שו"ת תעלומות לב חלק א קטז

ספר תעלומות לב שאלות ותשובות חלק אבן העזר סימן א' בענין קידושין לזמן

המקדש אשה לזמן שלשים יום אי לאחר שלשים יום נפקא בלא גט עיין למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סימן ל"ח הג"הט א' שכתב שיוציאה בלא גט בסוף הל"י עי"ש ובסי' זק"ן בהגהב"י שהאריך הרחיב. ודבריו ז"ל מרפסן איגרי מההיא דא דאמרינן בנדרים דכ"ט אלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט עי"ש. וכבר ראיתי רבים קמים עליו בזה הרב שער המלך בפ"ז מהלכות גירושין דברי אמת בקונט' די"א כסא אליהו בקונט"א נשמת חיים בחי' על הסמ"ג ועיין להגאון מז"ה בחק"ל יו"ד ח"ג סי' צ"ט ובח"המ ח"ב סי' מ' ועיין ג"כ להר"ב ראש משביר בח"א סי' מ"ז

ועתה נד"מ ס"ה חיים ושלום ח"ב ושם בסי' צ"ד ראיתי להגאון החסיד שארינו ז"ל שעמד הוא והרב המופלא מר בריה אדוני אברהם נר"ו ליישב דברי הכנ"הג ז"ל וכל אחד לקח דרך לעצמו. ואנכי הרואה אחרי המחי"ר מכ"ת יש לי לדון בדבריהם שכל דרכיהם בחזקת סכנה. כי הנה הרב ז"ל לחלק יצא בין אומר היום את אשתי כההיא דנדרים שביטא בשפתיו שהיא אשתו שאז צריכה גט. משא"כ באומר הרי את. מקודשת ולא אמר אשתי דמהני להפקיע הקידושין וכתב דהמדקדק בפירש"י בסוגיא ימצא דיש ממש בדברינו עכתד"ק ז"ל ומי יתן ידעתי מה חילוק יש בין אומר היום את אשתי לאומר ה"א מקודשת לי דאדרבא איפכא מסתברא דלשון הרי את מקודשת אלים טפי לשווייה אשת איש גמורה כי הוא הלשון היותר מועיל. ובפרט דאין התנאי להפקיע הקידושין. אלא שבסוף הל' יום גמרי הקידושין. והיא גופא ק"ל ע"ד הכנ"הג שם שהוצרך ללמוד מדברי הרד"ך בית ט' דכיון דמיוחדת לו לא הוי בעי"ז. ודברי הרד"ק עצמם תמוהים כאשר עמדתי עליהם במ"א. והרב ז"ל לא היה צריך לזה דלא נאמרו כל השיעורים הללו אלא ביבום וכיוצא שהתנאי הוא להפקיע הקידושין לגמרי והו"ל למפרע פנויה ואיכא למיחש לבעילת זנות. בכגו"ד הוצרך הרד"ך לומר דכיון דמיוחדת לו ליכא למיחש להא. אבל בנ"ד שאין כאן הפקעת קידושין אלא שבסוף השלשים יום גמרי הקידושין. ואי אהניא ליה הויא אשתו עד אותו זמן כדמ"וי. ומזה אני דן שהבא עליה בתוך ל"י חייב משום א"א אף דלאחר ל"י חזרה להיות פנויה כיון דלא נפקעו הקידושין למפרע וא"א היתה. משא"כ במתנה שלא תזקק ליבום ומת בלא בנים. יש לדון שאם בא עליה אחר בחיי בעלה שאינו חייב משום א"א כיון דאיתגלאי מילתא למפרע דפנויה היתה. ואפשר דעכ"פ נאסרת לבועל. אף דלמפרע לא אסרה על בעלה. כיון שהיתה ס' א"א אם תוליד בנים. ועיין להר' מוצל מאש סי' מ"ו ולהרר"ך שם חדר ח' ואכמ"ל

שוב אשוב למ"ש הרב המופלא מר בריה אדוני אברהם נר"ו שם לחלק מנדון הכנ"הג שאמר ולאחר ל"י הרי את מותרת לכ"א שהוא לשון המועיל כאלו נתן לה גט דבהאי לישנא הוא דמגרש האדם את אשתו משא"כ בש"ס שהלשון שאמר הוא אין את אשתי ובלשון זה אין בו כח להפקיע הקידושין את"ד יצ"ו. ואחרי המחי"ר מכבוד רבנותו דברים אלו אין להם ע"מ שיסמוכו. דאטו האומר לאשתו בפיו ובשפתו ה"א מותרת לכ"א או אפי' יאמר לה כל נסח הגט בדקדוקיו בע"פ. מי שריא לאתנסבא לכל גבר. הא ודאי לא ניתן ליאמר. כי וכתב לה ספר כריתות אמר רחמנא וליכא. ומה יתן ומה יוסיף אם הלשון שאומר הוא גופו של גט. כי אנן בעינן ספר כריתות דהוא דוקא הכורת בינו לבינה. ואם מפני שנאמרו אלו הדברים בשעת נתינת כסף קידושיה. יאמרו כסף מכניס כסף מוציא. הא ודאי ישתקע הדבר ולא יאמר. ותו דלשון זה דאת אשתי דנקיט הש"ס הוא לשון מושאל ולא בדוקא קתני כמתבאר מפירש"י בסוגיין

וחזי הוית להרב קמ"ר ז"ל בח"א דס"ד ע"ג שהביא מ"ש מרן החבי"ב ז"ל ומה שקשה ע"ד וכתב ליישב דע"כ לא אמרו דמקודשת לעולם כ"א כשאמר ה"א מקודשת לל"י שלא אמרו בלשון תנאי אבל כי אמרו בלשון תנאי כאמור תנאו קיים ואין כאן מתנה עמש"ב כמ"ש התוס' בפ' אע"פ ד"ה הרי את וכו' עכת"ד ז"ל. ודבריו תמוהים בעיני שהרי רש"י ז"ל בסוגיין דנדרים כתב בההוא דלמחר אי את אשתי וז"ל ואע"פ שהתנה כן בשעת הקידושין ע"כ הרי דאפי' בתנאי ל"מ. ולא משום מתנה עמש"ב. דודאי לא שייך כאן מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הכנ"הג שם. ולא היה צריך למ"ש התוס' בפ' אע"פ. אלא הטעם דכיון שהיום היא אשתו גמורה לא נפקא בלא גט. וסבור הייתי לומר כל בתר איפכא דשניא ההיא דנדרים דאיירי במקדש על תנאי שלמחר לא תהיה אשתו. וכיון שהיום היא אשתו על כרחו גם למחר תהיה אשתו עד שיגרשנה בגט. אבל במקדש לזמן ל"י או יותר בבא הזמן ממילא דהפקעו הקידושין כיון דאין לו בה קידושין כ"א עד אותו זמן. והיה נ"ל חילוק נכון לולא דברי הר"ן ז"ל שם בנדרים שכתב משם הרשב"א וז"ל אבל באשה דאי לא הויא אשתי לעולם לא קנה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן אי אפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד ע"כ. ועיין בחי' הרשב"א לנדרים שם שביאר הדברים יותר. באופן שהדלת סגר אחריו שבשום אופן אי אפשר להיות אשתו לזמן ובכן שערי תשובה ננעלו כעת

עתה נד"מ ספר הבהיר שואל ומשיב מ"ת ושם בח"א סו' ל"ה עמד גם הוא ז"ל ע"ז ובסו"ד כתב לחלק דבשלמא באומר היום את אשתי בוה אינו שולל דלמחר לא תהיה אשתו וקרי היום הזה נהייתה לעם אינו שולל יום המחרת וא"כ תכף חלו הקידושין לעולם וכיון דפסקה פסקה. אבל באומר הרי את מקודשת לי לל"י לשון הקידושין לא אמר כהלכתו אבל מה אעשה שבירושלמי מבואר כלשון הזה. והר"ן ז"ל השוה אותם עם הגמ' דילן ולא ס"ל חילוק זה עכ"ד: