שו"ת תעלומות לב חלק א קטו

הסכמת עט"ר מו"הר הגדול גאון ירושלם ראשון לציון ארי בן ארי כמהר"ר חיים דוד חזן נר"ו יאיר כיר"א

אורו עיני כל מעייני לחזות בנועם דברי פי חכם הבן יקיר לי שמחת גילי דחביב עלי עד לאחת החכם השלם הרב ועצום כמהר"ר אליהו נר"ו הא"ח האח ראתה עיני מעשה אצבעותיך הן הן נוראותיך משיב כהלכה על השאלה שנשאלתי מע"הק צפת את"ל. וכבר השבתי בקיצור באותו פרק דלפום דינא לא יוכלו לסלקו להרב המופלא המלאך רפאל נר"ו מרבנותו מכמה טעמי תריצי. ועתה אותך ראיתי תמיד לבאי סובב הולך על פי השאלה המוצגת לפניך. ואשתעשע בתורתך אשר אהבתי תורת חכם מקור חיים. וחפץ הייתי להשיבך דבר על כל קוץ וקוץ. ואולם ידיד נפשי אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתני בצע'רי בת ציון ועול הצבור הכבד מנשוא מאז הבקר ותעבור המנחה. ואין אני בן חורין להרחיב הדבור כאשר עם לבבי

אכן קריתי ושניתי כל מה שכתבת בענין זה והנה דבריך טובים ונכוחים למבין וישרים למוצאי דעת והדין דין אמת שהשטר שנתן הרב המורה לצדקה הי"ו לאסור איסר על נפשו בשבועת האלה לצאת את העיר במשך ימים מועטים. הוא בטל ומבוטל כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. כיון דהכל היה על צד האונס הגלוי ומפורסם מפיהם ומפי כתבם. והאונס עוקר הנדר והשבועה מעיקרו וכמאן דליתיה דמי וכמ"ש הרשב"א ז"ל בדבריו המצודקים. כי מהאי טעמא גם הקאמביאל שנתן ביד שליש מתוך אונסו אין בו ממש ופטור לגמרי אחרי שגילה דעתו שהיה אנוס והאונס מבורר. ובפרט שיש בו אסמכתא. וכמו שכתוב בדברות קדשך. וכבר הארכתי בפרטי דינים אלו בס"הק נדיב לב ח"א חיו"ד סי' ע"ח באורך לך נא ראה

וגם טענת המנגדים שהקבלה היתה לזמן ורוצים לסלקו מפני שכבר עבר הזמן. יפה כתבת שלא צדקו גם בטענה זאת וכמו שכתבתי בס"הק נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ג"ן באורך ואתה קדוש הבאת מן החרש תנא דמסייע לן הרב חתם סופר הנד"מ בח"א סי' ר"ו. והם דברים פשוטים ואמתיים. וכ"ש אם כבר נשלם הזמן שקבעו ועדיין היה עומד ומשמש בדוכתיה ולא סילקוהו בזמנו דפשיטא שאינם יכולים לסלקו מפני החשד דיאמרו אם איתא דמשום דלקחוהו לזמן סילקוהו היה להם לסלקו בבא הזמן ומאחר דלא סילקוהו בזמנו הרי נתברר דאין הסילוק מסיבת תנאי הזמן אלא עילא נמצא בו וכיון דאיכא חשד איסורא בדוכתיה קאי. וכמ"ש בס"הק נדיב לב שם דצ"ז ע"ד ומצאתי הון לי בתשובת המ"ץ ח"א סימן ע"ח שכתב וז"ל הצריך שאני נ"ד דבשלמא אם כשנשלם הזמן היו ממאנים בו ואומרים לו שאין חפצים בו עוד היה מקום לומר כן ובנ"ד אף אחר שנשלם הזמן נהג במינוייו עוד ב' שנים ואין מכלים אם כן סברו וקבילו עליהם כל ימיו אחר שאין המנהג שבהשלמת הזמן יתנהג בשררה ההיא איש אחר ואחר שכן הוי כמי שהעלוהו בסתם את"ד ז"ל ובנ"ד שאין כוונתם להעבירו כדי למנות גדול ממנו גם מהרד"ך בית כ"ב חדר י"א מודה דאסור לסלקו ועיין להגאון מ"א ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' צ"ט

וראה זה חדש שלא נשמע לעולמים בכל תפוצות ישראל לסלק הרב מרבנותו בטענות הבל כאלו. על זה ידוו כל הדווים כי גלה כבוד התורה מישראל. והחובה מוטלת על כל רבני ישראל לבער אחר מריבות מכלות עינים ומדיבות כאלו הגורמים חילול תו"הק שתתעלה וכבוד לומדיה הרבנים. ומכח שנאה וקנאה ותחרות יבאו לבלע את הקדש ולהסיר המצנפת מעל רבם ומורם. על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו ועיין מה שהארכתי בס"הק נדיב לב ח"א חיו"ד סי' ק"י יעוש"ב. וכבר באו רבים ונכבדים לפע"הק לקחת להם רב ומו"ץ ויגעו ומצאו רב מומחה ופקיע. אך אנכי לא נתתיו ללכת אחרי הבוחרים אותו ובועטים ברבם אשר נטלם ונשאם על מי מנוחות זה רבות בשנים ושכלל ומלט את העיר מחרבותיה בחכמתו. והיה זה שכרו שהשקוהו מי רוש ולענה. על זאת תאבל הארץ. ועיין למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג יו"ד סי' רל"ז. ועל כן ידי יסדה אר'ש לתוויך ביניהם השלום. וה' אלהים ברחמיו עושה שלום במרומיו ישפוט שלום להם ולנו ולכל ישראל אחינו אכי"ר. סו"ד כל דבריך נאמנו מאד בחכמה ובדעת. ואני בה' אעלוזה אשר החייני וקיימני לראות מעשה ידיך להתפאר. ואני תפלתי לאל צור ישעי כי יתנך עליון על התורה ועל העבודה להורות תשובה לרבים והיה שמך כשם הגדולים. וחיית ורבית שנים כשני אליהו ברבות הטובה גם עד זקנה ושיבה. הכ"ד החותם פע"הק ירושלם תוב"א המקוה רחמי האל הזן. ודא גושפנקא דשדר מלכא יר"ה לשמי ראשון לציון הצעיר חיים דוד חזן נשלם חלק יורה דעה