שו"ת תעלומות לב חלק א קכ

בעולם. ואם כוונת הצד הוא הכל על האב דוקא מי הצריכו לכל הני לישני יתרי דמורה ובא בפירושא אתמר דקאי גם על הבת. ולא כתב המשפ"ץ דאף בדברים שבינו לבין חבירו יכול לומר לזה נתכוונתי אלא היכא דהוי לישנא דמשתמע לתרי אנפי כנדון דידיה דכתיב נמי חרטה גמורה דוקא עליו. לא כן הכא בנ"ד שאי אפשר לפרש שלא כיוין כ"א על צד ואופן שיהיה מצדו אחר כל אלה הדברים ואריכות הלשון. ואיך יאמר דקאי עליו דוקא לשון מי שיהיה בעולם ולישנא דבהכנס הכלה לחופה ויתר הדברים המורים על הבת בלי שום פקפוק. וכל הבקי במשפט הלשון בצדק יאמר דלא יקרא זה לישנא דמשתמע לתרי אנפי ועיין למהר"ם חסון ז"ל בסדר משפטים ישרים סי' טו"ב שהשיב על תשובת המשפ"ץ הלזו. ועיין בספר ידי דוד הנדפס בסימן ב'

ואף נדון הרב משאת משה ז"ל בא"הע סי' ל"ב לא היה כתוב הקנס כ"א אם יעבור עליו. ובכגון דא לית דין צריך בשש דפטור בסירוב הבת דהרי הוא לא קעבר. ואה"ן שאם היה כתוב דברים ככתבם דנ"ד. שגם הרב מ"מ והמ"ץ ז"ל הוו אזלי ומודו ומסכי'מים ומעריבים דגם סירוב הבת בכלל וחייב לשלם במיט'בא. וגם נדון הרב ב"ד ז"ל היה כתוב אם יתחרט המורה על חרטה דידיה וכמדובר. ומה שציין להרדב"ז ז"ל בס' דברי דוד סי' ס"א הרואה יראה דאין ראיה כלל לנ"ד. ואדרבא משם ראיה שהרי כתב דאם זקפן עליו במלוה דחייב לשלם כסברת כל אלין אריוותא דאורייתא הנ"ל וכאמור

ואחזה אנכי להרב הפוסק נר"ו דאייתיה בידיה מ"ש הרב י"א ז"ל משמיה דגברא רבא הרב מהרש"ך ז"ל בח"ד. וכתב הוא נר"ו שאפשר שהוא מטעם האסמכתא או אפשר שהוא מטעם אומדנא דאלו היה יודע שבנו לא יתרצה לא היה מתחייב. את זה כתב מעצמו לפי שתשובת הרש"ך הלזה לא נמצאת אתו ע"כ. ואני ש"ל זכיתי וראיתי התשובה במקומה והיא סותרת לתשובות אחרות. ונראה דטעמא דהתם שפטרו הוא מטעם השבועה דהאדם בשבועה פרט לאנוס והוא דוחק. אכן שותיה דמני"ר. שיל"א לא ידענא דאיך לא עלה על לבו שמטעם אומדנא פטרו כיון דהרשב"א והרמ"ע פטרי מטעם אומדנא ומינה רצה ללמוד בנ"ד כיעו"ש. ואיך יתכן זה אחר שפירש וקבל עליו בפירוש שנפטרו מטעם אומדנא דאדעתא דהכי לא נתחייב. והוא קבל בפירוש. ותו ק' בדבריו איך לא ראה תשו' הרש"ך ז"ל בח"א וח"ג דמחייב אי קביל עליה בפירוש. וכ"כ מרן החבי"ב ז"ל בשמו. ולא שת לבו להבין אמרי בינה דברי הרש"ך ז"ל בתשו' הללו. ואמת שקשים הם תשו' אלו עם ההיא דח"ד. ואולי י"ל בדוחק כנז"ל. ועל הרב י"א ז"ל ק"ט דקמקשה על הרב החבי"ב מבלי ראות תשובות הרש"ך במקומם והוא פלא כדכתיבנא

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אין צורך להשיב על דברי מע' הרב הפוסק נר"ו במ"ש דאין אנו צריכים לזה וכו' דכל לגבי דידי אחרי הס"ר אין שום ראיה כלל לנ"ד מכל האמור בדברי הפוסקים ז"ל ואדרבא נראה כל בתר איפכא מאחר דכבר הוכחנו לרובא דרבוותא דבחו"ג כעין נ"ד אין פוטר אותו. ומה גם שפירש וכתב שאין לו פיטור כ"א כהכנס הבת לחופה דהוא מורה דקאי דוקא על הכלה. וגם באומרו אפי' יהיה העכוב והאונס ממי שיהיה בעולם. דאי כוונתו על האב והכוונה אפי' מאיזה אונס שיהיה. הכי הול"ל אפי' שיהיה העכוב מאיזה אונס שיהיה. ואפשר דגם אם היה כתוב כן היה נכנס סירוב הבת. ובכגון דא לפי הלשון שכתוב ודאי שנכנס אונס הבת לכ"ע. וכבר הוכחנו דאינו יכול לומר לזה נתכוונתי אפי' לדעת המשפ"ץ ז"ל אלא כשהוא לישנא דמשתמע לתרי אנפי וכמדובר

ואבא היום להשתעשע בדב"ק לא נצרכה אלא לפלפולא ותבט עיני בשו'רי במ"ש עוד וז"ל והגם דבנ"ד כתב וכו' ונראה דקביל עליה כל אונסא דמתיליד וחייב הא נמי בורכא ממ"ש מרן בש"ע בסי' רכ"ה דאונס דל"ש אינו נכלל וכו' והרי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דסירוב הבת הוי אונס דל"ש וכו' את"ד נר"ו ואען ואומר דזו אינה משלנו דבהא דהכא שכותב דאין לו פיטור כי אם בהכנס הבת לחופה ומפרש אפי' יהיה העכוב והאונס ממי שיהיה בעולם. מי הוא זה אשר יעצור כח לומר דפטור בסירוב הכלה. כיון שכבר כלל כל הכללים שלא יפטר בשום אופן כ"א בהכנסם לחופה הרי זה דומה למ"ש מהר"ם אלאשקאר ז"ל בסי' ל"ב וכתב מרן החבי"ב ז"ל שם דאף הרשב"א ז"ל לא פליג באופן זה. ותו דהתם היכא דקביל עליה כל אונסא דמתייליד דאמרינן דאונס דל"ש לא נכנס בכלל היינו היכא דהמוכר בא לקבל האונס ולא פירש אמרינן זה לא קביל וזה קביל. אבל כעין נ"ד שזקן הבת כבר נתחייב בח"וג כאדם המתחייב במה שאינו חייב. אלא שהחתן פוטרו ומוחל לו בהכנסו לחופה עם הבת. בכה"ג ודאי דהו"ל לאתנויי שאם לא תרצה הבת נמי שיהא פטור. ולא כתב הרשב"א ז"ל דכיון דהוי אונס דל"ש לא הו"ל לאתנויי. אלא במתחייב בקנס דוקא. ולא בחוב גמור כנ"ד שהוא תלוי בדעת אחרים ולאו כל כמיניה לומר לזה נתכוונתי אלא בלישנא דמשתמע לתרי אנפי וכמ"ש הרב משפ"ץ ז"ל וכנז"ל. ומעין לזה מצאתי ראיתי סמך לזה ממ"ש הרב מגן גבורים ז"ל בח"מ סי' כ"ג דפ"ד ע"ד לך נא ראה וירוה צמאונך. והכי משמע מדברי מרן החבי"ב בכנ"הג ח"מ סימן רכ"ה הג"הט נז' במ"ש ע"ד הרב מקור ברוך ז"ל והוא ברור

ולכאורה היה נראה בעיני דבכגון דא דלא הוי דבר פלא וגוזמא ויכול להיות שתסרב הבת. ואלו הרשב"א והרמ"ע מפאנו ז"ל שכתבו דהוי מלתא דל"ש היינו משום דהזמן גורם. והנה בעתה אשתני לגריעותא ועמא דארעא אזלא ומדלדלא. ואם בזמנם מצאנו שסירבו הבנות ק"ו הדברים בדור הרע הזה דהא ודאי דרבות בנות יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע אל אביהם בדבר הזה. וכבר כתב מהרד"ך ז"ל בבית ל"ב דלא א אמרינן מלתא דל"ש לא אתני אלא בדבר פלא. מיהו כבר כתב מרן החבי"ב ז"ל שם אות ט"ל דמהרי"קו חולק ומהר"י אשכנזי בתשו' כ"י כתב שאין דברי הרד"ך עומדים בפני מהרי"קו וסיים הכנ"הג שנראים דבריו. אבל עכ"פ גם מהרי"קו לא חלק אלא דאף שאינו דבר פלא הוי מלתא דל"ש. ונראה דבזמן הזה סירוב הבת ודאי דלא חשיב ל"ש כלל. והרי זה דומה לירידת המטבעות שכתב מרן החבי"ב באות ל"ז ע"ד מהרשד"ם ז"ל ועיין למהר"ם אלשיך ז"ל בסי' קט"ו אלא דבנ"ד אין אנו צריכים לזה וכדבר האמור: