שו"ת תעלומות לב חלק א קכב

בראשון סי' ס'. ואני תמיה דלפי סגנון השאלה הוא שנתחייבו בחו"ג ומ"ז וכתוב בפירוש ולא בדרך קנס. ולפי דרך זה היה נראה דליכא אסמכתא. וכעין זה שמעתי מקשים על דבריו ממ"ש ע"ד החכם השואל דמה שמוציא נו מדין האסמכתא הוא המנהג דבדרך זה נראה דליכא אסמכתא. ואולם לדעתי טעמו ונימוקו מהרב מ"ג ז"ל הוא דכיון שאינו עשוי כדעת ח"ס לתת אותם ביד שליש או אפי' לכתוב בשטר אחד דלא יפטר כ"א בקיום התנאים דאז ודאי דליכא אסמכתא. אבל בכגון נדון דידיה שכל אחד מסר שט"ח לאחר מה מועיל מסירה זו כיון שלא יש שום העדפה למקיים יותר מהמבטל. וגם בשטר שכתבו שני הצדדין לא כתבו שיהיה החיוב מעכשיו אלא כשיעבור אחד מהם על התנאים ובכה"ג ודאי דאיכא אסמכת' וכמ"ש הרשב"א ז"ל בח"ג סי' רי"א. ובכן האמת אתו שעיקר החיוב הוא מטעם מנהג וכל דבריו נאמנו מאד כי הגם שכתוב דלא כאסמכתא ל"מ מידי כיעויין להרב בית דור ח"ב סי' קי"ד

איך שיהיה שוב אשוב לראש לדברי רב חביבא ה"ה אחי וראש נר"ו שהביא לנו מ"ש הרב חיד"א ז"ל דאף אי בזמן הרשב"א ז"ל ודעמיה חשיב סירוב הבת אונס דל"ש מ"מ בדורנו זה דאחס'ור דרי חשיב ודאי שכיח ומכ"ש בנ"ד דהיא יתומה ואין לה מורא אב וכו' כיעו"ש וע"ז טרח וכתב לדחות דבריו דכל הפוסקים ז"ל לא כתבו חילוק זה ומאין לנו לחלק בין הזמנים ובמ"ש דהוא יתומה ואין לה מורא אב הרבה להפליא עליו דהרשב"א כתב דרוב הבנות מתרצות במעשה האב והקרובים ע"כ. ולדידי חזי לי אר'ש הרב הגדול חיד"א ז"ל זבת חלב ודבש ושש לבי שכיוונתי לדעת עליון וכמש"ל בעניותי. ומ"ש להקשות עליו הרב הפוסק נר"ו מלבר דגברא רבא אמר מלתא ומי יבא אחריו. עוד זאת דמעיקרא דבריו בענין זה באו שלא בהשגחה כי מ"ש דמנ"ל לפלוגי בין הזמנים לא ידעתי מה קושיא היא זאת וכי דבר חדש הוא זה. והלא הראתי לדעת בתחי"ד משם מרן החבי"ב ז"ל שכתב כן בירידת המטבעות ודבר פשוט וברור הוא. ומ"ש דלא אשתמיט לחד מן הפוסקים לחלק כהאי חילוקא. הלא ישים לנגד עיניו דברי הגאון חיד"א ז"ל וישכיל להבין מה שכתב דבזמנינו הוא דשכיח ולא בזמן הרבני' הקודמי' וכוונתו דמאחר דאף בדורות הראשונים כמלאכים כים ראה ראינו רבות בנות שלא הסכימו למעשה אביהם ודאי דבזמנינו הוי שכיח טובא. ומ"ש ק"ו בנ"ד דלית לה מורא אב והקשה כת"ר נר"ו שהרשב"א כתב דמתרצות נמי במעשה הקרובים. לא אדע שכו'ל כוונתו בזה דהלא הרשב"א ז"ל שכתב לא שכיח היינו דוקא באביה או אבי אביה ולא בקרובים. דבקרובים אפשר דשכיח אלא דרוב מתרצות אבל עכ"פ שכיח שלא תתרצה. וכמו שהוכחתי למעלה ראש. וכוונת הרב ז"ל פשוטה דאחר דא דאמרינן דבז"הז חשיב שכיח אפי' באב לאו ק"ו הוא למי שאין לה אב והרי הוא כמבואר. ועיין להרדב"ז ז"ל סי' שכתב דכ"ש בזמנינו דאונס דעניות חשיב שכיח דבע"כ יורדים מנכסיהם וכו' כיעו"ש ודון מינה

וחזיתיה תו להרב הפוסק הי"ו שעמד על דעתו דסירוב הבת חשיב לא שכיח דלא כהרבנים הנז' וכתב שלדבר הזה יס'לחו הצדיקים דאין מופת חותך לדבריהם ואדרבה משמע כל בתר איפכא. ואנכי הרואה שדברי הרבנים הגדולים חיים וקיימים ואין ראיה מדברי הפוסקים הקודמים וכדכתיבנא. ובפרט בדורותינו אלה דהוא ודאי שכיח טובא כאשר בעינינו ראינו מעשים בכל יום. והרי גם הרב החבי"ב ז"ל מחלק בין הזמנים ואיך עצר כח מר באתריה לאשווי ספק עד שכתב דהממע"ה נגד שני עמודי ההוראה אשר בית ישראל נכון עליהם. ולא מצא שום חולק בפירוש כ"א שיקול דעתו מדברי הראשונים והאחרונים. והרי כתב הכנ"הג בסי' רכ"א משם מהר"י אשכנזי שאין דברי הרד"ך עומדים בפני מהרי"קו ז"ל וכתב שנראים דבריו. והא ודאי דבר זה כשגגה יצאת מן קמיה ענוותנותיה ויקר אורייתיה. ואתו הסליחה

הנה מבואר דעכ"פ לדעת הרב הגדול חיד"א ז"ל אונס דסירוב הבת חשיב שו"לש בזמנינו זה ודבריו חזקים כראי מוצק. אלא דחזיתיה למע' הרב הפוסק נר"ו דקשיתיה תירוץ הרב חיד"א ומהרי"ך ז"ל שכתבו לפרש בדעת מהרי"א ז"ל ורצו לומר דבנ"ד דלא איצטריך לגופיה כמאן דמקבל כל אונסא דמתיליד דמי דהתם גם מהרי"א אזיל ומודה. ולא חלק אלא בנ"ד בסיגורו שהוא רגיל ותדיר עי"ש וע"ז כתב מני"ר יצ"ו דהרב הכנ"הג שם בסי' רכ"ה משוה אותו חולק עם מהרשד"ם ודעמיה וגם הרב משאת משה ז"ל בח"מ סי' ל"א כ"כ. ואם איתא לדבריהם הרי הוא מוסכם עמהם בהאי חילוקא עכ"ד נר"ו. ואען ואומר דאי מהא לא איריא דמ"ש הכנ"הג שהוא מחלוקת מהרי"א ומהרשד"ם האמת אתו כיון שמהרשד"ם קאי בנדון עצמו של מהרי"א זל ובכל זאת חלק עליו בזה והביא ראיה מריש דברי הר"ן ז"ל. וכפ"ז אין מקום להקשות ממה שהביא מהרי"א סו"ד הר"ן. וע"ז נתעורר הרב מהרי"ך ולחלק יצא כנז"ל. גם הרב מ"מ שם שהביא דברי מהר"ש יונה בסי' מ' והקשה ע"ד שלא ראה דברי הרשד"ם בסי' ק' דאף להוציא אמרה מר למלתיה. ועל זה כתב דראיות הדברים וסמוכות שלהם מהתוס' והר"ן לא מכרעא כולי האי מכולהו אתרי ומקום יש בראש לסבב פני ההוראות משם כוותיה דהרשד"ם ומהרמ"א ז"ל ע"כ. ומה גם שדברי מהר"ם יונה קשים להולמם דלא זכר שר דברי הרשד"ם ז"ל. והיכא דמצינו לחלק בין הנדונות כחילוק מרנא הרב חיד"א והגאון מהרי"ך ז"ל מאן ספין ומאן רקיע לאפושי פלוגתא בין המלכים האדירים. ואם גם איזה פוסקים כתבו דפליגי ואנן בדידן מצאנו ראינו להביאם אל עמק שוה מי הוא זה אשר כדי להחזיק ביד המוחזק במה שבידו יחלוק על רבותיו לחלוק עלינו את השוים. זה ודאי לא ניתן ליאמר ולהעלותו אפי' במחשבה כלל. ולא אכחד דאי לאו דמסתפינא מרוגזו של הרב הפוסק הי"ו אחרי רואי שגם על הרב מו"הד חיד"א ז"ל דרך קס'תו. הוה אמינא מלתא כי אחר שהוכחנו דשפיר יש לחלק בין הזמנים מדורות הראשונים. דודאי דבזמנינו זה סירוב הבת חשיב שכיח טובא כי הן בעון עמא דארעא אזלא ומדלדלא וחוצפא יסגא. ומדורו של הרב חיד"א לדורנו זה הדל ורזה אחס'ור דרי עשר מעלות אחורנית עד שלא נכנס אפי' בסוג דשו"לש כלל והמעיין יבחר

ואף כי יהיבנא כל דיליה וחשבינן האי אונסא לאונס דשו"לש מ"מ יפה כתב הרב החבי"ב ז"ל שכן נראה מדברי מהר"ש יונה ז"ל כיון שלא מצינו כ"א שעיקר סמיכתו הוא בדברי הרשד"ם ז"ל. והרי מהרשד"ם ביאר בסי' ק' כל בתר איפכא ושפיר אמרינן דאלו היה רואה תשובת רשד"ם הלזו לא היה כותב כן