שו"ת תעלומות לב חלק א קיד

נשמע דהיכא שלא נהגו להסתלק הראשונים ולבא אחרים תחתיהם דלא יכלי לסלוקי להו מפני שיש חשד. וכ"ש ברב העיר דאיכא נמי משום מבול"מ שהוא דאורייתא (ועיין חק"ל א"ח סימן ח"י). וכן ראיתי למהר"י הלוי ז"ל כלל ה' סי' ן' שכתב דאפי' קבלוהו לזמן לא מצו לסלוקי ליה בבא הזמן שיוכל להיות שקביעות הזמן מהני לחיוב החכם שלא יוכל לצאת ולהניחם כל אותו זמן הקצוב אבל כל עוד שירצה החכם לשבת עמהם ולנהוג שררת החכמות לא יוכלו לסלקו עכל"ה. ועיין להרב משפט צדק ז"ל ח"א סימן ע"ח שעמד גם הוא על ספק זה ורפיא בידיה כמ"ש הרמ"ז ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' צ"ט וגם הוא ז"ל שם עמד לברר דבר זה וסו"ד כתב דאכתי הדבר צ"ת אי פקע קדושת קבלת הדין לזמן או לאו. ועיין בס' מעשה אברהם ח"מ סי' י"ד ובא"ח סי' כ"א. ובקונט' נטפל לקדש שבס' מאמר מרדכי הנד"מ בסי' ט"ז דקפ"ב וקפ"ג

והנה בעתה ראיתי בס' חתם סופר ח"א סי' ר"ו שגם הוא ז"ל כתב וז"ל נהגו ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן יש על ג' שנים ויש על חמשה שנים ומ"מ מעולם לא נשמע שאחר כלות הזמן ההוא יצא נקי מרבנותו וטעם למנהג הוא וכו' וע"כ צ"ל נהי דכותבים זמן בשטר הרבנות היינו לטובת הרב המושכר שיהיה יכול לחזור בו אחרי כלות הזמן וא נו כע"ע אבל הקהל אין בידם לחזור אפי' ככלות הזמן אלא במקום שנהגו וע"כ כתב רמ"א דתליא במנהג. ולא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו וכן לא יעשה שהרי אפי' אב"ד שסרח אין מעבירין אותו וכו' עי"ש ודבריו מכוונים למ"ש מהר"י הלוי בסי' ן' הבאנו דבריו לעיל. וכן מצאתי למרן הגאון ר"ל אדוני זק'ן נר"ו בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ג"ן שכתב וז"ל ואלו לגבי תנאי אינו מועיל כ"א שיתנו שאם ירצו לסלקו שהרשות בידם וכמ"ש הרב כנ"הג בסי' שס"ו ואלו התנו שמניחים אותו לזמן אין במשמע תנאי זה שבסוף הזמן יכולים להוציאו אלא שרצו לחייב את הנכנס לשרת שלא יורשה לסלק עצמו מהשירות כ"א עד הזמן הקצוב ומה שקצבו שלש שנים ולא יותר פשוט דהוא ע"פ דברי המרדכי דאין לשום פועל להשכיר עצמו יותר מג' שנים את"ד נר"ו הרי מבואר שהמינוי לזמן לא מקרי תנאי כרי שיוכלו לסלקו בבא הזמן וכדכתיבנא בעניותי

ואם לחשך ארם לומר דאכתי לאו מילתא פסיקתא היא. ומידי פלוגתא לא נפקא. מ"מ כבר כתב הרב בעי חיי ז"ל בחיו"ד סי' רי"ח דהת"ח היושב בעיר המחזיק מקודם בשררה הוא המוחזק ומצי לומר קי"ל והת"ח הבא ליטול השררה עליו הראיה עי"ש. ואף למ"ש הגאון מז"ה נר"ו בס"ה נדיב לב ח"א סימן ק"י שנראה חולק בזה היינו התם שהב' ג"כ כבר נכנס והחזיק גם כן בשררתו אבל כל היכא שעדיין לא נכנס אחר במקומו גם הוא נר"ו אזיל ומודה שהראשון המחזיק בשררתו הוא המוחזק ויכול לעכב ביד הרוצה לסלקו. ובפרט במלתא דאיסורא כהאי דמעלין בקדש ולא מורירין דלכ"ע ודאי אפי' היכא דפליגי רבוותא ראוי לתפוס כדעת המחמירים ולא מסלקינן ליה. זהו הנלע"ד דהרב המורה נר"ו יורה יורה ידין ידין בין דין לדין כאשר היתה באמנה אתו ללמד לבני ישראל את החוקים ואת התורות: הסניף הג'. בענין הקאמביאל הניתן ביד שליש (ושייך לחח"מ

) ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת שהרב המורה נר"ו במקומו קאי כמאז ומקדם וכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו כאשר הוכחנו בצדק. מעתה נבא לבאר אם יתחייב לשלם השט"ח שניתן ביד שליש שאם לא ילך מהעיר במשך הזמן שקבעו שישלם הסך הכתוב בשט"ח ואנכי הרואה הדבר פשוט שהוא פטור מלשלם אותו שט"ח כי הדבר פשוט ומוסכם מכל הפוס' זל דכל דאי לא קניא. והכא נמי בנ"ד הוי אסמכתא גמורה מאחר שהחיוב הוא אם לא ילך ממכון שבתו בזמן ההוא. וכשניתן השט"ח ביד שליש בתנאי זה לא אמ"ל זכה לפ' מעכשיו. וגם קנין לא קנו מידו ומהיכא תיתי לחייבו ודין זה מבואר בש"ע ח"מ סי' ר"ז וא"הע סי' ן' והרבנים החונים עליו ז"ל ואם אמרנו לברר ולפרש כל המסתעף בזה תקצר היריעה מהכיל. והדבר פשוט מאד עד שאינו סובל אריכות. זאת ועוד אחרת שגם זה השט"ח לא נתן אלא על צד האונס כמו שגילה דעתו קודם לכן. וכגון דא אפי' היה נותן להם שט"ח עשוי כד"ת ואפי' היה נותן בידם מעות בעין לא שמיה נתינה דבאנסוהו ויהיב אפי' הכרת האונס לא בעינן. וכל שגילה דעתו שאינו נותן בלב שלם אלא מתוך אונס המתנה בטלה וכמ"ש הטור והש"ע בח"מ סי' רמ"ב והר"מ במז"ל בפרק י' מה' מכירה וכן כתב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ו וז"ל אבל בנ"ד דאנס אותו להתחייב במה שאינו חייב ועושים פשרה וכו' דאין האונס נותן לו דבר אדרבא הוא אונסו ליקח ממנו את שלו הוי כאונס אותו שיתן לו מתנה דהויא כדין מתנה כמ"ש הרב ז"ל וא"כ שט"ח זה בטל כיון שהוא ידוע שלא היה חייב כלל בדין וכו' עיש"ב. ועיין במהרי"קו שורש קפ"ז ובתשו' מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ס"ד וע"א

ואפי' אם נכתב השט"ח ע"ש אחד שאינו מבני העיר ל"מ ולא מידי לחייבו. כיון שהדבר ירוע ומפורסם שנעשה מפני אונסים אותו. וכמ"ש המבי"ט ז"ל בסי' קל"ו הנז"ל וז"ל ומה שנכתב השט"ח ע"ש יאודה ואמר שאינו מצד ראובן וכו' אם יש עדים שיודעים כי אותו החוב היה על תביעת ראובן לשמעון ונתפשרו שיכתוב אותו ע"ש יאודה הרי הוא כאלו נכתב על שם ראובן והרי מסר מודעא וכו' ומה לו שנתחייב לראובן או ליאודה כיון שהוא ידוע שעל זה שהיתה שלא כדין ובאונס הוא דנתחייב עכ"ל. ובנ"ד הדבר ברור ומפורסם שהחיוב היה למען ילך מהעיר וגם הם יוד בזה. וא"כ מה יתן ומה יוסיף אם נכתב ע"ש המנגדים או על שם אחר והכל אחד וכמ"ש הרב ז"ל. וכ"כ הרב מגן גבורים ז"ל בסי' ע"ז ועיין להריב"ש ז"ל בסימן ר"ז ומהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' פ"ג

כל זה כתבתי בנחיצה רבה לאפס פנאי משום עשה דכבוד תורה דרב השואל בישראל גדול שמו נר"ו. והיו דברי להלכה ולא למעשה עד אשר יסכים עמדי אבי אבי רכב ישראל ראש גולת אריאל מרן הגאון ראשון לציון המלך דוד חיים עד העולם נר"ו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו כי הכל צריכין למאריה חיטייא וכאשר יגזר אומר כן יקום. הלא כ"ד שועל יוצא מבית קדש הקדשים דאתי מגויית האריות והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט