שו"ת תעלומות לב חלק א קיג

לפירש"י מהני תנאי משום דחברך חברא אית ליה ומתפרסם הדבר בקלא דלא פסיק דתנאי עשו וכו' ע"ש. ואחרי המחילה ק"ל ע"ד אלו דהא משמע ביבמות דף ל"ו דאפי' בהכרזה איכא למיחש דאיכא דשמע בהא ואיכא דלא שמע ומה גם דמילי דכדי כה"ג לא דכירי אינשי וכמ"ש מרן זקנינו ז"ל שם בסימן ע"א דקל"א ע"ד

עכ"פ הנה מבואר לדעת הכנ"הג דתנאי מהני וכמו שהעלה הרב חיד"א ז"ל שם בברכ"י וגם הרב מר זקני בחקרי לב שם עם שהיה מגמגם בדברי הכנ"הג מ"מ כתב דלענין דינא נקטינן כוותיה. ולכאורה יראה דגם בנ"ד שהיה מינוי הרב לזמן שיכולים לסלקו בבא הזמן אבל בקושטא לא דמי הא דמערבין בבית ישן שהוא מדרבנן מפני ד"ש. למינוי הרבנות שהוא מדאורייתא וכמו שנבאר להלן. ואין להביא ראיה לנ"ד ממ"ש הכנ"הג שם וז"ל עוד נ"ל שלא נאמר דין זה אלא כשאין שם דררא דממונא וכו' אבל אם יש לו הנאת ממון יכול הנותן לומר עד עכשיו ראיתי להטיל מלאי זה לתוך כיסך מכאן ואילך אני רוצה ליתנו לאחרים וכו' ע"ש. וא"כ ה"ה נמי במינוי רבנות שיש בו פרס שיכולים הצבור לומר כן. אך ודאי שאין ללמוד מדברי הרב ז"ל לנ"ד כלל. וכמו שהאריך הגאון מז"ה בחקרי לב סי' ע"א להקשות עליו. ושפר קדמיה לחלק דלא כתב הרב אלא במינויים דלית בהו טירחא ולא במינויים דאית בהו קצת טורח כשליח צבור ושוחט שאין הנאת הממון המגיע להם במינוי זה מעלה ומוריד וכו' ע"ש וכ"ש במינוי רבנות שיש בו טורח הרבה. ועוד חילק דלא אמרה הרב אלא ביחיד לגבי יחיד או יחידים. אבל לגבי רבים בכל גוונא הוי חזקה אף דאיכא הנאת ממון במינויים וכו' וסו"ד כתב ועל הכל אין לזוז מדברי הרשב"א והש"ע וכל האחרונים מקמיה דרב הכנ"הג אף אם בפירושא אתמר דפליג עלייהו כ"ש וכו' עיש"ב דברים המצודקים ואוקי באתרין

ותבט עיני למר זקני הרב הגדול ז"ל בחקרי לב א"ח סי' ח"י דף ל' ע"ד שכתב וז"ל בעיקר דין דמעלין בקדש יש לי לדון דאף על ידי תנאי ל"מ שהרי אמרינן ביומא דף י"ב אירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לכ"ג משום איבה ולא לכהן הדיוט משום מבול"מ והרי הכא דכ"ע ידעי דזה הב' לא נמנה לכהן גדול לעולם אלא עד שיטהר או יתרפא הראשון והו"ל כאלו התנו כן להדיא ואפי' הכי אמרינן שדין כהן גדול יש לי מדין תורה מדין מ"ב ואין לומר דלא דמי דבר הידוע לכל עם תנאי דכל דהוי בתנאי אלים. א"כ תקשי אמאי אין מתנין להדיא כדי שיהיה ראוי לעבוד וכו' אלא ודאי דאף על ידי תנאי ל"מ וכו' עיש"ב. ואחרי נשער"ק כבן המתחטא נר"ל דאין הנדון דומה לראיה דאף אי נימא דמהני תנאי היינו לסלקו מגדולתו הראשונה אבל להורידו למינוי יותר קטן ממה שכבר יצא בראשונה זו לא שמענו כי היכי דנימא שיהני תנאי להורידו לעבוד ככהן הדיוט אחר שזכה לעבוד ככהן גדול. ואולי כוונתו ז"ל להוכיח דכי היכי דלא מהני תנאי להורידו לעבודה קלה מהראשונה. הוא הדין דל"מ תנאי לסלקו מגדולתו כיון דכי הדדי נינהו דינא דמעלין בקדש ולא מורידין. והכא גבי כהן גדול שהראשון חוזר לעבודתו והשני מסתלק לגמרי היינו משום דכ"ע ידעי שהראשון לא נסתלק לגמרי אלא לזמן מועט מחמת אונס. אבל אה"ן שאם סילקו הראשון לגמרי ומינו אחר תחתיו דלא מצו מסלקי להב' אף אם התנו עמו וכדמשמע מעובדא דראב"ע ור"ג בברכות ודוק היטב שם. ועיין חק"ל יו"ד ח"ג סי' צ"ט. ובתשובת הכנ"הג בא"ח סי' נ"א ובתשו' מהראנ"ח סי' ע' ועיין ג"כ בחק"ל מהדורא בתרא חיו"ד סי' יו"ד ולהגאון ראשון לציון הרמ"ז נר"ו שם בחא"ח סי' י"ט ואכמ"ל

ומדי דברי בענין זה ראתה עיני להרב החבי"ב ז"ל בתשובת חלק א"ח סי' נ"ב שהקשה על דעת הבנימין זאב סי' רצ"א שכתב ויש להביא ראיה על זה מפ"ק דיומא ת"ר אירע בו פיסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו והיינו כר"י והכי מסיק תלמודא הלנה כרבי יוסי ע"כ ותמה על זה וז"ל וקשה דבהך. חלוקא דראשון חוזר לעבודתו ליכא פלוגתא ובין ר"מ ובין ר"י מודו בה ול"פ אלא בשני אם יש בו כל מצות כהונה עליו או לא וא"כ למה הוצרך לומר והיינו כר"י כיון דאפי' ר"מ מודה בה ועוד האיך קאמר על חלוקא דראשון שין חוזר לעבודתו והיינו כר"י כיון דבחלוקא זאת גם ר"מ מודה בה וצ"ע ע"כ והנה מה שכתב להקשות חדא ועוד הרואה יראה דאין כאן אלא קושיא אחת דבחלוקה דראשון חוזר לעבודתו ליכא פלוגתא ובעיקר קושיא זאת נלע"ד כי צדקו דברי הבנימן זאב בזה דאף בחלוקא זאת איכא מחלוקת דלר"מ דראשון חוזר לעבודתו הוא אליה וקוץ בה דאכתי צרתו בצדו משא"כ לר"י דחזרת הראשון הוא חזרה מעולה כיון דהשני נסתלק לגמרי. וכך דייקי דברי הבנימן זאב שכתב דראשון חוזר לעבודתו והיינו כר"י. כוונתו לומר דהאי חזרה דראשון היא כר"י דהיא חזרה מעליא מבלי שהשני יהיה כמוהו. והנה התוס' שם בד"ה הלכה כר"י הק' תימא הלכתא למשיחא ותירצו דאיכא כפק"מ אפי' בזמן הזה לפרנס הממונה לצבור שעבר מחמת אונס שחוזר לשררתו כשיעבור האונס וגם נוהגין כבוד בשני כי ההוא מעשה דר"ג וראב"ע ע"כ. וכתב מהרש"א בח"ה וק"ק דלהך מלתא לא היה צריך למפסק כר"י כיון דר"מ נמי קאמר הכי דראשון חוזר לעבודתו אחר שעבר מחמת אונס ויש ליישב ע"כ. ולפי מ"ש לק"מ דמדר"מ שמעינן שהראשון חוזר והשני עמו משא"כ לר"י שהראשון לבדו חוזר. וע"ז דייקו התוס' לומר שנוהגין כבוד בשני כלומר שאין השני ראוי כמו הראשון אלא נוהגין בו כבוד יותר מקודם מפני שזכה לעלות ולשרת בקדש והיינו ודאי כר"י וכמש"ל

ובעיקר הדין דנ"ד נר"ל דאפי' אי נימא דתנאי מהני להורידו מגדולתו מ"מ מה שעשו הכתב קבלה כשמינוהו ברבנות זה לזמן. לא מהני להורידו מגדולתו בבא הזמן כיון שאין זה תנאי לסלקו ושפיר איכא למימר שכתיבת הזמן היה כדי לחייב את הרב שלא יוכל ללכת קודם הזמן. ודוקא היכא דנהגו למנות רב לזמן ובבא הזמן מסתלק ויבא אחר תחתיו. שאז אפשר שיכולים לסלקו ממ"ש הרשב"א ז"ל הו"ד בב"י א"ח סימן ג"ן וז"ל ומיהו בזמנינו נהגו למנות אנשים לזמן ובהגיע הזמן יצאו אלו ויבאו אחרים תחתיהם ואפי' לא קבעו להם זמן סתמם כפירושם כיון שכבר נהגו כך והמנהג כהלכה. ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא בחליפות נסתלק החשד שכשרים שבעם נושאים במשא העם ואחר כך מסלקים אותם ובאים אחרים תחתיהם א"כ דין חשד אין כאן עכ"ל. מינה