא נכנסו לחופה וזה לא אמרה אדם מעולם ומעתה דן ק"ו מאונס מיתה שנחלקו הפוסקים אי חשיב שכיח וכו' כ"ש בסירוב הבת דלכ"ע הוי אונס דל"ש מלבד הרב מהרי"ך והרב חיד"א דס"ל דהוי שו"לש דודאי דלא עלה על דעתם והדברים פשוטים עד מאד עכ"ד נר"ו דברים אלו המה באו בספר החתום ואין פותח ואני לא אוכל להולמם. כי לא ידעתי במה סתר בנ"ד החילוק היפה ממרן החבי"ב ז"ל בק"ו ממיתה. והוא פלא בעיני דמאי דפשיטא ליה למר הי"ו שאם ח"ו היה מת אחד מהמשודכים דהב' היה פטור מהקנס. לדידי מפשט פשיט"ל כל בתר איפכא כיון דהוי שט"ח ולא פטרו החתן כ"א בהכנסם לחופה. אף אם אירע אונס מיתה ודאי דחייב. ולא גרע ממיתת האב דאם נתן שט"ח דחייבים יורשיו לתת ול"מ טענת אונס כמ"ש רמ"א ז"ל בסי' ן'. והח"מ שם הביא משם מהרי"ו בסי' קמ"ב דאם נתן האב ש"ח על הקנס הרי כמו הלואה ול"מ טענת אונס ואף אם מת האב חייבים היורשים לשלם. וכ"כ הב"ש בסי' כ"א. והכי משמע מתשובת הב"ח שהבאתי לעיל דכשנתן השט"ח ביד הבע"ד אפי' מת חייב לשלם במט'בא וה"ה אם ב"מ מתה המשודכת או המשודך דחייב לשלם. כיון דהעיקר הוא שבש"ח ל"מ טענת אונס. וכן הוא דעת מהר"ם אלשיך ז"ל בסי' ל' והמש"ל בשם מהר"ש הלוי ז"ל כמש"ל דתקון זה הוא כי היכי שלא יוכל לטעון שום טענת אונס. וכמ"ש מרן החק"ל ז"ל שם והוא ברור. ובכן מה ישיב כת"ר לכל אלין אריוותא דאורייתא הרבנים דסלקין לעילא דס"ל דאינו יכול לטעון אונס דסירוב הבת בח"וג האם ישיב כת"ר וידון ק"ו מאונס מיתה. ומלבד דגם באונס מיתה נראה פשוט דחייב. עוד זאת דלכולהו רבוותא ס"ל בפשיטות דל"מ שום טענת אונס כשהוא בח"וג כנ"ד משום דהוי כמו הלואה. ואלו בהלואה בשטר מוני ליה טענת אונס אפי' אונס מיתה הא ודאי לא ניתן אפי' להעלותו על לב

ואף כי יהיבנא ליה. כל דיליה דבקנס בח"וג אם אירע אונס מיתה. דפטור ומינה ידין בק"ו לסירוב הבת. מ"מ אף אי ניתן להאמר היינו בשטר סתמי אבל במפרש כנ"ד ואומר ובפי' אתמר אפי' יהיה העיכוב ממי שיהיה החיוב במקומו ואין לו פיטור כ"א בהכנסם לחופה. שפיר יש לדון מתשובת מרן החבי"ב הלזו דכיון דכלל כל הכללים הוי כמי שנתחייב וקבל אחריות הסחורה עד שיעשנה דמים דאז אפי' אירע לו אונס מיתה או גנבו הסחורה ודבר אחר כיוצא וצא בו קודם שיעשנה דמים דודאי גם יורשיו חייבים לשלם. והכא נמי דכוותא כיון שאמר שאין לו פיטור כ"א בהכנסם לחופה. וכל זמן שלא נכנסו לחופה חייב לשלם. כיון שזה לא פטרו אלא כשיכנס עמה לחופה וכל עוד שלא נכנסה מ"ל אם נתחרט האב או היא עצמה או מתה הרי לא נכנסה לחופה והחוב במקומו עומד ואין פוטר אותו. וכמו זר נחשב בעיני איך יצאו דברים אלו מפי עליון מני"ר ה"ה שיח"לא אם לא שפלטן הקולמוס שלא מדעת. ועיין היטב בהגהת מש"ל ספי"א מה' מכירה ודוק. ומ"ש עוד כת"ר נר"ו דאין מי שיסבור דסירוב הבת חשיב שו"לש אלא הרב מהרי"ך והרב חיד"א ז"ל בעיניו יראה שכן כתב בפשוט הרב מהר"ם די בוטון ז"ל בסי' ל' בדעת הרשב"א כמ"ש הר"הג חיד"א ז"ל וקשה איך נעלמה תשו' זאת מהרב חיד"א ז"ל ובכן הרי